נאגאלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת ("ממירים אמריקאים"); כתיבה לא אנציקלופדית ("לטענתם נאכלו").
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת ("ממירים אמריקאים"); כתיבה לא אנציקלופדית ("לטענתם נאכלו").
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
נאגאלנד (מדינה)
Nagaland
नागालैंड
מדינה הודוהודו הודו
מושל Neiphiu Rio
רשות מחוקקת האסיפה המחוקקת של נאגאלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
בירת המדינה קוהימה
שפה רשמית אנגלית
תאריך ייסוד 1 בדצמבר 1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 16,579 קמ"ר (דירוג: 25)
אוכלוסייה
 ‑ במדינה 1,978,502 (דירוג: 24, 2011)
 ‑ צפיפות 119 נפש לקמ"ר (דירוג: 21, 2011)
קואורדינטות 25°24′N 94°05′E / 25.40°N 94.08°E / 25.40; 94.08
אזור זמן UTC +5:30
nagaland.nic.in

לחצו כדי להקטין חזרה

דלהיגואהדאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיודאדרה ונאגר הוואלי ודאמאן ודיופודוצ'ריפודוצ'ריפודוצ'ריפודוצ'ריצ'אנדיגארטמיל נאדוקרלהאנדרה פרדשארונאצ'ל פרדשאסאםביהרצ'האטיסגארגוג'ראטהריאנההימאצ'ל פרדשג'אמו וקשמיר (טריטוריית איחוד)לדאקג'הרקאנדקרנאטקהמאדהיה פרדשמהאראשטרהמניפורמגהלאיהמיזוראםנאגאלנדאודישהפנג'אבראג'סטאןסיקיםטלנגאנהטריפורהאוטראקהאנדאוטר פרדשמערב בנגלאיי אנדמן וניקוברלקשאדוויפאזור בשליטת הודו במדינת ארונאצ'ל פרדש, סין טוענת לבעלותאזור בשליטת הודו במדינת אוטראקהאנד, סין טוענת לבעלותבשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלותבשליטת סין העממית, הודו טוענת לבעלותבשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלותבשליטת פקיסטן, הודו טוענת לבעלותקרחון סיאצ'ן - במחלוקת בין הודו ופקיסטןג'אמו וקשמיר - בשליטת הודו דה פקטו, פקיסטן טוענת לבעלותהאיים המלדיבייםסרי לנקהאינדונזיהאפגניסטןנפאלבהוטןבנגלדשפקיסטןהרפובליקה העממית של סיןמיאנמרתאילנדטג'יקיסטן
(למפת נאגאלנד רגילה)
 
קוהימה
קוהימה
נאגאלנד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נאגאלנד (אנגלית: Nagaland, הינדי: नागालैंड) היא מדינה בהודו, אחת משמונה המדינות בצפון-מזרח הודו. נאגאלנד גובלת במדינות אסאם במערב, מניפור בדרום, ארונאצ'ל פרדש בצפון-מזרח ומיאנמר (בורמה) במזרח. אוכלוסיית המדינה כשני מיליון תושבים, והיא אחת המדינות הקטנות בשטחן בהודו. היא הוכרזה כמדינה ב-1 בדצמבר 1963. שטחה הררי ברובו, והכלכלה מבוססת על חקלאות, בעיקר של אורז, תירס, דוחן, קטניות, שמן צמחים, קני סוכר, תפוחי אדמה וסיבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטחי נאגאלנד מספר מונומנטים פרה-היסטוריים שלא ניתן לשייכם לעם זה או אחר. אם הייתה לנאגה היסטוריה כתובה היא נעלמה. לדברי תושבי המקום היא נכתבה על עורות ונאכלה בשעת רעב. מיתולוגיה שבעל פה קיימת בשבטי נאגה השונים, אך אין אחידות בין השבטים השונים לגביה. מידע מבוסס על אנשי הגבעות מרכס פאת'קאי קיים החל מהמאה ה-13, עם התיישבות ממלכת אחום בעמק הברהמפוטרה, מצפון לנאגאלנד. אינטראקציה בין הממלכה לאנשי הגבעות התקיימה בנקודות הגבול אך לא בעומק השטח. לראיה, העיירה נאגאנימורה הקרויה על שם נסיכת נאגה שנישאה למלך אחום.

