צפון-מזרח הודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צפון-מזרח הודו (חלוקה מנהלית)
Northeast India
מדינה הודוהודו הודו
שטח 262,230 קמ"ר
קואורדינטות 26°00′N 92°42′E / 26°N 92.7°E / 26; 92.7 
אזור זמן Indian Standard Time
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צפון-מזרח הודו, הידוע רשמית כהאזור הצפון מזרחי (NER) הוא האזור המזרחי ביותר של הודו המייצג חלוקה מינהלית גאוגרפית ופוליטית של המדינה.[1] האזור כולל שמונה מדינות: ארונאצ'ל פרדש, אסאם, מניפור, מגהלאיה, מיזוראם, נאגאלנד וטריפורה (הידועות בכינוי "שבע האחיות") ומדינת "האח" סיקים.[2]

האזור חולק גבול בינלאומי של 5182 ק"מ (כ-99 אחוז מהגבול הגאוגרפי הכולל שלו) עם מספר מדינות שכנות - עם סין בצפון, עם מיאנמר במזרח, עם בנגלדש בדרום מערב, עם נפאל במערב, ועם בהוטן בצפון מערב.[3] השטח הכולל של האזור הוא 262,184 קילומטרים רבועים (101,230 מילים רבועים), כמעט 8 אחוז מזה של הודו. פרוזדור סיליגורי מחבר את האזור לשאר היבשת הודו.

מדינות אזור צפון-מזרח הודו מוכרות רשמית במסגרת המועצה הצפון מזרחית (NEC), שהוקמה בשנת 1971 כסוכנות הפועלת לפיתוח מדינות צפון מזרח. מדינת סיקים הצטרפה כמדינה השמינית רק בשנת 2002.[4] העיר גוואהטי באסאם מכונה "השער לצפון-מזרח" והיא המטרופולין הגדול ביותר בצפון מזרח הודו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסאם בהודו הבריטית 1838

צפון בנגל ואסאם 1907

ככל הנראה המתיישבים הראשונים היו דוברי שפות אוסטרו-אסיאתיות מדרום מזרח אסיה, אחריהם הגיעו דוברי טיבטו-בורמן מסין, ואחריהם דוברי שפות הודו-אריות בשנת 500 לפני הספירה מהמישורים הגנגטיים וכן דוברי קרא-דאי מדרום יונאן וממדינת שאן.[5] בשל המגוון הביולוגי ומגוון היבולים של האזור, חוקרים ארכאולוגיים מאמינים שהמתיישבים המוקדמים של צפון מזרח הודו בייתו כמה צמחים חשובים.[6] סופרים מאמינים שכתביו משנת 100 לפני הספירה של החוקר הסיני ג'אנג צ'יאן מצביעים על נתיב סחר מוקדם דרך צפון-מזרח הודו.[7] הפריפלוס היווני-רומי "השיוט בים האריתריאי" מהמאה הראשונה לספירה, מזכיר עם בשם ססטאי באזור,[8] שייצר מלבטרון (חומר דמוי קינמון) שהיה מאד מוערך בעולם העתיק.[9] ה"גאוגרפיה" של תלמי מהמאה השנייה לספירה מכנה את האזור "קירראדיה", ככל הנראה על שם אוכלוסיית קיראטה.

בתקופה ההיסטורית המוקדמת (רוב האלף הראשון לספירה), קמארופה (אנ') השתרע על רוב צפון מזרח הודו של ימינו. Xuanzang, נזיר בודהיסטי סיני נודד, ביקר בקמארופה במאה ה-7 לספירה. הוא תיאר את האנשים כ"נמוכי קומה ושחורים למראה", שדיבורם שונה מעט ממרכז הודו הם ובעלי נטייה פשוטה אך אלימה. הוא כתב שהאנשים בקמארופה ידעו על סצ'ואן, ששכנה במזרח הממלכה מעבר להר בוגדני.[10]

המדינות הצפון-מזרחיות הוקמו במהלך הראג' הבריטי של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר הן הפכו מבודדות יחסית ממדינות סחר מסורתיות כמו בהוטן ומיאנמר.[11] רבים מהעמים במיזוראם, מגהלאיה ונגלנד של ימינו התנצרו בהשפעת מיסיונרים בריטים (וולשים).[12]

