לדלג לתוכן

סוכנות הגבול הצפון–מזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוכנות הגבול הצפון–מזרחית
नॉर्थ-ईस्ट फ़्रंटियर एजेंसी
North-East Frontier Agency
סוכנות הגבול הצפון-מזרחית ב-1963
ממשל
עיר בירה שילונג
היסטוריה
תאריכי הקמה 1914 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק 20 בינואר 1972 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות יורשת ארונאצ'ל פרדש עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח בעבר 83,000 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 10,000[1] (נכון ל־1971)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוכנות הגבול הצפון-מזרחיתהינדי: नॉर्थ-ईस्ट फ़्रंटियर एजेंसी; באנגלית: North-East Frontier Agency; באסאמית: নৰ্থ ইষ্ট ফ্ৰন্টিয়াৰ এজেন্সী), שנקראה במקור אזורי הגבול הצפון-מזרחייםאנגלית: North-East Frontier Tracts), הייתה יחידה מנהלית בהודו הבריטית וברפובליקה של הודו מ-1914 עד 20 בינואר 1972, אז הפכה לטריטוריית האיחוד ארונאצ'ל פרדש וחלקים ממנה הועברו לאסאם. בירתה הייתה שילונג.

אזורים (1914–1954)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזורי הגבול הצפון-מזרחיים ב-1946
הגבול הצפון-מזרחי במפה הפוליטית הראשונה של הודו העצמאית, 1947

הודו הבריטית כבשה את אסאם ב-1824 בעקבות המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה, אך ריבונותה באזורים שבשיפולי ההימלאיה ומאוכלסים בשבטים היה רופף. ב-1912, לאחר הקמת הרפובליקה הסינית, החלה מודרניזציה מואצת של סין והרפובליקה החלה להשמיע תביעות לאזורים שבגבולותיה, תוך ניסיון לקבוע גבולות מוחלטים למדינה. הבריטים הגיבו לכך ביצירת קו מקמהון בהסכם שימלה עם טיבט, בו נקבע גבול הודו הבריטית כשהוא כולל את האזור, והציבו את האזור באחריות נציב משנה שהוצב בקהימפור. למרות שהאזור נכלל רשמית במחוז אסאם, הוא נוהל בדומה למנהל במדינות הנסיכותיות, בשיטה סוזרנית.[1]

ב-1914, כמה אזורים בעלי רוב שבטי הופרדו ממחוז אסאם בהודו הבריטית כדי ליצור את אזור הגבול הצפון-מזרחי. האזור חולק בתחילה לשני חלקים: (א) החלק המרכזי והמזרחי ו-(ב) החלק המערבי. בשנת 1919 שונה שם המקטע המרכזי והמזרחי לאזור הגבול סדיה, ושמו של המקטע המערבי לאזור הגבול בליפארה. בשנת 1937, אזורי הגבול סדיה ובאליפארה יחד עם מסלול הגבולות של לקהימפור (שנוצר גם הוא בשנת 1919) של מחוז אסאם קיבלו את השם 'האזורים הבלתי נכללים של מחוז אסאם', בעקבות חוק ממשלת הודו, 1935. על פי תקנה 1 של תקנות גבול צפון מזרח (מינהל פנימי) משנת 1943, אזור הגבול טיראפ נוצר על ידי איחוד אזורים מסוימים של אזורי גבול סדיה ולקהימפור. לאחר מכן הוכנסה תקנה חדשה - תקנת הגבולות של אסאם (ניהול משפטי), 1945 - על ידי מושל אסאם תוך שימוש בסמכויותיו לפי סעיף 92(2) לחוק ממשלת הודו, 1935. זה הוכיח את עצמו כצעד ציון בהיסטוריה של האזור, שלימים הופיעה כמדינת ארונאצ'ל פראדש. בשנת 1946 חולק אזור הגבול בליפארה לשתי יחידות מנהליות: תת-סוכנות סלע ואזור סובנסירי.[2][3]