בראשית המאה ה-19 הייתה פלישה בורמזית למישורי הברהמפוטרה, זו התאפיינה בהריגתם של רבים מבני האוכלוסייה המקומית. דבר זה הביא למלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שהסתיימה בחוזה יאנדבאו 1826. במועד זה נחשפה נאגאלנד לראשונה לבריטים ששלטו באסאם ושלטו בפועל גם בעמק אימפאל במניפור. כדי לקשר את אימפאל עם מרכזם באסאם, החל מ-1832 שלחו הבריטים עשר משלחות דרך שטחי הנאגה, שנתקלו בהתנגדות - בעיקר מצד הנאגה-אנגמי. הייתה זו אחת התקופות האלימות ביותר של הבריטיים כנגד המקומיים ומפגשם הראשון של המקומיים במודרנה. בתקופה זאת שתלו הבריטים עוד ועוד מטעי תה בשולי נאגאלנד, דבר שגרר תגובה אלימה מצד הנאגה כנגד בריטים. למרות שקט יחסי ששרר בהוראת הנציב הבריטי, המשיך סיפוח בריטי זוחל שהביא לבסוף למרד האנגמי הגדול שנמשך שלושה חודשים בחורף 1879. מסיום המרד ניתן להתייחס לנאגאלנד כקולוניה בריטית.

עוד לפני סיום המרד, ב-1872, החלו ממירים אמריקאים להיכנס לתחום נאגאלנד כדי להמיר את בני הנאגה. היו אנשי נאגה שהמירו דתם לנצרות עוד קודם לכן, אולם רק עם כניסתו של ד"ר אדווין קלארק לגבעות נאגאלנד, החלה ההמרה בקרב נאגה-אאו ובהמשך בשבטים האחרים. חדירת הנצרות התנהלה לאט, ואחרי 70 שנות עבודה של הממירים אחוז הנוצרים היה כ-32%. הבריטים לא היו שותפים ישירים להמרה אך גם לא התנגדו ואפילו ראה בכך ברכה.

במלחמת העולם הראשונה נשלחו מספר אלפי אנשי נאגה לצרפת כפועלי עזר - שם נחצו הגבולות השבטיים אך גם נחשפו אנשי נאגה לעולם הרחב, הטכנולוגיה המודרנית ובעיקר ספגו רעיונות חדשים כגון לאומיות. בשובם הקימו את המערכת העל-שבטית הראשונה, היא הנאגה-קלאב (NC) - גוף ששימש כצינור קשר כלל נאגאניאנית עם הממשל הבריטי.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה חדרו כוחות יפניים מבורמה לתוך הודו, כשהם ניסו לכבוש את קוהימה בירת נאגאלנד. לאחר שלושה שבועות של מצור ולחימה עיקשת נסוגו היפנים והחלו בתבוסה שלהם באסיה. על דעת חוקרים רבים, הקרב על קוהימה, גם אם לא ידוע יתר על המידה, לא נופל בחשיבותו מהקרב אל-עלמיין וקרב סטלינגרד. במקביל נסללה מלאדו דרך בת כ-700 קילומטרים דרך צפון בורמה לדרך בורמה - עבודה שנעשתה בכוחות אמריקניים וסיניים בעזרה של שבטים אחדים וביניהם הנאגה. כגמול על עזרת הנאגה וכדי לשקם את אזורם תמכו הבריטיים בהקמת גוף פוליטי בשם "המועצה הלאומית של נאגה" (Naga National Council = NNC) גוף מייצג לשבטי הנאגה.

הנרטיב המקובל של הנאגה הוא שלקראת חלוקת הודו נערך משאל עם והנאגה סירבו להיכלל בהודו - סירוב שלא נענה, ותחומם נכלל בהודו שבדרך. היסטוריוגרפיה מאוזנת יותר מראה שבשנתיים מהקמת הארגון הלאומי לחלוקת הודו, חל מהפך במועצה והקיצוניים בראשות אנגמי זָאפּוּ פִיזוֹ (Angami Zapu Phizo) שהובילו קו ניצי, הפכו משוליים למרכז, עד שב-1951 זכה פיזו בראשות המועצה, דבר שהלך והסלים את הקשר עם הודו עד לנקודת פיצוץ בראשית 1953. חקיקה דרקונית הודית הולכת ומסלימה, נתקלה בהתנגדות עממית גוברת, ובהמשך ענישה קולקטיבית שכוללת שריפת כפרים, הטלת מומים, עינויים ואונס על אוכלוסיות אזרחיות בעיקרן, מצד כוחות הצבא ההודי. לחימה עממית של צבא הודי מאורגן במליציות מקומיות ובאזרחים, הפכה לאימות המזוין הממושך ביותר באסיה במאה העשרים. פיזו עצמו ברח מהודו כבר ב-1956 וחי עד מותו בלונדון ב-1990, כשהוא ממשיך לנהל את ההתנגדות להודו.