מאז סוף המאה ה-18 שושלת אהום (אנ') הייתה בדעיכה.[13] בתחילת המאה ה-19, הן ממלכת אהום (אנ') והן ממלכת מניפור (אנ') נפלו בעקבות פלישה בורמזית.[13] המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שלאחר מכן הביאה לכך שהאזור כולו נכנס לשליטה בריטית. בתקופה הקולוניאלית (1826–1947), צפון-מזרח הודו נהפכה לחלק ממחוז בנגל מ-1839 עד 1873, ולאחר מכן הפכה עברה למחוז אסאם,[14] שכלל את סילט.

ב-1944 תכננו היפנים מתקפה נועזת על הודו הבריטית. בנסיעה דרך בורמה, כוחותיה נעצרו בקוהימה ובאימפל על ידי חיילים בריטים והודים. זה סימן את ההתרחבות המערבית הרחוקה ביותר של האימפריה היפנית; התבוסה שלה באזור זה בישרה את ניצחון בעלות הברית.[15]

לאחר עצמאות הודו וחלוקתה ב-1947, נוצר האזור הצפון-מזרחי בו נכללו אסאם והמדינות הנסיכותיות ממלכת טריפורה וממלכת מניפור. בעקבות חלוקת בנגל בין מערב בנגל למזרח מבנגל נוצר הקישור הצר בין הודו למדינות הצפון מזרח, שרק ב־1950 נפרצה בו קטע מסילת רכבת של שירות הרכבות בהודו.[16]

לאחר מכן, נאגאלנד ב-1963, מגהלאיה ב-1972, ארונאצ'ל פראדש ב-1975 (הבירה שונתה לאיטנגאר) (נוצרה ב-20 בפברואר 1987) ומיזוראם (הוקמה ב-20 בפברואר 1987) נוצרו מתוך השטח הגדול של אסאם.[17] מניפור וטריפורה נותרו בטריטוריית איחוד מ-1956 עד 1972, עד שהפכו למדינה. סיקים שולבה כמדינת המועצה הצפון מזרחית השמינית בשנת 2002.

העיר שילונג שימשה כבירת מחוז אסאם במהלך השלטון הבריטי. היא נותרה בירת אסאם הבלתי מחולקת עד להיווצרותה של מדינת מגאלאיה ב-1972.[18]

מדינה שם היסטורי עיר/ערי בירה שיוך
ארונאצ'ל פרדש סוכנות הגבול הצפון–מזרחית איטנגאר 1987 (קודם לכן טריטוריית איחוד של הודו, שהוקמה ב-1971)[19]
אסאם קמארופה (אנ') שילונג (עד 1969), דיספור 1947
מניפור קנגליפאק[20] אימפאל 1971 (קודם לכן טריטוריית איחוד של הודו, שהוקמה ב-1956)[19]
מגהלאיה גבעות חאסי, גבעות ג'אינטיה וגבעות גארו שילונג 1971[19]
טריפורה טיפרה (אנ')[21] אגרטלה 1971 (קודם לכן שטח איחוד של הודו, שהוקם ב-1956)[19]
מיזוראם גבעות לושי (אנ') אייזול 1987 (קודם לכן טריטוריית איחוד של הודו, שהוקמה ב-1971)[19][22]
נאגאלנד מחוז נאגה הילס קוהימה (אנ') 1963
סיקים סוכים גנגטוק 1975
מדינות צפון-מזרח הודו
מדינות צפון-מזרח הודו (באדום)

מדינות שבע אחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שבע האחיות" הוא כינוי פופולרי למדינות הרציפות של ארונאצ'ל פרדש, אסאם, מגהלאיה, מניפור, מיזוראם, נאגאלנד וטריפורה לפני הכללת מדינת סיקים לאזור הצפון מזרחי של הודו. הכינוי 'ארץ שבע האחיות' נטבע במקביל לחנוכת המדינות החדשות בינואר 1972 על ידי ג'יוטי פראסאד סאיקיה,[23] עיתונאי בטריפורה, במהלך תוכנית אירוח ברדיו. מאוחר יותר חיבר ספר על התלות ההדדית ושכיחותן של שבע המדינות האחיות. הכינוי תפס בעיקר בגלל הפרסום הזה.[24]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק ברהמפוטרה ומזרח ההימלאיה בצפון מזרח הודו

