נח'ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נח'ל
نخل
G-KalatNakhl.jpg
מצודת נח'ל במהלך מלחמת העולם הראשונה
מדינה מצריםמצרים  מצרים
מחוז צפון סיני
גובה 394 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 1,082 (2008)
קואורדינטות 29°54′36″N 33°44′53″E / 29.91°N 33.748°E / 29.91; 33.748קואורדינטות: 29°54′36″N 33°44′53″E / 29.91°N 33.748°E / 29.91; 33.748
אזור זמן UTC +2

נַחְ'לערבית: نخلעץ תמר), ובהגייה מצרית נֶחֶ'ל, היא עיירה במרכז סיני שבמצרים, על צומת הדרכים של ציר אילתסואץ, הוא תוואי הדרך העתיקה דרב אל חג' אשר שימשה את עולי הרגל ממצרים בדרכם למכה וחזרה, ושל דרך נוספת העולה צפונה לכיוון ביר חסנה וממשיכה אחר כך לאל עריש. נח'ל שוכנת בלב מישורים נרחבים והיא מרוחקת מיישובים אחרים. היישוב הסמוך לה ממזרח, א-תמד, נמצא במרחק 63 קילומטר וגם צפונה, לכיוון ביר חסנה, המרחק הוא דומה. 45 קילומטרים מצפון מערב מצויה ביר תמדה ומדרום אין כלל יישובים בטווח של עשרות קילומטרים. אזור נח'ל שייך לאגן הניקוז של ואדי אל עריש. כמות המשקעים השנתית הממוצעת, שנמדדה בה בראשית המאה ה-20, הייתה 26 מילימטר ב-6.2 ימי גשם[1]. נכון ל-2008 מתגוררים בה 1,082 תושבים [1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיירה קיימת מצודה ממלוכית, היא קלעת נח'ל, שנבנתה כנראה ב-1510 [2] על ידי השליט הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף קנסוה אל-ע'ורי. מטרת המצודה הייתה לשמש נקודת משמר על דרך עולי הרגל המוסלמים למכה. כבר בימי הביניים היה קיים היישוב, ועברו בו עולי רגל נוצרים בדרכם מארץ ישראל להר סיני[2]. נוסע איטלקי עבר ב-1355 במקום ותיאר אותו. נוסע אלמוני תיאר את המקום בתחילת המאה ה-15 ונוסעת אנגלייה שהתה במקום ב-1902 ותיארה: "זהו המקום הבודד, החשוף והעזוב ביותר שראיתי מעודי". היא תיארה את המצודה כהרוסה בחלקה ומסרה כי במקום יש משמר ובו שני קצינים מצרים ו-12 חיילים בדואים, שנשותיהם וילדיהם הרבים מתגוררים בכפר הסמוך למצודה הכולל גם בית ספר. את תנועת עולי הרגל היא מתארת כדלילה ביותר. במחצית השנייה של המאה ה-19, עם פתיחת נתיב שיט לעולי הרגל מהעיר סואץ דרך מפרץ סואץ לערב הסעודית ולמכה, פחתה מאוד חשיבותה של הדרך שעברה בנח'ל ורק עולי רגל מעטים עברו בה. במפקד אוכלוסין שנערך ב-1907 היו במקום 308 תושבים וב-1937 72 בלבד[3]. במחקר שערך שמואל תמרי ב-1982 [3] נמצא כי באזור היו קיימים מאגרי מים שדי היה במילוי חד פעמי שלהם בשנה כדי לספק מים לכמות של 70,000 עולי רגל בשנה.

במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, שימשה המצודה תחנה של הצבא הטורקי בדרכו מארץ ישראל למצרים, לקראת המתקפה הראשונה על תעלת סואץ.

