סוד מסחרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סוד מסחרי הוא מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים. סודיותו מקנה יתרון לבעליו על פני המתחרים ונדרשת השקעת מאמצים סבירים כדי לשמרו כסוד. כדי שסוד יזכה להגנה, נדרש כי יהיה בו פוטנציאל להעניק תועלת תחרותית משמעותית לבעליו וכי לא יהיה בנחלת הרבים.

סוד מסחרי במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל עוסק פרק ב' של חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, בהגנה מפני גזל סוד מסחרי. סוד מסחרי מוגדר בחוק זה "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

התנאי היסודי הראשון בהוכחת קיומו של סוד מסחרי הוא הגדרת הבעלים לפי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. לשונו הוא "לרבות מי שסוד מסחרי נמצא בשליטתו כדין", כלומר שהסוד הומצא או פותח ברשותו או שהוא רכש הזכות בתום לב.

על הסוד המסחרי להיות בעל ערך כלכלי ולהקנות לבעליו יתרון מסחרי. מדובר במידע סודי, שגילויו עשוי לחסוך למתחרים זמן, טרחה או הוצאות, או שבעליו השקיע משאבים על מנת להשיגו. בישראל לא נדרש לעשות שימוש בסוד כדי לזכות בהגנה.

על הסוד המסחרי להיות חסוי מפני הרבים, כך שלא ניתן לגלותו בצורה חוקית בקלות. בנוסף, על הבעלים מוטלת החובה לנקוט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. על הבעלים להגן על הסוד המסחרי בצורה אקטיבית, מידע שאינו מוגן - אינו נחשב כסוד מסחרי. הדרישה להגן על הסוד היא באמצעיים סבירים, כך לדוגמה אי נעילת מחשב המכיל נוסחה כימית פרי עמל חברה עלולה להיחשב כאי שימוש באמצעים סבירים לאבטחת הסודיות. חוזי אי-תחרות ותזכיר לעובדים בעניין חובת שמירת הסודיות ייחשבו אף הם כאמצעים סבירים להגנת הסוד. אין דרישה לאמצעים פיזיים, ואמצעי מילולי כגון שלט הנושא את הכיתוב "אזור ממודר" ייחשב כאמצעי סביר להגנה על הסודיות. עקב הקושי הרב להוכיח כי מידע מסוים הוא בגדר סוד מסחרי, נהוג לנקוט במדיניות של החתמת עובדים, ספקים ולקוחות על הסכמי סודיות, המגדירים את המידע אליו הם נחשפים כסוד מסחרי, תוך אזכור סוגי המידע הטיפוסיים אליו הם עתידים להיחשף. חתימה על הסכם הסודיות מהווה הסכמה לכך שהמידע הוא סוד מסחרי.

מעסיקים נוקטים באמצעים מילוליים גם כדי להגן על עצמם מתביעות של מעסיקים קודמים – כותבות הוראות לעובדים חדשים שאסור להשתמש בידע שהביאו ממעסיקים קודמים.

ההגנה על סוד מסחרי יכולה לפקוע כאשר המידע הפך לנחלת הכלל. מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". כאשר מדובר בסוד מסחרי מדובר בדרך כלל במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון חברי ההנהלה הבכירה או מנהלי מחלקת השיווק. בפרשת צ'ק פוינט‏[1] נקבע כי מידע שאיננו ממודר, המופץ לכלל העובדים בחברה, כמו מידע שניתן לגלות אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים דוגמת האינטרנט - כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן כי חשיפת המידע לציבור (לעתים אף שלא ברצון הבעלים) תשלול את סודיות הסוד. עצם החשיפה עשויה להקנות לבעלים עילה נגד מפרסם המידע, אך צד שלישי שאינו קשור יוכל לעשות שימוש בסוד בלא להיות חשוף לתביעה. הסוד המסחרי אינו מגן על המידע כלפי כל צד שלישי, אלא רק אם יש חובה חוקית, חוזית או אחרת בין בעל הסוד למשתמש בו. ניתן להטיל אחריות על צדדים שלישיים גם אם פעלו בתום לב. בפרשת עלית נגד סרנגה‏[2] נקבע כי עצם שיווק המוצר אינו הופך את הליך יצורו לנחלת כלל.

בנוסף נקבע כי בעלי הסוד ראויים להגנה גם אם המידע ידוע לציבור, אך התנאי הוא כי השימוש בידע הציבורי יוביל לייצור מוצר אשר יניב תוצר שאינו קיים ברשות הציבור כעת. אין דרישה שכל המידע יהיה סודי כדי לזכות בהגנת הסוד המסחרי. למשל, הנוסחה של קוקה קולה כוללת חומרים ידועים, ורק הנוסחה היא סודית. לשם קביעת היותו של מידע מסוים בגדר סוד מסחרי, יש לייחס חשיבות גם לשאלה כיצד ראו הצדדים את המידע המועבר ביניהם. יש ביחסי אמון בהקשרים הנוגעים לטיפול בסוד המסחרי כדי לחזק כי צדדים ראו מנקודת מבטם הסובייקטיבית כי מדובר בסוד מסחרי.

