משולש ברמודה

גבול מוצע לאזור משולש ברמודה

משולש ברמודה הוא אזור באוקיינוס האטלנטי שצורתו משולשת, וקודקודיו הם איי ברמודה בצפון, החוף המזרחי של פלורידה במערב, ופוארטו ריקו בדרום. שטחו של המשולש כ-1,000,000 קילומטרים רבועים. המשולש הוא אזור עתיר-תחבורה, שנקשרו בו מספר תאונות, שחלק מנסיבותיהן נותרו עלומות. המפורסמת בהן היא היעלמותם של חמישה מפציצים אמריקניים בטיסת אימון שגרתית בדצמבר 1945, שנודעה כ"טיסה 19".

בעקבות התאונות נפוצו שמועות הטוענות שיש באזור כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס העוברים בו. בין ההסברים הפסאודו-מדעיים שהוצעו ל"תעלומה", כביכול, של משולש ברמודה, נמנו שדה מגנטי לא מוכר המושך מתכות לים, חוצנים השוכנים באזור או עיוותי זמן מדומים. משמר החופים האמריקאי ביטל את הטענות, בציינו שמספר התאונות אינו חריג בהתחשב בנפח התחבורה הימית והאווירית באזור, וכך קבע גם המדענית האוסטרלית ד"ר קארל קרושצ'לניקי שחקרה את הנושא. [1][2].

ספרו של ברליץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיקר פרסומו של "משולש ברמודה" הקנו לו תיאוריו של צ'ארלס ברליץ בספרו "משולש ברמודה" (1974). בספר מתוארים מקרי היעלמות מסתוריים רבים של ספינות ומטוסים, ובפרט היעלמותה של "טיסה 19".

מבקריו של ברליץ האשימו אותו ואת האחרים בניפוח ההיבטים ה"מסתוריים" של חלק מן המקרים, וטענתם היא כי במשולש ברמודה אין יותר "היעלמויות" באופן מסתורי מאשר בכל שטח דומה באוקיינוס. אחת הראיות לכך היא שחברת הביטוח לויד'ס אוף לונדון קבעה כי "המשולש" אינו מסוכן יותר מכל שטח אוקיינוס אחר, והיא אינה גובה תעריפי ביטוח חריגים על מעבר באזור זה. גם רשומות משמר החופים של ארצות הברית מאששות קביעה זו.

"מסתרי משולש ברמודה: הפתרון לבעיה הברמודה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארי קוש, שהיה ספרן באוניברסיטת אריזונה בזמן שטיסה 19 נעלמה, התחיל להתעניין בנושא משום שסטודנטים רבים באו אליו בחיפוש אחר מידע על משולש ברמודה. הוא החל בחקירה נמרצת ונרחבת משלו, תוך שהוא בודק את הדיווחים המקוריים, ובסופו של דבר פרסם את ממצאיו ב-1975 בספר "מסתרי משולש ברמודה: הפתרון".

מחקרו של קוש גילה כמה סתירות בין תיאוריו של ברליץ לבין הצהרות של עדי ראייה ואנשים אחרים שהיו מעורבים באירועים המתוארים. הוא ציין כמה מקרים בהם ברליץ התעלם ממידע מאוחר אך רלוונטי. כך, למשל, היעלמותו של שייט היאכטות דונלד קרואוהרסט, אשר הקיף את העולם, נרשמה כתעלומה, על אף שיש ראיות שקרואוהרסט בדה את סיפור מסעו, ושיומנו מעלה חשד כבד להתאבדות. אניית-מטען אשר ברליץ מספר כי נעלמה ללא עקבות שלושה ימים לאחר שהפליגה מנמל באוקיינוס האטלנטי אמנם נעלמה, אך שלושה ימים לאחר שהפליגה מנמל באותו שם באוקיינוס השקט. קוש טוען כי אחוז גדול מהתקריות שנזקפו לחובת השפעתו המסתורית של משולש ברמודה אירעו למעשה הרחק מגבולותיו.

קוש הגיע לכמה מסקנות:

  • בהתחשב בכך שאזור זה הוא אחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם, כמות האבדות היחסית אינה גדולה יותר מכל מקום אחר.
  • באזור בו יש סופות טרופיות לעיתים תכופות, היעלמותן של כמה ספינות לבלי הותר שריד אינה בלתי-סבירה או מסתורית; יתרה מזו, מספר ההיעלמויות הללו נופח בשל מחקר רשלני, כמו במקרים בהם היעלמותה של ספינה דווחה בעיתונות, אך מציאתה וחזרתה לנמל לא דווחו.
  • במקרים שאכן היו היעלמויות, ספרי "משולש ברמודה" עיוותו את נסיבות ההיעלמות: מספר הספינות אשר נעלמו במזג אוויר שקט ורגוע לכאורה לא תאם את דיווחי מזג האוויר שפורסמו בעיתונים באותם ימים.