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע קדש הייתה ממוקמת בנח'ל מפקדת גדוד של המשמר הלאומי המצרי בפיקודו של לוטננט קולונל פואד חקלה ג'רג'ס [4]. ב-29 באוקטובר 1956 יצא טור ממוכן של חטיבת הצנחנים (אז חטיבה 202) בפיקוד אריאל שרון מהאזור הדרומי של גבול ישראל-מצרים, כשהוא מחוזק בכוחות שריון ותותחנים. מטרת הכוח הייתה להתקדם מערבה על ציר אילת–סואץ ולחבור אל הכוח שהוצנח בפתחו המזרחי של מעבר המיתלה. תחילה כבש הטור את כונתילה, אחרי כן את א-תמד ובצהרי ה-30 באוקטובר 1956 כבש גדוד 88 בפיקוד מרדכי גור את נח'ל. בעת שהטור הישראלי המשיך בדרכו מערבה, הושאר במקום גדוד 771 בפיקוד ישראל כהן (שרולנה) שתפקידו היה לחסום את הציר צפונה לכיוון ביר חסנה. מאוחר יותר הוחלף גדוד הצנחנים 771 בגדוד מחטיבת החי"ר 4 (מילואים) שנשאר לאבטח את המקום [5].

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פרוץ מלחמת ששת הימים הייתה נח'ל בלב האזור שבו שהה כוח מצרי אוגדתי מיוחד שנקרא "מגמועת שאזלי" בפיקודו של סעד א-שאזלי.

ב-8 ביוני 1967 כבש את המקום כוח שריון של חטיבה 14 (בפיקוד מרדכי ציפורי) מאוגדה 38 (אוגדת אריאל שרון) שחלקו הגיע מצפון, מכיוון ביר חסנה, וחלקו מצפון מזרח מכיוון קוסיימה וג'בל חרים (רכס מצפון מזרח לנח'ל [6]). התפתח באזור קרב בין כוח השריון הישראלי ובין כוחות שריון מצריים שהשתייכו לחטיבה 2 של דיוויזיית החי"ר ה-6 בצבא המצרי ונסוגו מערבה מאזור ואדי קורייה. לאחר שכוח השריון הישראלי השמיד את הטנקים הנסוגים הוא המשיך מנח'ל לכיוון מעבר המיתלה וחבר שם עם כוחות מאוגדת אברהם יפה.

אחרי פינוי סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום היה ריק מתושבים בעת השלטון הישראלי (1967-1980). לאחר הפינוי הישראלי אוכלס המקום מחדש והוא משמש כיום כמרכז אזורי לבדווים החיים באזור. השבטים הנמצאים באזור המרכזי של סיני הם: טאיהה, תראבין, לחיאוואת וחויטאת .

באפריל 2007 נחנכה במקום תחנת כוח בעלות של 26 מיליון לירות מצריות שמספקת חשמל לכל האזור. [7].

ב-6 במאי 2007 התרסק באזור נח'ל מטוס של כוח המשקיפים הרב-לאומי האחראי על גבול ישראל-מצרים וכל האנשים שהיו עליו, שמונה חיילים צרפתים ואחד קנדי, נספו.

מצודת נח'ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה עומדת סמוך לצומת ומוגבהת ממנו ב-5–7 מטרים. היא מרובעת ואורך כל צלע הוא 28 מטר. במרכזה חצר גדולה המוקפת בחדרי משמר המבצר, מחסנים וחדרי לינה לעולי הרגל. במרכז הקיר הצפוני יש מגדל גבוה ובפינות המצודה מגדלים מעוגלים נמוכים יותר. מתחת לקיר המזרחי עוברת תעלת מים באורך 22 מטר המחברת את המצודה לבורות מים גדולים שסיפקו מים למצודה ולעולי הרגל. ב-2003 הוסיפו מועצת העתיקות ומשרד התרבות המצריים את מצודת נח'ל לרשימת האתרים המצריים המועמדים להתקבל כאתרי מורשת עולמיים [8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נח'ל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנשה הראל, מסעי סיני, עמ' 33, הוצאת עם עובד, 1968
  2. ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969
  3. ^ מנשה הראל, מסעי סיני, עמ' 76, הוצאת עם עובד, 1968