גזל סוד מסחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גזל סוד מסחרי

גזל סוד מסחרי הוא עוולה נזיקית המוסדרת בפרק ב' סעיף 6, לחוק העוולות המסחריות, תשנ"ט–1999. הסעיף אוסר על גזל סוד מסחרי ומגדיר חלופות שונות להתהוותו כדלהלן:

(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.

זהותו של יוצר הסוד ודרך נטילת הסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו של פרופ' יובל פלדמן מאוניברסיטת בר-אילן, "היבטים פסיכולוגיים של סודות מסחריים"‏[3]

ניתן לראות ניסוי שהוא ערך בקרב עובדים בשאלה: כיצד העובדים תופסים את קיומו של הסוד המסחרי. בנוסף העלה טענה חשובה כיצד נתפס סוד מסחרי בעיני העובדים ומה המצב החקיקתי בארץ בנושא:

הקושי בסוגיית הסודות המסחריים הוא להגדיר באופן מובחן מהו מידע שנכנס בגדר סוד מסחרי. בשאלה מה נחשב לסוד מסחרי - בדין בישראל אין התייחסות לזהות היוצר- כלומר האם בגדר סוד מסחרי נכנס גם סוד שפיתח העובד עצמו או רק מידע שנלמד במהלך שוטף בעבודה. בפ"ד ורגוס‏[4]בימ"ש אמר כי גם אם נניח שהסוד פותח על ידי העובדים עדיין אין לאפשר להם שימוש בו בעזיבתם כי הם פיתחו אותו עבור החברה וקיבלו שכר על כך ולכן פירות הפיתוח שייכים לורגוס, והם לא רשאים לעשות בהם שימוש גם אם היו המפתחים. בפ"ד חשבשבת‏[5] רכישת זכות של עובד בסוד מסחרי (על רשימת לקוחות) תוך כדי עבודתו בחברה. נראה כי אין עמדה עקבית אך לרוב בימ"ש לא מעניקים לעובד בעלות על מידע סודי שנוצר במהלך עבודתו אף אם הוא יצר אותו. הבעיה שעולה מכך היא כיצד סוד מסחרי נתפס בעיני העובדים דבר המשליך על קיום החוק. ישנה הצעה לעשות הבדל מבחינת הטיפול המשפטי בין סוד שפותח על ידי העובד לזה שנלמד במהלך עבודתו.

הדין הישראלי אינו מתייחס גם לשאלה של מוחשיות המידע- האם נטילת המידע היא מראשו של עובד או באמצעות אמצעי מוחשי חיצוני. בפסיקה ההתייחסות הבולטת ביותר היא שכל עוד מדובר במידע שמצוי בראשו של העובד מדובר בחלק מן הכישורים שלו – פ"ד אביב זלצר‏[6] . היו גם פסקי דין שבימ"ש התייחס לעובדה שהמידע לא נלקח באופן מוחשי וקבע שזה לא מונע להגדיר את זה כסוד מסחרי.

טענתו של פרופ' פלדמן היא כי המצב הנוכחי מעלה את האפשרות לשינוי בחקיקה בהתאם לאינטואציות של העובדים, אם מידע ששונן אינו נתפס כסוד מסחרי וכפעולה בלתי חוקית כמו מידע שניטל באמצעים חוקיים ישנה סכנה שהחוק לא מכוון התנהגות ויש לשנותו. עם זאת כיום החוק אינו קובע דבר בנוגע לזהות היוצר או דרך נטילת המידע.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר, (תשס"ב)
  • פרופ' יובל פלדמן "היבטים פסיכולוגיים של סודות מסחריים" משפט ועסקים ג 189 התשס"ה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"ע 164/99 דן פרומר, צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, ניתן ביום 4.6.99
  2. ^ ע"א 2600/93 עלית נ' סרנגה
  3. ^ פרופ' יובל פלדמן "היבטים פסיכולוגיים של סודות מסחריים" משפט ועסקים ג 189 התשס"ה.
  4. ^ ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', פ"ד נא (3) 421 (להלן: פ"ד ורגוס)
  5. ^ ת"א 2325/00 (י-ם) כהן ניסו נ' ט.מ.ל מיקרו מחשבים בע"מ, דינים מחוזי לג(10) 511 (להלן פ"ד חשבשבת)
  6. ^ ת"א 93503/00 (ת"א) אביב זלצר מפיקים בע"מ נ' אנריקה שמואל (לא פורסם, ניתן ביום 2.10.2002)