בשנת 1963 קיבלו הנאגה אוטונומיה מסוימת כששטחם נקרע מאסאם רבתי, והוקמה מדינת נאגאלנד, דבר שלא הנמיך משמעותית את להבות המרי האזרחי והדיכוי הצבאי. "הסכם שילונג" (Shillong Accord) נחתם ב-11 בנובמבר 1975 בין ממשלת הודו ונציגי המורדים, בתיווך אנשי הכנסייה הנוצרית. במסגרת הסכם זה פרקו המורדים את נשקם ושבו לבתיהם אחרי 20 שנות לוחמה. היה זה מאמץ שנעשה בזמן משטר החירום, שגם אם לא במוצהר, יצר פילוג מובנה בהנהגת הנאגה.

המאבק בין הפרגמטיים לקיצוניים בהנהגת הנאגה בעקבות חתימת הסכם שילונג יצר את הקרע הבא ב-1980, בפרישת הפלג הסוציאליסטי NSCN שהמשיך בהתנגדות המזוינת. הקרע הבא שהיה על רקע חומרי ואישי, היה ב-1988, ומכאן ואילך הופנה הנשק לא רק לצבא ההודי, כי אם לכיוון חברי המחתרות האחרות ולכיוון אנשי הקוקי כשהמרי זלג אל מחוץ לנאגאלנד, והגורמים הופכים ליותר חומריים ופחות אידאולוגיים ועיקרם שליטה בגביית מיסים לא חוקיים והברחת סמים. במקביל הגירה של פליטים בנגלדשיים ואחרים לנאגאלנד יצרה לחימה חדשה כנגד הזר והשונה, וגם זאת על בסיס מאבק על תעסוקה ולא מאבק אידאולוגי.

במילניום השלישי ישנה רגיעה ושלווה מתוחה, כשחלק ממנהיגי הפלגים הניצים שממשיכים להתפלג, חלקם מתו (ובכללם אבי האומה פיזו) וחלקם זקנים ועייפים אחרי עשרות שנות מאבק.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמדינה נוצרית אדוקה, זו אחת משתי המדינות היחידות בהודו בהן אין תחבורה ציבורית בימי ראשון בשבוע (השנייה היא מיזוראם). רכבת מגיעה רק לשתי נקודות גבול במדינה, ואלה הן דימפור ונאגאנימורה. בתוך המדינה אין רכבות, והתחבורה הציבורית נעשית באוטובוסים ובמוניות "סומו" (טנדר לעשרה נוסעים). טיסות מגיעות רק לבירה הכלכלית דימפור.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי נאגאלנד השבטיים דומים במוצאם, בתרבותם ובשפתם, לקבוצות אתניות רבות באזור הגבעות של צפון מזרח הודו וצפון מיאנמר, כגון הקוקי-צ'ין, מיזו-לוש'אי ואחרים. ולמרות זאת קבוצה של שבטים התגבשה תחת השם הכולל "נאגה" שעל מקורו חלוקות הדעות. שבטי הנאגה פזורים על מרחב של כ-100 אלף קמ"ר, במדינות הודו נאגאלנד, אסאם, ארונאצ'ל פרדש, מניפור, ושטחים נרחבים במיאנמר. מתוך כ-40 שבטי נאגה נבדלים, 16 שבטים בלבד חיים בנאגאלנד. החלוקה השבטית אינה מספקת דייה, והחלוקה האמיתית היא כפרית, בסגנון ערי המדינה היווניות, בשל העובדה שלאורך ההיסטוריה היו מלחמות ופשיטות של כפר משבט אחד כנגד כפרים גם משבט זה. גם החלוקה המנהלית לא הייתה שבטית אלא כפרית.