ניתן לסווג את האזור הצפון-מזרחי מבחינה פיזיוגרפית למזרח ההימלאיה, הפטקאי והברהמפוטרה ומישורי עמק ברק. בצפון מזרח הודו (במפגש המחוזות הביו-גאוגרפיים ההודו-מלאיים, ההודו-סיניים וההודיים) יש אקלים סוב-טרופי לח בעיקר עם קיץ חם ולח, מונסונים קשים וחורפים מתונים. יחד עם החוף המערבי של הודו, באזור זה יש כמה מיערות הגשם האחרונים שנותרו בתת היבשת ההודית, התומכים בצמחייה ובעלי חיים מגוונים ובמספר מיני יבולים.

האזור מכוסה במערכות הנהרות האדירים ברהמפוטרה-ברק ויובליהם. מבחינה גאוגרפית, מלבד העמקים בראהמאפוטרה, ברק (אנ') ואימפהאל וכמה שטחים מישוריים בין הגבעות של מגהלאיה וטריפורה, שני השליש הנותרים של השטח הם שטח גבעות המשולב בעמקים ובמישורים; הגובה משתנה מגובה פני הים ליותר מ 7,000 מטרים (23,000 רגל) מעל גובה פני הים. כמות המשקעים הגבוהה באזור, בממוצע בסביבות 10,000 מילימטרים (390 אינץ') ומעלה יוצרת בעיות של המערכת האקולוגית, פעילות סיסמית גבוהה ושיטפונות. במדינות ארונאצ'ל פרדש וסיקים יש אקלים הררי עם חורפים קרים ומושלגים וקיץ מתון.

  • Ropeway, Gangtok

    גנקטוק

  • Aizawl, Mizoram

    אייזוואל, מיזוראם

  • Aerial view of Shillong

    שילונג

  • Neer Mahal of Tripura

    טריפורה

  • Dzüko Valley (Borders of Nagaland and Manipur)

    נגלנד

  • Sela Pass, Tawang (Arunachal Pradesh)

    מחוז טוואנג, ארוצ'אל פרדש

  • Bhalukpong, Arunachal Pradesh

    בלוקפונג, ארוצ'אל פרדש

  • Loktak lake, Manipur

    אגם לוקטק, מניפור

  • Majuli Island, Assam

    האי מג'ולי, אסאם

  • Nohkalikai Falls, Cherrapunji, Meghalaya

    מפלי נוקאליקאי, מגהאליה

טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסגות הגבוהות ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר קנצ'נג'ונגה, סיקים

קנצ'נג'נגה, פסגת ההר השלישית בגובהה בעולם המתנשאת לגובה 8,586 מטרים (28,169 רגל), שוכנת בין מדינת סיקים למדינה הסמוכה נפאל.

הנהר טיסטה, סיקים

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון-מזרח הודו יש אקלים סובטרופי המושפע מהמונסונים הדרום-מערביים והצפון-מזרחיים.[25] זהו האזור הגשום ביותר במדינה, במקומות רבים יורדת כמות משקעים שנתית ממוצעת של 2,000 מילימטרים (79 אינץ'), אשר מרוכזת בעיקר בקיץ בעונת המונסון. [26] צ'רפונג'י, הוא אחד המקומות הגשומים ביותר בעולם עם כמות משקעים שנתית של 11,777 מילימטרים (463.7 אינץ').[26] הטמפרטורות מתונות במישורי הנהר הבראהמאפוטרה ועמק ברק אשר יורד עם הגובה באזורים ההרריים. [26] בגבהים הגבוהים ביותר יש שלג קבוע.[26] באופן כללי, באזור יש 3 עונות: חורף, קיץ ועונה גשומה שבה העונה הגשומה חופפת לחודשי הקיץ בדומה לשאר הודו.[27] החורף הוא מתחילת נובמבר עד אמצע מרץ ואילו הקיץ הוא מאמצע אפריל עד אמצע אוקטובר. [26]

