סאליוט 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תחנת החלל סאליוט 2
Salyut program insignia.jpg
NSSDC 1973-017A
אות קריאה סאליוט 2
צוות 3
שיגור 3 באפריל 1973
משגר פרוטוןK
כן שיגור קוסמודרום בייקונור
חדירה לאטמוספירה 28 במאי 1973
מסה כ-18,500 ק"ג
אורך 14.55 מטרים
קוטר 4.15 מטרים
נפח מדוחס 90 מ"ק
פריגיאה 257 ק"מ
אפוגיאה 278 ק"מ
נטיית מסלול 51.6 מעלות
זמן הקפה 89.8 דקות
ימים במסלול 54
מספר הקפות 866
Almaz drawing.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סאליוט 2 (OPS-1) הייתה תחנת חלל סובייטית אשר שוגרה בשנת 1973 כחלק מתוכנית סאליוט. התחנה הייתה התחנה הראשונה ששוגרה כחלק מסדרת תחנות החלל הצבאיות אלמאז. בתום שבועיים משיגור התחנה היא איבדה שליטה ולחץ, מה שהשאיר אותה בלתי יציבה. לבסוף התחנה החלה מאבדת מסלול והיא התרסקה ב-28 במאי אותה שנה, כאשר היא מעולם לא אכלסה צוות.

התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאליוט 2 הייתה תחנת חלל מסוג אלמאז. למרות זאת היא תוכננה כחלק מתוכנית סאליוט זאת על מנת להסתיר את קיום שתי תוכניות נפרדות, צבאית ומדעית.
סאליוט 2 הייתה באורך של 14.55 מטר ובעלת קוטר של 4.15 מטר מה שנתן לה נפח מודחס של 90 מטרים מעוקבים. כאשר שוגרה התחנה שקלה 18,500 ק"ג. התחנה כללה מעגן אחד אשר יועד עבור חלליות סויוז ונועד להביא קוסמונאוטים לתחנה. בתחנה הותקן זוג קולטניי שמש יחיד בסמוך למעגן, קולטים אלו יכלו לייצר 3,120 וואט של חשמל עבור התחנה. התחנה צוידה ב-32 מנועים קטנים לתיקון ושינוי הכיוון אליו פונה התחנה אך גם ב שני מנועי RD-0225 לשינוי המסלול בו מוצבת התחנה.

השיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאליוט 2 שוגרה מאתר 81/23 בקוסמודרום בייקונור, על גבי טיל תלת שלבי פרוטון-K, מספר 01–283. השיגור נערך בתשע בבוקר UTC ב-3 באפריל 1973 והעלה באופן מוצלח את התחנה למסלול סביב כדור הארץ. כאשר הגיעה למסלול קיבלה התחנה את הסימון הבינלאומי 1973-017A, פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה נתן לה את המספר הסידורי ללוינים 06398. השלב השלישי של הטיל נכנס אף הוא למסלול וקוטלג אף הוא.

הכישלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה ימים לאחר שיגור נותקה התחנה מהשלב השלישי של הטיל עליו שוגרה. כעבור שלושה עשר ימים אחרי השיגור סאליוט 2 החלה לאבד לחץ ומערכת השליטה במסלולה וכיוונה החלו לצאת משליטה. ההערכה היא כי צינור דלק פגום התפוצץ וגרם לחור בתחנה. מאוחר יותר גילו כי חלק מהשלב השלישי של הטיל פגע בתחנה והוא זה שגרם לבעיות הרבות.

במהלך הכישלון הסופי של התחנה התנתקו ממנה מספר חתיכות וביניהן גם קולטני השמש מה שמנע מהתחנה להפיק חשמל. שלוש חתיכות מהתחנה קוטלגו אך לבסוף התרסקו ב-13 במאי כתוצאה מירידה במסלול. שאר התחנה חדרה לאטמוספירה ב-28 במאי 1973 מעל לאוקיינוס השקט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]