החלוקה המנהלית הבריטית של חברת הסחר, ולאחריה של הכתר הבריטי, קבעה גבולות התייחסות שהפכו מאוחר יותר לגבולות מדיניים ברפובליקה ההודית. כך נוצר בידול בין שטח הנאגה (נאגאלנד) לשטח מחיית הנאגה (הקרוי "נאגאלים" וכולל שטח נרחב במיאנמר), אותו דורשות המחתרות הלוחמות השונות - שטח לו יש שם, דגל והכרה מסוימת.

בנאגאלנד גופא חיים 16 שבטים בעלי שפות נבדלות, מנהגים ופסטיבלים שונים, ארכיטקטורה שונה ומיתוסים שונים, אולם כולם אימצו את הדת הנוצרית (עם רוב בפטיסטי), וייצרו שפה משותפת שנקראת "נאגאמיש" שהיא בליל בין שפות בנגליות, שבטיות ואנגלית, שהיא השפה הרשמית היחידה של המדינה. במדינה חיים כשני מיליון איש, כ-75% בשטחים כפריים, ברמת חיים נמוכה יחסים, עם זאת רמת האוריינות גבוהה בשל הנצרות השלטת. המחוזות המאוכלסים הם טונגסאנג עם כ-414 אלף איש, קוהימה ודימפור אחריה, והמחוז הפחות מאוכלס הוא פאק עם כ-150 אלף איש.

נאגאלנד היא אחת מארבע "מדינות יבשות" של הודו אליהן אסורה הכנסת ומכירת אלכוהול (כמו מיזורם, מניפור וגוג'ראט), אולם סובלת משימוש רב במשקה האסור והיא השנייה בהודו בשימוש בסמים קלים ובנגזרות של אופיום.

תרבות ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נָאגַּאלנד היא המדינה היחידה בהודו בה למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הם נוצרים, והמדינה השלישית בהודו במספרם המוחלט של מחזיקי האמונה הנוצרית עם כ-1.8 מיליון נוצרים. נאגאלנד היא המדינה הבפטיסטית ביותר בעולם בה 75% מהאוכלוסייה בפטיסטית, הרבה לפני מדינת מיסיסיפי שבאוכלוסייתה מעט למעלה מ 50% בפטיסטים. מספר מאפיינים מרכזיים מאפיינים את תרבות הנאגה המסורתית, שבחלקה נדחקה לאחר קבלת הנצרות:

צייד ראשים בעבר הלא רחוק נהגו בני הנאגה לצאת למסעות ציד ראשים של אנשים מכפרים אחרים. היה זה כבוד רב להתהדר במספר ראשים רב, המעיד על גבורת בעליהם. הם האמינו שלאדם מספר נשמות: אלו המתגלגלות הלאה וזו הנותרת בראש המת. נטילת הראש, יש בכוחה להעצים את צייד הראשים בגזילת כוחו של המת והעברתו לצייד. המנהג גווע לאיטו עד שנות השבעים של המאה העשרים, אבל בסיפורי הגבורה ובשירי המלחמה שקיימים גם כיום, עדיין נותרה עדות חזקה לכך. בכפרים בודדים עדיין מוצגות גולגולות אנשים שניצודו על ידי לוחמי הכפר. מסורת זו לא התיישבה עם הנצרות שחדרה לגבעות נאגאלנד, אולם לקח לנצרות כמאה שנה לעקור מנהגים אלה. הקעקוע המכסה את פני זקני הלחמים וגופם, הוא חלק מפרסי ההצטיינות שניתנו לציידי הראשים, שהיווה סימן כבוד ואף תנאי לנישואין בעבר הרחוק. כיום רק בקרב הזקנים עדיין ניתן לראות עדות אילמת זו של עבר מפואר - אם כי בהודו רבים ממשיכים לחשוב שבנאגאלנד עדיין צדים הפראיים החיים שם את ראשי שכניהם, ולא בכדי: לגדוד הנאגה האמיץ בצבא ההודי ניתן הכינוי "ציידי ראשים" בעקבות הצלחתם וגבורתם במלחמת קארגיל 1999. לאמיתו של דבר, הנאגה היו ציידי ראשים בדיוק כמו אחיהם ושכניהם הקוקי ("צין" במיאנמר), מיזו (או "לוש'אי", שהיום חלקם הפכו לבני מנשה היהודים), הגארו ואחרים - פרקטיקה שחלפה מהעולם במאה ה-20 עם קבלת הנצרות.