אזור סיסמי בסיכון גבוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור צפון-מזרח הודו הוא אזור מועד למגה רעידת אדמה שנגרם על ידי סדקי העתק פעילים שנוצרו על ידי התכנסות של שלושה לוחות טקטוניים: הלוח ההודי, הלוח האירואסייתי ולוח בורמה. מבחינה היסטורית האזור סבל משתי רעידות אדמה גדולות - רעידת אדמה באסאם 1897 ורעידת אדמה אסאם-טיבט 1950 וכ-20 רעידות אדמה גדולות מאז 1897.[28][29] רעידת האדמה של אסאם-טיבט בשנת 1950 היא עדיין רעידת האדמה הגדולה ביותר בהודו.

טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי קנצ'נדזונגה

הקרן העולמית לשימור חיות בר זיהתה את כל מזרח ההימלאיה כאזור אקולוגי של גלובאל 200 בראש סדר העדיפויות. רשות השימור הבינלאומית (אנ') הוסיפה לאזור האקולוגי במזרח ההימלאיה את כל שמונה המדינות של צפון מזרח הודו, יחד עם המדינות השכנות בהוטן, דרום סין ומיאנמר.

האזור זוהה על ידי המועצה ההודית למחקר חקלאי כמרכז של חיידקי אורז. הלשכה הלאומית למשאבים גנטיים צמחיים (NBPGR), הודו, הדגישה את האזור כעשיר בקרובים פראיים של צמחי גידול. זהו מרכז המקור של פירות הדר. למרות שגידול ג'הום, שיטה מסורתית של חקלאות, נחשבת לעיתים קרובות כסיבה לאובדן כיסוי היער של האזור, פעילות כלכלית חקלאית עיקרית זו שבוצעה על ידי שבטים מקומיים הייתה אחראית על גידול של 35 זני יבולים. האזור עשיר בצמחי מרפא ובטקסות נדירות רבות אחרות בסכנת הכחדה. האנדמיות הגבוהה שלו הן בצמחים וסקולריים, בבעלי חוליות ובמגוון העופות הכשירה אותו כנקודה חמה למגוון ביולוגי.

הנתונים הבאים מדגישים את משמעות המגוון הביולוגי של האזור:[30]

  • 51 סוגי יערות נמצאים באזור, המסווגים באופן נרחב לשישה סוגים עיקריים - יערות נשירים לחים טרופיים, יערות טרופיים ירוקי עד למחצה, יערות עד טרופיים גשומים, יערות סובטרופיים, יערות ממוזגים ויערות אלפיניים.
  • מתוך תשעת סוגי הצמחייה החשובים של הודו, שישה נמצאים באזור הצפון-מזרחי.
  • יערות אלה מכילים 8,000 מתוך 15,000 מינים של בעלי פרחים. בעושר מיני הפרחים, המגוון הגבוה ביותר מדווח ממדינות ארונאצ'ל פראדש (5000 מינים) וסיקים (4500 מינים) במדינות צפון מזרח.
  • על פי "ספר הנתונים האדומים של הודו", שפורסם על ידי הסקר הבוטני של הודו, 10 אחוז מהצמחים הפורחים במדינה נמצאים בסכנת הכחדה. מתוך 1500 מיני פרחים בסכנת הכחדה, 800 מדווחים מצפון מזרח הודו.
  • לרוב המדינות הצפון-מזרחיות יש יותר מ-60% שטח המכוסה ביער.

עולם החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאו אסייתי, הפארק הלאומי קזירנגה

קרנף הודי ,הפארק הלאומי קזירנגה

המועצה הבינלאומית לשימור ציפורים, בריטניה זיהתה את מישורי אסאם ואת מזרח ההימלאיה כאזור ציפורים אנדמי. באזור זה יש אקלים שונה במובהק, עם טמפרטורות ממוצעות חמות יותר ופחות ימים עם כפור, וכמות גשמים גבוהה בהרבה. זה הביא למגוון עשיר של מיני ציפורים באזור מוגבל. סטטרספילד וחב'. (1998) זיהו 22 מינים אנדמים, מתוכם 19 אנדמים לאזור זה והשלושה הנותרים נמצאים באזורים אנדמיים ומשניים אחרים.