לאחר עצמאותה של הודו ב-1947, אזור הגבול הצפון-מזרחי היה לחלק ממדינת אסאם. בשנת 1948 חולק אזור הגבול סדיה לשני מחוזות: מחוז אבור הילס ומחוז גבעות משמי. בשנת 1950, החלקים המישוריים של הרצועות הללו, (Balipara Frontier Tract, Tirap Frontier Tract, District Abor Hills ומחוז Mshmi Hills) הועברו לממשלת מדינת אסאם והשאר הפכו לאחד מאזורי השבטים במדינת אסאם, ונכללו בחלק ב' של הטבלה המצורפת לסעיף 20 בנספח השישי של חוקת הודו). השטחים שנכללו בחלק ב' בנספח נשלטו ישירות על ידי מושל אסאם כנציגו של נשיא הודו, בעוד האזורים בחלק א' היו בעלי מעמד אוטונומי.[4] בשנת 1951, ה-Balipara Frontier Tract, Tirap Frontier Tract, מחוז אבור הילס, מחוז משמי הילס ואזורי השבטים של נאגה שונו יחד לסוכנות הגבול הצפון-מזרחית.[5]

סוכנות (1954–1972)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חטיבות סוכנות הגבול הצפון-מזרחית ב-1954

בשנת 1954, אזור הגבול באליפארה חולקה לחטיבת גבול קמנג, וחטיבת הגבול סובנסירי, אזור הגבול טיראפ שונה לחטיבת הגבול טיראפ, מחוז גבעת אבור שונה לחטיבת הגבול סיאנג ומחוז גבעות משמי שונה למחלקת הגבול של לוהיט. האזור כולו נקרא סוכנות הגבול הצפון-מזרחית.

ב-26 בינואר 1954, סוכנות הגבול הצפון-מזרחית חולקה לשש חטיבות: קמנג (לשעבר סוכנות המשנה של סלע), סובנסירי (לשעבר אזור סובנסירי), טיראפ (לשעבר טרקט גבול טיראפ), סיאנג (לשעבר מחוז אבור הילס), לוהיט (לשעבר מחוז מישמי) וטאונסנג. ב-1957 הועבר אזור מהסוכנות למחוז חדש שנקרא גבעות נגה–טאוסנג, בו אוחדו מחוז גבעות נגה שהיה בעבר בעל מעמד אוטונומי ואזור טאוסנג שהיה חלק מהסוכנות. לימים הפך המחוז למדינת נאגאלנד.[6][7][4]

במלחמת הודו–סין ב-1962 נכבשה מרבית הטריטוריה בידי צבא סין, אך הכוחות הסינים נסוגו והשיבו את האזור לשליטת הודו. הרפובליקה העממית של סין עודנה תובעת בעלות על מרבית השטח.

ב-1 באוגוסט 1965 הועבר הנהלת הסוכנות ממשרד החוץ למשרד הפנים. כתוצאה מכך, ב-1 בדצמבר 1965, חמש דיוויזיות הגבול (קמנג, סובנסירי, סיאנג, לוהיט וטיראפ) הפכו לחמשת המחוזות שלה, וסגן נציב היה לראש המינהל של המחוזות במקום קצין מדיני. בשנת 1967 הוקמה מועצת הסוכנות. עד 1972, היא הייתה מבחינה חוקתית חלק ממדינת אסאם ונוהלה ישירות על ידי מושל אסאם כנציגו של נשיא הודו. במסגרת הארגון מחדש של צפון-מזרח הודו פוצלה הסוכנות מאסאם והפכה לטריטוריית האיחוד של ארונאצ'ל פרדש והועמד בראשה נציב ראשי נפרד,[8] שנכנס לתוקף ב-21 בינואר 1972.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 P. N. Luthra, “North-East Frontier Agency Tribes: Impact of Ahom and British Policy”, Economic and Political Weekly vol. 6, no. 23, 1971, עמ' 1143–49‏, JSTOR 4382099
  2. ^ "East Kameng - at a glance". East Kameng district website. אורכב מ-המקור ב-2003-12-10.
  3. ^ Savitri G. Burman, “NEFA—The Land and its Pepole”, India Quarterly vol. 19, no. 4, 1963, עמ' 344–69‏, JSTOR 45070502
  4. ^ 1 2 Report on the Third General Elections in India, 1962, New Dlehi: Election Commussuon of India, עמ' 4–5
  5. ^ "Inception of administration". Government of Arunachal Pradesh website. אורכב מ-המקור ב-2009-04-10.
  6. ^ R. N. Haldipur, NEFA - An Introduction
  7. ^ The Naga Hills-Tuensang Area Act, 1957
  8. ^ The North-Eastern Areas (Reorganisation) Act, 1971, s. 6