סעודות הוקרה דרך התקדמות מעמדית בחברת הנאגה היא עריכת משתה לכפר כולו. משתה זה כולל אספקת יין אורז, בשר חזיר ובקר המיתון, ואוכל לרוב. הטקס מזכיר במאפייניו את טקס הפוטלאץ' (Potlatch) הצפון אמריקאי. אדם העורך משתה כזה זוכה לעליה במדרג המעמדי המזכה אותו בזכות לעטר פניו וגופו ולצייר אותות בפתח ביתו ולהשתתף בטקס גרירת אבנים ממרחק, שיוצבו לזיכרון במקום עריכת המשתה. בין עריכת משתה למשנהו יש הפסקה של לפחות שנתיים. המשלים עריכת תריסר משתים בדרגות פאר הולכות ועולות, (לפחות 23 שנה) זוכה למקום בעולם הזה ובעולם הבא, ובאפשרות לבנות עיגול אבנים שאך בודדים ישנם כאלה ברחבי נאגאלנד – בעיקר בכפר קהונומה.

מורונג צעירי הנאגה ברבים משבטי הנאגה (אך לא בכולם) נשלחים בגיל חינוך לרווקיה, שם יחיו עם בני מחזורם עד הנישואין. ברווקיית המורונג לומד הצעיר מנהגים, מורשת דתית ומלחמתית, טקסים ותרבות, ודרכי התנהגות הולמת ושאינה כזאת. זוהי המשפחה בפועל של הצעיר, הגורמת לקשר מחייב בין בני אותו מורונג והעברת מורשת מדור לדור. החינוך נעשה בידי לוחמים ותיקים וזקני הקהילה. סביב המורונג מרוכזים תוף הקריאה הטקסי, טוטם, גל הגולגולות שניצודו על ידי בני המורונג וסמלי גבורה אחרים, ההופכים את המורונג למרכז הכפר. גם לבנות יש רווקיה, לרוב אצל אלמנה בוגרת, שם לומדות הילדות את הדברים הרלוונטיים לבנות הכפר ואת המורשת השבטית. המורונג אינו ייחודי לנאגה, ונמצא גם בשבטים אחרים בצפון מזרח הודו, כגון הגארו.

פסטיבלים שבטיים כל שבט משבטי הנאגה חוגג לאורך השנה פסטיבלים שונים ובמועדים שונים גם לאחר המצאת הלאום הנאגניאני. בשנת 2000 החל הממשל של נאגאלנד לקיים פסטיבל משותף הקרוי על שם הציפור הלאומית, הקלאו הבכיר, שנקרא "פסטיבל הורן-ביל". זהו אירוע שנתי האורך שבוע, להדגמת השוני שבאחדות בבחינת "השתלבות בלא טמיעה". הפסטיבל נערך בכפר מורשת שנבנה גם הוא להדגמת האחדות שבשוני. פסטיבלים שבטיים המשמשים לשימור מורשת, נערכים בכל שבט, למרות היות כל השבטים אחודים בהיותם בעלי דת זהה וזהות מומצאת זהה כיום.

הדת הנוצרית הגיעה במחצית השנייה של המאה ה-19 על ידי ממירים בפטיסטיים אמריקניים. קצב החדירה היה שונה בין השבטים השונים, כשברקע נמצאת דמותו של הריבון הבריטי. המאבק בבריטים לא השפיע רבות על חדירת הבפטיזם. עם יציאת הבריטים וקבלת עצמאות הודו, ואזור אנשי הנאגה שסופח להודו, היו כשליש מהנאגה נוצריים. ב-1955 גירשה הודו את הממירים הזרים, אולם הנצרות אך קיבלה תנופת המרה, ובסוף שנות השמונים רוב מוחלט של אנשי הנאגה המירו דתם לנצרות – מרביתם בפטיסטיים וכמה עשרות אלפי קתולים. בנאגאלנד יש כ-7% של הינדואים – מרביתם סוחרים בערי הגבול, בעיקר בדימפור וכ-2% של מוסלמים מחדירה לא מבוקרת של מסתננים ופליטים מבנגלדש. מהאוכלוסייה השבטית 98.5% נוצריים והשאר נותרו בדתות האנמיסטיות המקוריות.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאגאלנד מחולקת ל-11 מחוזות, לרוב על פי חלוקה שבטית ולא גאוגרפית. המחוזות החשובים הם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאגאלנד בוויקישיתוף