פארק לאומי מקום מדינה שטח (ק"מ) חשִיבות צמחיה
הפארק הלאומי נמדאפה מחוז צ'אנגלאנג ארונאצ'ל פראדש 1,985 האזור המוגן הגדול ביותר במזרח ההימלאיה יערות רחבי עלים לחים טרופיים וסובטרופיים, יערות הר
הפארק הלאומי מאנאס רובע בקסה אסאם 950 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו יערות עלים טרופיים וסובטרופיים לחים
הפארק הלאומי קזירנגה מחוזות גולגהט ונגאון אסאם [31] 882 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו יערות ירוקי-עד למחצה של עמק ברהמפוטרה, סוואנה טראי-דואר ואדמות עשב
הפארק הלאומי קמצ'נדזונגה מחוז צפון סיקים סיקים 850 אתר מורשת עולמית מעורבת של אונסק"ו ואזור מוגן חיות בר בגובה הגבוה ביותר בהודו סוב-טרופית לאלפינית, קרומהולץ (יער עקום)[32]
הפארק הלאומי מולינג מחוזות סיאנג עילית, מערב סיאנג ומזרח סיאנג ארונאצ'ל פראדש 483 יערות טרופיים עד ממוזגים
הפארק הלאומי דיברו-סאיקהואה מחוזות Dibrugarh ו-Tinsukia אסאם 350 יערות חצי-עד של עמק ברהמפוטרה
הפארק הלאומי בלפקרם מחוז דרום גארו הילס מגליה 220 יערות נשירים סוב-טרופיים ירוקי עד
הפארק הלאומי אינטנגקי מחוז פרן נגאלנד 202 יערות עד ירוקי עד ממוזגים
הפארק הלאומי נמרי מחוז סוניטפור אסאם 200 יערות חצי-עד של עמק ברהמפוטרה
הפארק הלאומי מורלן מחוז צ'מפאי מיזורם 100 יער סוב-טרופי מונטני ירוק-עד למחצה[33]
הפארק הלאומי אורנג דאראנג וסוניטפור אסאם 79 יערות ביצות עונתיים מזרחיים, מזרח ההימלאיה יערות נשירים לחים, שטחי עשב סחף רטובים במזרח[34]
הפארק הלאומי Phawngpui מחוז לונגטלאי מיזורם 50 יערות ממוזגים[35]
הפארק הלאומי נוקרק רובע West Garo Hills מגליה 48 יערות רחבי עלים לחים טרופיים וסובטרופיים
הפארק הלאומי סירוהי מחוז אוכרול מניפור 41 יערות גשם מיזורם-מניפור-קאצ'ין
הפארק הלאומי קיבול למג'או מחוז בישנופור מניפור 40 הפארק הלאומי הצף היחיד בעולם Phumdi (ביצות צפות)
הפארק הלאומי ביזון (ראג'ברי). מחוז דרום טריפורה טריפורה 32 יערות נשירים טרופיים חצי ירוקי עד ולחים
פארק לאומי נמר מעונן מחוז Sepahijala טריפורה 5 יערות רחבי עלים לחים טרופיים וסובטרופיים

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה הכוללת של צפון מזרח הודו היא 46 מיליון תושבים, כאשר 68 אחוזים מתגוררים באסאם בלבד. לאסאם יש גם צפיפות אוכלוסין גבוהה יותר של 397 נפשות לקמ"ר מהממוצע הארצי של 382 נפשות לקמ"ר .

