נמל התעופה הבין-לאומי אל-עריש
 סמליל "משרד התעופה האזרחית" של מצרים | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||
| על שם |
אל עריש  | ||||||||||
| מפעיל | משרד התעופה האזרחית של מצרים (אנ') – وزارة الطيران المدنى (مصر) | ||||||||||
| בעלים |
 ממשלת מצרים | ||||||||||
| עיר סמוכה | אל-עריש | ||||||||||
| קואורדינטות | 31°04′24″N 33°50′09″E / 31.07333°N 33.83583°E | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 37 מטר (121 רגל) | ||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
| סטטיסטיקה (2011) | |||||||||||
| מספר הנוסעים | 5,991 | ||||||||||
  | |||||||||||
נמל התעופה הבין-לאומי אל-עריש (בערבית: مطار العريش الدولي) הוא נמל תעופה הממוקם כחמישה ק"מ דרומית לאל-עריש, בסיני שבמצרים. נמל תעופה זה הוא הקרוב ביותר לרצועת עזה, והפך לנמל התעופה העיקרי של רצועת עזה לאחר שצה"ל הרס את נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת.
בשנים האחרונות הנמל משמש בעיקר פלסטינים מרצועת עזה שטסים לג'דה בדרכם לחג' במכה.
חברות תעופה הפעילות בנמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רויאל ג'ורדניאן (עמאן)
- בעבר: פלסטיניאן איירליינס (עמאן)
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התחלת מבצע יואב ב־15 באוקטובר 1948 תקף חיל האוויר הישראלי את שדה התעופה. בתקיפה השתתפו שלושה מטוסי ספיטפייר מטייסת 101 שבהרצליה ושני מטוסי בופייטר טייסת 103 בבסיס רמת דוד. השדה הותקף פעם נוספת ב־16 באוקטובר על ידי שלושה B-17 ושני ספיטפייר, התקפה שנקטעה באמצעה עקב הופעת ספיטפייר מצרי. התקפה נוספת נערכה ב־19 באוקטובר על ידי שלושה B-17, ב־20 באוקטובר על ידי שני ספיטפייר ושלושה B-17, וב־21 באוקטובר על ידי דקוטה ו־3 B-17. על פי הערכת חיל האוויר נהרסו בתקיפות ארבעה מטוסי ספיפייר מצרים ואחרים נפגעו, לצד גרימת נזק למוסך השדה והשבתה זמנית של מסלול ההמראה.[1]
השדה הותקף פעם נוספת על ידי חיל האוויר הישראלי עם פתיחת מבצע חורב ב־22 בדצמבר 1948. שני מטוסי B-17 של טייסת 69 תקפו את השדה, כחלק מפעולת הטעיה שנועדה להסיח את דעת הפיקוד המצרי מהמאמץ העיקרי באזור עוג'ה אל-חפיר. ב־24 בדצמבר הפציצו שלושה B-17 את השדה, וב־26 בדצמבר הוא הופץ על ידי שני B-17. בשלב זה דווח כי לא נראו מטוסים מצרים בשדה וכי הוא נראה נטוש. הפצצות נוספות על ידי B-17 בוצעו ב־29 בדצמבר, ב־2 בינואר 1949 וב־5 בינואר.[2]
במאי 1950 אישר הסנאט המצרי תקציב לשם הגדלת שדה התעופה.[3]
במהלך מלחמת סיני בנובמבר 1956 נכבש השדה על ידי חטיבה 27. השדה הוחזר למצרים בינואר 1957 בעקבות נסיגת צה"ל מסיני ומעזה לאחר המלחמה.
השדה שימש את חיל האוויר המצרי ומוספר 259. הבסיס הותקף במהלך מבצע מוקד בתחילת מלחמת ששת הימים ביוני 1967, אך מסלוליו לא ניזוקו ומסוקי ומטוסי תובלה ישראליים הנחיתו בו כוחות שסייעו בטיהורו מהכוחות המצריים.[4] לאחר המלחמה הושמש הבסיס בידי חיל האוויר הישראלי, בהליך שלקח 18 חודש, והפך לבח"א 5.[5]
שדה התעופה היה מוגבל ופרמיטיבי ולכן שימש כשדה תעופה למטוסים קלים ומסוקים. ב־1968 החל בית הספר לטיסה לבצע פריסות לבסיס לצורך אימון טייסת ראשוני.[4] הבסיס שימש כבסיס האם של גדוד נ"מ מתנייע 66 במשך כשמונה שנים.[6]
בהסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979 הוסכם על פינוי כוחות צה"ל מסיני והשבתו לידי מצרים. בעקבות כך נסגר הבסיס ב־23 במאי 1979, וב־25 במאי 1979 הועבר לידי מצרים.[7]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אבי כהן, תולדות חיל־האוויר במלחמה לעצמאות, כרך ג, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, עמ' 37–41
- ^ אבי כהן, תולדות חיל־האוויר במלחמה לעצמאות, כרך ג, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, עמ' 509, 520–522
- ^ ג'ארלד אראטון, מצרים מקימה שדות תעופה ליד גבול ישראל, חרות, 2 במאי 1950
- ^ 1 2
דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר: חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967–1970) – כרך א', באויר – פרסומי תעופה, עמ' 66, 2007, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- ^ יעקב בן־אמיר, המפקד הראשון, בטאון חיל האוויר 112, אוגוסט 1979, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- ^ 70 שנות הגנה אווירית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, יוני 2018, עמ' 46
- ^ שלום לא־עריש, בטאון חיל האוויר 112, אוגוסט 1979, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
