נקר מגלני
 נקר מגלני
| |
|---|---|
Picoides scalaris
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | נקראים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | נקריים |
| סוג: | Campephilus |
| מין: | נקר מגלני |
| שם מדעי | |
 Campephilus magellanicusקינג, 1828 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
נקר מגלני הוא מין גדול מאוד של נקר מהסוג Campephilus, קרוב לנקר האימפריאלי הגדול, שנפוץ לאורך רכס האנדים בצ'ילה ובדרום-מערב ארגנטינה. הוא יציב בכל תחום תפוצתו (משמע - לא נודד).
אורכו של הנקר הוא כ-36 עד 45 ס"מ. הזכרים גדולים יותר מהנקבות, ומשקלם כ-312 עד 363 גרם לעומת משקל הנקבות, 276-312 גרם. אורך הזנב הוא כ-13.9 עד 16.8 ס"מ, ואורך המקור הוא כ-4.3 עד 6 ס"מ. זהו המין הדרום-אמריקני הגדול ביותר במשפחת הנקריים, ואחד הגדולים בעולם.
כמעט כל גופו של הנקר שחור, למעט פס לבן על כנפיו, ומקור אפור דמוי אזמל. אצל הזכרים הראש וציצת הנוצות אדומים, ואצל הנקבות רוב הראש שחור, מלבד כתם אדום ליד בסיס המקור. נקרים מגלניים צעירים דומים במראם לנקבות, אך ציצתם קטנה יותר, וגוון הנוצות נוטה יותר לחום.
בית הגידול הטבעי של הנקר הוא יער, שם הוא ניזון מזחלים, חיפושיות ועכבישים. לעיתים הנקר ניזון גם מפירות, לשד (מוהל), זוחלים, עטלפים וגוזלים וקינים של ציפורי שיר.
מצב השימור של הנקר ברשימה האדומה של IUCN הוא "ללא חשש", אך נרשמה ירידה באוכלוסייה של הנקרים המגלניים, כנראה בגלל כריתת יערות וקיטוע של בית הגידול של הנקר המגלני.
הנקר חופר בעונת הרבייה שלו קן על עץ, בגובה של כ-5 עד 15 מ' מעל לגובה פני הקרקע. הנקבה מטילה 1-4 ביצים[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נקר מגלני, באתר ITIS (באנגלית)
- נקר מגלני, באתר NCBI (באנגלית)
- נקר מגלני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- נקר מגלני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- נקר מגלני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נקר מגלני, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נקר מגלני באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ http://wwf.panda.org/about_our_earth/ecoregions/valdivian_temperate_rainforests.cfm