מדינה אוכלוסייה זכרים נקבות יחס מין אוריינות % אוכלוסייה כפרית אוכלוסייה עירונית שטח (ק"מ 2) צפיפות (/km 2)
ארונאצ'ל פראדש 1,383,727 713,912 669,815 938 65.38 870,087 227,881 83,743 17
אסאם 31,205,576 15,939,443 15,266,133 958 72.19 23,216,288 3,439,240 78,438 397
מניפור 2,570,390 1,290,171 1,280,219 992 79.21 1,590,820 575,968 22,327 122
מגליה 2,966,889 1,491,832 1,475,057 989 74.43 1,864,711 454,111 22,429 132
מיזורם 1,097,206 555,339 541,867 976 91.33 447,567 441,006 21,081 52
נגאלנד 1,978,502 1,024,649 953,853 931 79.55 1,647,249 342,787 16,579 119
סיקים 610,577 323,070 287,507 890 81.42 480,981 59,870 7,096 86
טריפורה 3,673,917 2,087,059 2,086,858 960 91.58 2,639,134 1,534,783 10,486 350

הערים הגדולות ביותר לפי אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מפקד האוכלוסין של הודו 2011, הערים הגדולות ביותר בצפון מזרח הודו הן

דַרגָה עִיר סוּג מדינה אוּכְלוֹסִיָה דַרגָה עִיר סוּג מדינה אוּכְלוֹסִיָה
1 גווהאטי עִיר אסאם 968,549 9 ג'ורהט UA אסאם 153,889
2 אגרטלה עִיר טריפורה 622,613 10 נגאון UA אסאם 147,496
3 אימפל UA מניפור 414,288 11 בונגאיגאון UA אסאם 139,650
4 דימאפור עִיר נגאלנד 379,769 12 טינסוקיה UA אסאם 126,389
5 שילונג UA מגליה 354,325 13 טזפור UA אסאם 102,505
6 אייזאול עִיר מיזורם 291,822 14 קוהימה UA נגאלנד 100,000
7 סילצ'אר UA אסאם 229,136 15 גנגטוק עִיר סיקים 98,658
8 דיברוגר UA אסאם 154,296 16 איטנגאר עִיר ארונאצ'ל פראדש 95,650
UA : צבירה עירונית [36]

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות הרשמיות של הרפובליקה ההודית המוכרות על ידי חוקת הודו שהן ילידיות בצפון מזרח הודו כתובות בכתב הרשמי שלהן.

צפון מזרח הודו היא אזור שפה אחד בתוך ההקשר הלאומי ההודי, עם כ-220 שפות במשפחות שפות רבות (אינדו-אירופיות, סינו-טיבטניות, קר-דאי, אוסטרו-אסיאתיות, כמו גם כמה שפות קראוליות) אשר חולקות מספר תכונות שייחדו אותם מרוב האזורים האחרים של תת-יבשת הודו.[37][38] השפה האסאמית, שפה אינדו-אריאנית המדוברת בעיקר בעמק ברהמפוטרה, התפתחה כלינגואה פרנקה לקהילות רבות.[39] שפה בנגלית היא שפה אינדו-ארית נוספת המדוברת בדרום אסאם בעמק ברק ובטריפורה, והייתה השפה הראשית והרשמית בשני האזורים. משפחת השפות האוסטרו-אסיאתיות מיוצגת על ידי השפות ח'אסי, ג'ינטיה ושפת וור של מגלהיה. מספר קטן של שפות טאי-קדאי (אהום, טאי פקע, חמטי, וכו') מדוברות גם הן. סינו-טיבטנית מיוצגת[40] ידי מספר שפות שהיו שונות משמעותית אחת מהשניה חלקן: גארו, רבה, קארבי, מיסינג, טיווה, דורי, פייט וכו ' (אסאם); גרו, ביאט (מגלהיה) או, אנג'מי, סמה, לוטה, קוניאק וכו '; מיזו, חמר, פאיט וכו '(מיזוראם); חראסו, טני, ניסי, אדי, אבור, נוקט, אפטאני, מיסימי וכו '. קוקבורוק היא השפה הדומיננטית בקרב בני השבטים של טריפורה ואחת השפות הרשמיות של המדינה.[41]מיטהי היא השפה הרשמית במניפור, שפה הדומינננטית של עמק אימפאל; בעוד שפות "נאג" כגון פומאי, מאו, מרים, רונגמי (קאבואי) וטנגקול, ושפות קוקי-צ'ין כגון שפת תדו, מיזו, פייט, סימטה והמאר מדוברות באזורים הררייםשל המדינה.

