סדר הירושה לכתר הבלגי
01.JPG)
סדר הירושה לכתר המלוכה הבלגית הוא רשימת האנשים המצויים בתור לרשת את כתר ממלכת בלגיה, הנקבע לפי חוקת בלגיה. נכון ל-2024, בסדר הירושה ישנם שבעה עשר אנשים.
זכאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז 1991 נוהגת בלגיה בהעדפת הוולד הבכור מבין צאצאיו של אלברט השני, מלך הבלגים (אז נסיך לייז'). צאצאים של מלכים ונסיכים קודמים זכאים לרשת את הכתר אך ורק אם הם צאצאים של לאופולד הראשון, מלך הבלגים מהשושלת הזכרית. עם זאת, כיום אין נסיכים חיים שאינם צאצאים של אלברט השני ולכן חוק זה בטל דה פקטו והזכות לירושה קיימת רק לצאצאיו של אלברט.[1]
זכויותיו לכתר של אדם נשללות ממנו אם הוא מתחתן ללא הסכמת המונרך, אך עשויות לחזור אליו בצו של המלך ובמקרה של הסכמה פרלמנטרית.[1] אם לא יהיה צאצא כשיר של המלך לאופולד הראשון, המלך השולט רשאי למנות את יורש העצר שלו באישור הפרלמנט, ואם לא יעשה כן, לאחר סיום כהונתו של המונרך הפרלמנט ימנה עוצר, יתקיימו בחירות תוך חודשיים והמושב החדש של הפרלמנט ימנה את המונרך הבא.[1]
אף ראש מדינה זר לא יכול להפוך למלך בלגי, אלא אם שני בתי הפרלמנט מסכימים לכך בנפרד, ברוב ובנוכחות של שני שלישים בכל בית.[1]
מקרים חריגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר אסטריד, נסיכת בלגיה, בתו של המלך אלברט השני, נישאה ללורנץ, ארכידוכס אוסטריה-אסטה ב-1984, היא לא ביקשה את הסכמתו של בודואן, מלך הבלגים לנישואים מכיוון שאז רק גברים היו יכולים לרשת את הכס. לאחר ששיטת הירושה שונתה להעדפת הוולד הבכור ב-1991 נקבע כי היא קיבלה את ההסכמה הנדרשת ובכך הוכנסו היא וילדיה לסדר הירושה.[1]
לאחר נישואיו של הנסיך אמדאו, בנה של אסטריד, ב-2014, דווח כי הוא לא ביקש את הסכמתו דודו המלך פיליפ לנישואים[2] ולכן איבד את זכותו על כס המלכות הבלגי. עם זאת, ב-12 בנובמבר 2015 פורסם צו מלכותי שהראה כי ניתנה הסכמה בדיעבד לאחר הנישואין ולכן הוא הוחזר לסדר הירושה.[3]
באוקטובר 2020 העניק בית הדין הבלגי לערעורים את התואר נסיכה לדלפין, בתו הבלתי חוקית של המלך אלברט השני, אך כיוון שנולדה מחוץ לנישואים היא לא נכנסה לסדר הירושה.[4]
ירושת הכס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לרוב המונרכיות האירופיות האחרות, בהן המלך החדש תופס את מקומו מיד עם מות המלך הקודם, בבלגיה יש אינטררגנום בין פטירתו של מונרך להמלכת יורשו. הסיבה לכך היא שהמונרך יכול לרשת את הכס רק לאחר השבעה במהלך ישיבה משותפת של שני בתי הפרלמנט.[1]
עם מותו של המונרך, שני בתי הפרלמנט מתכנסים תוך עשרה ימים, ועד שהיורש נשבע לתפקיד שרי הממשלה ממלאים במשותף את חובותיו החוקתיות של המונרך.[1]
אם נבצר מהמונרך למלוך או שהוא קטין, בתי הפרלמנט ממנים במשותף עוצר, שנכנס לתפקידו גם הוא בשבועה בפניהם.[1]
סדר הירושה הנוכחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלברט השני, מלך הבלגים (1934)
פיליפ, מלך הבלגים (1960)
- (1) אליזבת, נסיכת בלגיה, דוכסית בראבנט (2001)
- (2) גבריאל, נסיך בלגיה (2003)
- (3) עמנואל, נסיך בלגיה (2005)
- (4) אלאונור, נסיכת בלגיה (2008)
- (5) אסטריד, נסיכת בלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (1962)
- (6) אמדאו, נסיך בלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה (1986)
- (7) אנה אסטריד, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (2016)
- (8) מקסימיליאן, ארכידוכס אוסטריה-אסטה (2019)
- (9) אליקס, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (2023)
- (10) מריה לורה, נסיכת בלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (1988)
- (11) יואכים, נסיך בלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה (1991)
- (12) לואיזה מריה, נסיכת בלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (1995)
- (13) לטיסיה מריה, נסיכת בלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (2003)
- (6) אמדאו, נסיך בלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה (1986)
- (14) לורן, נסיך בלגיה (1963)
- (15) לואיז, נסיכת בלגיה (2004)
- (16) ניקולס, נסיך בלגיה (2005)
- (17) איימריק, נסיך בלגיה (2005)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 חוקת בלגיה, באתר בית הנבחרים (באנגלית)
- ^ Prins Amedeo niet meer troongerechtigd, De Morge, [הנסיך אמדאו כבר לא זכאי לכס המלכות], 28 ביולי 2015 (בהולנדית)
- ^ Le prince Amedeo réintègre l'ordre de succession au trône, RTBF, [הנסיך אמדאו נכנס מחדש לסדר הירושה לכס המלכות], 24 בנובמבר 2015 (בצרפתית)
- ^ בתו מחוץ לנישואים של מלך בלגיה לשעבר תזכה בתואר נסיכה, באתר וואלה, 3 באוקטובר 2020