נסיכות רויס-גרייץ
ממשל | |||
---|---|---|---|
משטר | מונרכיה | ||
שפה נפוצה | גרמנית | ||
עיר בירה | גרייץ | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אירופה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | איחוד עם רוזנות רויס-אונטרגרייץ וקבלת התואר נסיך | ||
תאריך | 1778 | ||
פירוק | המהפכה הגרמנית | ||
תאריך | 1918 | ||
ישות קודמת | הרוזנות הקיסרית של רויס | ||
ישות יורשת | המדינה העממית רויס | ||
שטח בעבר | 317 קמ"ר (נכון ל־1905) | ||
אוכלוסייה בעבר | 71,000 (נכון ל־1905) | ||
שונות | |||
נסיכות רויס-גרייץ (בגרמנית: Fürstentum Reuß-Greiz) הייתה נסיכות קטנה בגרמניה, אשר השתייכה לענף המבוגר של בית רויס, אשר התקיים עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1920 צורפה לתורינגיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1723 ירש היינריך האחד עשר, רוזן רויס-אוברגרייץ את רוזנות רויס-אוברגרייץ, ובשנת 1768 הוא ירש אף את רוזנות רויס-אונטרגרייץ, ואיחד אותם לרוזנות רויס-גרייץ. בשנת 1778 העניק לו יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את התואר נסיך, ובשנת 1800 הוא מת ובנו היינריך השלושה עשר, נסיך רויס-גרייץ ירש את נחלותיו ותאריו.
בשנת 1806 הצטרפה הנסיכות לקונפדרציה של הריין, ובשנת 1815 היא הצטרפה לקונפדרציה הגרמנית. בשנת 1848 פרצו בנסיכות מהומות כחלק ממהפכות אביב העמים, והיינריך העשרים, נסיך רויס-גרייץ הבטיח שיעניק חוקה לנתיניו, אולם לאחר דיכוי המהומות הוא הפר את הבטחתו ולא העניק להם חוקה. בשנת 1859 מת היינריך העשרים, ובנו היינריך העשרים ושנים, נסיך רויס-גרייץ ירש את נחלותיו ותאריו. מכיוון שהיה קטין שלטה אמו קרולינה, נסיכת הסן-הומבורג כעוצרת הנסיכות עד לבגרותו. קרולינה, שהייתה בתו של גנרל אוסטרי ואשתו של קצין אוסטרי, שנאה את פרוסיה, ובשל כך הצטרפה במלחמת אוסטריה–פרוסיה לצד אוסטריה. עד מהרה נכבשה הנסיכות על ידי הצבא הפרוסי, ונשארה תחת כוחות כיבוש עד לאחר תשלום של 100,000 טאלרים.
בשנת 1867 נטל היינריך את מושכות השלטון לידיו, ומיד לאחר מכן העניק לנסיכות את החוקה הראשונה שלה. בשנת 1870 לחמו כוחות הנסיכות לצד הצבא הפרוסי במלחמת צרפת–פרוסיה, ובשנת 1871 הצטרפה הנסיכות לקיסרות הגרמנית. כמו הוריו נשאר היינריך אנטי פרוסי כל ימיו, ודחה שוב ושוב את הצעדים הפרוסיים כקולטורקמפף ונישואים אזרחיים. היינריך, כמו גם נתיניו ברויס, סירב לקבל את העובדה שלקיסרי גרמניה מבית הוהנצולרן יש עדיפות על פני בתי מלוכה אחרים, וכשנשאל על יחסיו עם הקיסר, היה היינריך פשוט משיב כי הם "הם בעלי ברית להגנה משותפת של הפדרציה הגרמנית". היינריך לא פספס שום הזדמנות להראות את סלידתו מהקיסר, וסירב לאפשר את הקמתו של כל זכר לקיסר וילהלם הראשון, סבו האהוב של וילהלם השני. היינריך גם סירב להתיר הפגנת אבל, רשמית או פרטית, בעת מותם של הקיסרים וילהלם הראשון ופרידריך השלישי, ואף אסר על כל חגיגה של ימי השנה לניצחונות הגרמנים בשנת 1870. היינריך היה עשיר מאוד, שכן חלקו הגדול של השטח ששלט בו היה רכושו הפרטי. בסוף שלטונו, התגוררו ברויס-גרייץ פחות מ-70,000 אנשים, והא השתרעה על שטח של 122 קילומטרים רבועים. בשנת 1902 מת היינריך בגרייץ, ובנו היינריך העשרים וארבעה, נסיך רויס-גרייץ עלה לשלטון במקומו. מכיוון שהיינריך העשרים וארבעה היה לקוי בנפשו כתוצאה מתאונה שעבר בילדותו, שלטו דודניו היינריך הארבעה עשר, נסיך רויס הקו הצעיר ולאחריו היינריך העשרים ושבעה, נסיך רויס הקו הצעיר כעוצרי הנסיכות. לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, נאלץ היינריך העשרים וארבעה להתפטר, ובתחומי הנסיכות הוקמה המדינה העממית רויס שהצטרפה בשנת 1920 למדינת תורינגיה.
נסיכי רויס-גרייץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היינריך האחד עשר (1778–1800)
- היינריך השלושה עשר (1800–1817)
- היינריך התשעה עשר (1817–1836)
- היינריך העשרים (1836–1859)
- היינריך העשרים ושנים (1859–1902)
- היינריך העשרים וארבעה (1902–1918)