בין שאר השפות ההודו-אריות, החכמה מדוברת במיזורם והג'ונג באסאם ובמגהלאיה. נפאלית, שפה הודו-ארית, שולטת בסיקים, מלבד השפות הסיניות-טיבטיות לימבו, בותיה, לפצ'ה, ראי, טמאנג, שרפה וכו'. הבנגלית הפכה לשפה הרשמית של אסאם הקולוניאלית מ-1836 עד 1873.[42]

שפות רשמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה שפות רשמיות[43]
ארונצ'אל פרדש אנגלית
אסאם אסאמית, בודו, בנגלית
מניפור מיטהי
מגהלהאיה אנגלית
מיזוראם מיזו, אנגלית
נאגלאנד אנגלית[44]
סיקים סקימז, ליפצ'ה, נפאלית, אנגלית
טריפורה[45] בנגלית, קוקבורוק, אנגלית

דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההינדואיזם הוא דת הרוב במדינות הצפון מזרחיות של אסאם, טריפורה, מניפור, סיקים ומיעוט ארונאצ'ל פרדש ואילו הנצרות היא דת הרוב במגלאיה, נאגאלנד, מיזוראם, ארונצ'ל פרדש ומיעוט במניפור. לאסלאם יש נוכחות משמעותית באסאם וכ-93% מכלל האוכלוסייה המוסלמית בצפון מזרח מרוכזת באותה מדינה בלבד. חלק הארי של האוכלוסייה הנוצרית בהודו מתגורר בצפון מזרח, שכן כ-30% מהאוכלוסייה הנוצרית בהודו מתרכזת באזור צפון-מזרח בלבד. יש נוכחות משמעותית של בודהיזם בסיקים, ארונאצ'ל פרדש ומיזורם.[46]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צפון-מזרח הודו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Home ,Ministry of Development of North Eastern Region, North East India". mdoner.gov.in. נבדק ב-10 בספטמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ NEC -- North Eastern Council, web.archive.org, ‏2012-04-15
  3. ^ "Problems of border areas in Northeast India" (PDF). ארכיון (PDF) מ-23 בינואר 2022. נבדק ב-30 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Evaluation of NEC funded projects in Sikkim" (PDF). NEC. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בספטמבר 2017. נבדק ב-4 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Geography of Assam. New Delhi: Rajesh Publications. 2001. p. 12. ISBN 81-85891-41-9. OCLC 47208764. ארכיון מ-2 במרץ 2022. נבדק ב-22 בדצמבר 2020. The first group of migrants to settle in this part of the country is perhaps the Austro-Asiatic language speaking people who came here from South-East Asia a few millennia before Christ. The second group of migrants came to Assam from the north, north-east and east. They are mostly the Tibeto-Burman language speaking people. From about the fifth century before Christ, there started a trickle of migration of the people speaking Indo-Aryan language from the Gangetic plain. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Hazarika, M. 2006 "Neolithic Culture of Northeast India: A Recent Perspective on the Origins of Pottery and Agriculture".
  7. ^ "Chang K'ien had clearly realized the existence of a trade route between Sichuan and India via Yunnan and Burma or Assam" (Lahiri 1991, pp. 11–12)
  8. ^ Besatae in the Schoff translation and also sometimes used by Ptolemy, they are a people similar to Kirradai and they lived in the region between "Assam and Sichuan" (Casson 1989, pp. 214–242)
  9. ^ (Casson 1989, pp. 51–53)
  10. ^ (Watters 1905, p. 186)
  11. ^ Baruah, Sanjib (2004), Between South and Southeast Asia Northeast India and Look East Policy, Ceniseas Paper 4, Guwahati
  12. ^ May, Andrew (2015). Welsh Missionaries and British Imperialism: The Empire of Clouds in North-east India. Manchester University Press. ISBN 9780719099977.
  13. ^ 1 2 (Guha 1977, p. 2)
  14. ^ "Formation of Assam during British rule in India". ארכיון מ-11 ביוני 2012. נבדק ב-25 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Ranjan Pal (4 באוקטובר 2020). "Revisiting India's forgotten battle of WWII: Kohima–Imphal, the Stalingrad of the East". CNN (באנגלית). נבדק ב-27 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Rao, V. Venkata (1972). "Reorganization of North East India". The Indian Journal of Political Science. 33 (4): 123–44. JSTOR 41854497.
