נעל עץ

נעלי עץ או קבקבים (בהולנדית: Klomp, או Klompen עבור צמד נעליים) הן נעליים, העשויות מעץ.

נעלי עץ הן אחד מסימני ההיכר של ההולנדים, וניתן עדיין לראותן בשימוש יומיומי באזורים הכפריים ובאזורים המיועדים לתיירות. הולנדי עירוני ממוצע לא ינעל את קבקבי העץ ביומיום, אלא רק באירוע מיוחד או אירוע מסורתי.

שלושה ייעודים לקבקבים:

מונעים הירטבות כפות הרגליים במהלך עבודת החקלאי ההולנדי מאחר שהאדמה בוצית ורטובה, והחקלאי בא במגע עם הקרקע הרטובה. הקבקבים עשויים מעץ צפצפה מיוחד שאינו חדיר למים.
מונעים דריכה לא נעימה של הפרה על כף הרגל של החקלאי המטפל בה או חולב אותה.
יש מן ההולנדים המקומיים אשר טוענים כי נעלי העץ, על פי מסורת הולנדית בת מאות שנים, נועדו כדי להרעיש ולהפר את הדממה ששררה באזור באמצעות הליכה בקבקבים. כמו כן, ישנם ריקודים הולנדים מסורתיים אשר בהם נהוג היה לרקוע בקבקבים עם קצב המנגינה והריקוד.

שתי שיטות להכנת הקבקבים:

הישנה: מעצבים צורת נעל חיצונית מגזרי עץ שנחתכים בגיליוטינה ידנית. את החלק הפנימי (חור) מפסלים במפסלת ביד. כך ניתן להכין בממוצע 4–6 זוגות ליום עבודה (שעתיים לזוג). לאחר מכן צובעים ומקשטים.
המודרנית: עיצוב וחיתוך החלק החיצוני מגזרי עץ בגיליוטינה והקצעה במקצוע. משרים במים לריכוך במשך 4 שעות. אחר כך משתמשים במכונה לעיבוד חיצוני בשיטת השכפול על ידי שבלונה (בדומה לתהליך שכפול של מפתחות). העיצוב הפנימי הוא על ידי כרסום במפסלות מסתובבות במהירות גבוהה ואחר כך צביעה וקישוט. כך ניתן להכין עד כ-100 זוגות ביום. מכונות ממוחשבות מסוגלות להכין עד 4,000 זוגות ליום.

היסטוריה

נעלי עץ ננעלו בחלקים ניכרים של אירופה בזמנים קדומים ובעיקר מאז ימי הביניים, קשה לתארך במדויק כי עץ נוטה להרקב עם הזמן. נעלי העץ העתיקות ביותר שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות ^[1]בסכר החדש (Nieuwendijk) באמסטרדם הן בערך מ-1230. ברחבי אירופה ואסיה נעלו מיני סוליות עץ עם רצועות רכות יותר, הרומאים נעלו גם הם סנדלים עם רצועות עור ובד. מהסנדל בעל סוליית העץ התפתחה נעל שלמה. נעל העץ נפוצה עוד יותר במאה ה-15^[2] כשמצאו שאפשר ליצרה מפיסת עץ אחת, מה שהפך אותה ליציבה וחזקה^[2]. מאז אפשר למצוא סימנים שהיא הייתה נפוצה מהאוקיינוס האטלאנטי עד הים הצפוני מספרד ועד סקנדינביה. עד המאה ה-19 נעשו ביד, ועם המיכון התחילו ליצרם במכונות. פעם היא הייתה עם חוד בחלקה הקדמי, אך עם הזמן התעגל החלק הקדמי, אפשר להשיגה בכל המידות ויצרן הנעליים ידע לשייפה שתחזיק את הרגל היטב. בחורף נהגו להוסיף אניצי צמר או קש כדי לבודד את הרגל מקור. בתקופות שונות נהגו בהולנד לתת לזוג בחתונה שני זוגות נעלי עץ מעוטרות באותן הדוגמאות, כדי לברך את הנישואים. בשנות ה-50 ירד הביקוש לנעליים במידה ניכרת.