אף על פי שספרו של קוש ייצר איזון ספקני לספרו של ברליץ, עדיין משולש ברמודה ממשיך ליצור הילה ומסתורין בקרב אנשים רבים, והוא מהווה כר פורה לספרות ולאתרים העוסקים בתעלומה.

טיסה 19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טיסה 19
טיסה של מטוסי צבא ארצות הברית – מפציצים מדגם TBF אוונג'ר, הדומה לטיסה 19. בתמונה זו השתמשו סופרים רבים על מנת לדמות את טיסה 19 עצמה (צבא ארצות הברית).

האירוע הידוע ביותר ממשולש ברמודה הוא אובדנה של טיסה 19, קבוצה של חמישה מפציצים של הצי של ארצות הברית שיצאו לטיסת אימון מבסיס בפורט לודרדייל שבפלורידה ב-5 בדצמבר 1945. לפי ברליץ, היו בטיסה טייסים מנוסים שנעלמו לחלוטין לאחר שדיווחו על כמה תופעות ויזואליות משונות. יתרה מזו, ברליץ טוען שהיות שהמפציצים מדגם TBM אוונג'ר נבנו כך שיצופו למשך זמן רב, הם היו צריכים להתגלות ביום המחרת בהתחשב בכך שדווח על ים שקט. אולם, לא זו בלבד שהמפציצים לא נמצאו, גם מטוס חיפוש והצלה של הצי שנשלח בעקבותיהם אבד לבלי שוב. כדי להוסיף על המסתורין, בדיווח של הצי על התקרית נרשם כי התאונה נגרמה מ"סיבות או גורמים בלתי-ידועים".

בתיאור של ברליץ ישנן כמה טעויות וכמה פרטים חשובים הושמטו ממנו. טיסה 19 יצאה בשעה 14:10. הייתה זו טיסת אימונים: כל הטייסים, למעט המפקד, היו מתלמדים. ניכר כי המפקד התבלבל בשלב מוקדם של הטיסה. בשיחת אלחוט ציין המפקד כי המצפנים שלו אינם פועלים וכי הם טסים מעל קבוצת איים קטנה - הם הניחו כי אלה איי פלורידה קיז, מה שגרם להם לחשוב שהם סטו מאוד מנתיבם והיו הרחק ממערב ליעדם. שיחזור מאוחר הראה שהאיים האלה היו, קרוב לוודאי, מטרת ההפצצה שלהם, הרחק ממזרח לפלורידה קיז. אך המפקד, אשר חשב שהוא ממערב ומדרום לפלורידה, ניווט את המטס עוד יותר צפונה. בינתיים החמירו תנאי מזג האוויר, וקשר האלחוט הפך מקוטע. הטייסת הייתה, למעשה, בלב ים הרחק ממזרח לחצי האי פלורידה. הקשר האחרון עם טיסה 19 נשמע בשעה 18:20, כאשר הדלק במטוסים כבר הלך ואזל. הטייסים הסכימו ביניהם מראש שכולם ינחתו יחדיו נחיתת-אונס בלב הים הסוער כאשר הדלק יאזל באחד המטוסים.

ב-17:50 הצליחו בבסיס לאתר את מיקום המטוסים ממזרח לחופי פלורידה המרכזית, אך לא ניתן היה להשיג את הטייסים בקשר ולהעביר להם מידע זה. מטוס כבד נשלח מיד לעזור למטוסים לנווט בחזרה, ועוד שני מטוסים הצטרפו מאוחר יותר לחיפוש. בינתיים ירדה החשיכה, ומזג האוויר לא השתפר. החיפוש אחר ניצולים מטיסה 19 המשיך כל אותו לילה וכל יום המחרת, ללא הועיל. אך אין כל פלא בכך: למטוסים לא היה סיכוי רב לשרוד נחיתה בים סוער. מטוס החיפוש שאבד היה אחד משני מטוסי מרטין מארינר אשר נשלחו לאזור החיפושים. שמו של המארינר נודע לשימצה כ"פצצה מעופפת" או "מכל גז מעופף", וכמעט ודאי שהתפוצץ באוויר. צוותה של אניית-סוחר דיווח על פיצוץ באוויר, ועל מעבר דרך מה שהם סברו שהוא כתם שמן ושברי מטוס צפים, אף שלא משו מאומה מהים. התיאור מספק הסבר סביר לגורלו של מטוס החיפוש הנעדר. המארינר השני הגיע לאזור החיפושים בזמן.

מכאן נובע שהתמונה שצייר ברליץ, של טייסת מאוישת בטייסים מנוסים הנעלמת באחר-צהריים בהיר אחד, אינה מדויקת. הייתה זו טיסה של מתלמדים אשר נאלצה לבצע נחיתת-אונס בלב ים סוער ובלתי-מוכר בחשכת לילה. אשר לדיווח של הצי, הדו"ח המקורי תלה את האשם בתאונה בטעותו של המפקד, אך אמו לא הייתה מוכנה לשאת זאת, ומתוך התחשבות בה שונה נוסח הדו"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משולש ברמודה בוויקישיתוף

זה מעל הדעת זה דבר עולמי ומאוד טבעי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]