  17. ^ "Formation of North Eastern states from Assam". ארכיון מ-27 ביוני 2018. נבדק ב-25 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Shillong becomes the capital of Meghalaya". ארכיון מ-16 באפריל 2012. נבדק ב-25 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 3 4 5 "The North Eastern Areas (Re-organisation Act) 1971" (PDF). meglaw.gov.in. ארכיון (PDF) מ-6 בדצמבר 2017. נבדק ב-5 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Ancient name of Manipur". 9 באפריל 2012. ארכיון מ-18 בנובמבר 2017. נבדק ב-5 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Historical evolution of Mizoram" (PDF). ארכיון (PDF) מ-7 ביולי 2017. נבדק ב-5 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "History of Mizoram". ארכיון מ-29 באוגוסט 2017. נבדק ב-5 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Saikia, J. P (1976). The Land of seven sisters (באנגלית). Place of publication not identified: Directorate of Information and Public Relations, Assam. OCLC 4136888.
  24. ^ "Who are the Seven Sisters of India?". HT School (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-27 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Dikshit 2014, p. 150.
  26. ^ 1 2 3 4 5 Dikshit 2014, p. 152.
  27. ^ Dikshit 2014, p. 149.
  28. ^ "At least eight dead as north-east India hit by 6.7 magnitude earthquake". 4 בינואר 2016. ארכיון מ-9 בספטמבר 2017. נבדק ב-4 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ J. R. Kayal; S. S. Arefiev; S. Barua; Devajit Hazarika; N. Gogoi; A. Kumar; S. N. Chowdhury; Sarbeswar Kalita (ביולי 2006). "Shillong Plateau Earthquakes". ארכיון מ-2 במרץ 2022. נבדק ב-11 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Hedge 2000, FSI 2003.
  31. ^ "Kaziranga National Park – a world heritage site, Govt. of Assam" (PDF). ארכיון (PDF) מ-8 בספטמבר 2017. נבדק ב-10 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Khangchendzonga National Park". ארכיון מ-11 ביולי 2018. נבדק ב-26 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "A note on non-human primates of Murlen National Park, Mizoram, India" (PDF). Zoological Survey of India. 106 (Part-1): 111–114. ארכיון (PDF) מ-21 ביולי 2017. נבדק ב-10 בספטמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ "Orang Tiger Reserve". ארכיון מ-10 בספטמבר 2017. נבדק ב-10 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Forest types of Mizoram". ארכיון מ-10 בספטמבר 2017. נבדק ב-10 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Archived copy" (PDF). ארכיון מ-26 בדצמבר 2018. נבדק ב-30 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  37. ^ (Moral 1997, p. 42)
  38. ^ "IITG – Hierarchy of North Eastern Languages". ארכיון מ-17 במרץ 2018. נבדק ב-5 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ (Moral 1997, pp. 43–44)
  40. ^ Blench, R. & Post, M. W. (2013).
  41. ^ Post, M. W. and R. Burling (2017).
  42. ^ Banerjee, Paula (2008). Women in Peace Politics. Sage. p. 71. ISBN 978-0-7619-3570-4.
  43. ^ "Report on North East India" (PDF). ארכיון (PDF) מ-24 בפברואר 2020. נבדק ב-29 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Nagaland State Profile". ארכיון מ-13 בספטמבר 2017. נבדק ב-24 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "Know Tripura | Tripura State Portal". tripura.gov.in. ארכיון מ-3 בינואר 2021. נבדק ב-29 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "India - C-01: Population by religious community, India - 2011". censusindia.gov.in. נבדק ב-10 בספטמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צפון-מזרח_הודו&oldid=38352499"