נקר מגלני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןנקר מגלני
Picoides scalaris
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: נקראים
משפחה: נקריים
סוג: Campephilus
מין: נקר מגלני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Campephilus magellanicus
קינג, 1828
תחום תפוצה
Campephilus magellanicus distr.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נקר מגלני הוא מין גדול מאוד של נקר מהסוג Campephilus, קרוב לנקר האימפריאלי הגדול, שנפוץ לאורך רכס האנדים בצ'ילה ובדרום-מערב ארגנטינה. הוא יציב בכל תחום תפוצתו (משמע - לא נודד).

אורכו של הנקר הוא כ-36 עד 45 ס"מ. הזכרים גדולים יותר מהנקבות, ומשקלם כ-312 עד 363 גרם לעומת משקל הנקבות, 276-312 גרם. אורך הזנב הוא כ-13.9 עד 16.8 ס"מ, ואורך המקור הוא כ-4.3 עד 6 ס"מ. זהו המין הדרום-אמריקני הגדול ביותר במשפחת הנקריים, ואחד הגדולים בעולם.

כמעט כל גופו של הנקר שחור, למעט פס לבן על כנפיו, ומקור אפור דמוי אזמל. אצל הזכרים הראש וציצת הנוצות אדומים, ואצל הנקבות רוב הראש שחור, מלבד כתם אדום ליד בסיס המקור. נקרים מגלניים צעירים דומים במראם לנקבות, אך ציצתם קטנה יותר, וגוון הנוצות נוטה יותר לחום.

בית הגידול הטבעי של הנקר הוא יער, שם הוא ניזון מזחלים, חיפושיות ועכבישים. לעיתים הנקר ניזון גם מפירות, לשד (מוהל), זוחלים, עטלפים וגוזלים וקינים של ציפורי שיר.

מצב השימור של הנקר ברשימה האדומה של IUCN הוא "ללא חשש", אך נרשמה ירידה באוכלוסייה של הנקרים המגלניים, כנראה בגלל כריתת יערות וקיטוע של בית הגידול של הנקר המגלני.

היקר חופר בעונת הרבייה שלו קן על עץ, בגובה של כ-5 עד 15 מ' מעל לגובה פני הקרקע. הנקבה מטילה 1-4 ביצים[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נקר מגלני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]