סולטנות אוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סולטנות אוסה
Red Red.svg
ממשל
משטר מונרכיה
ראש מדינה סולטאן
שפה נפוצה עפרית
ערבית
עיר בירה אוסה
היסטוריה
הקמה  
תאריך הקמה 1734
פירוק  
תאריך פירוק 1936
ישות קודמת אימייט של אוסה
ישות יורשת מזרח אפריקה האיטלקית
שליטים בולטים קאדהאפו (1734-1749)
דמוגרפיה
דת אסלאם סוני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סולטאני אוסה
שושלת מודאיטו
קאדהאפו
קאדהאפו מוחמד אבן קאדהאפו
אידאהיס אבן קאדהאפו מוחמד
אידאהיס אבן מוחמד אבן אידאהיס
האנפאדה אבן אידאהיס
מוחמד אבן האנפאדה
מוחמד אבן אידאהיס אבן האנפאדה
יאייו אבן מומחד אבן האנפאדה
מוחמד יאייו
עלי מיראה האנפאדה

סולטנות אוסה הייתה מדינה בצפון מזרחה של אתיופיה, מדינה זו הייתה מדינתם של העפרים וגבלה בצפונה באריתריאה, ובמערבה ודרומה בשאר אתיופיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסולטנות הייתה היורשת של אימאת אוסה, שהתפרקה בשנת 1577 כאשר מוחמד ג'אסה העביר את בירתו מהעיר הרר לעיר אוסה, מוחמד ג'אסה מת בשנת 1672 והאימאם עומר דין בן אדם ירש אותו[1]. בפועל הסולטנות הוקמה על ידי הסולטאן קאדהאפו בשנת 1734[2]. הסמל הראשי של הסולטאן היה שרביט כסף, שהיה בעל תכונות קסומות[3].

הסולטאן מוחמד אבן האנפאדה הביס והרג את וורנר מונזינגאר ב-1875 כאשר הוביל את צבא מצרים לתוך אתיופיה[4]. ב-1865 איטליה שאוחדה לא מזמן קנתה את העיר עסב מהסולטאן מוחמד (שנהפכה למושבת אריתריאה בשנת 1890), והוליכה את הסולטאן מוחמד לחתום על כמה אמנות עם איטליה. כתוצאה מכך, הקיסר האתיופי מנליק השני הציב חייל מצב ליד העיר אוסה "על מנת לוודא שסולטאן אוסה לא יכבד את הסכמיו עם איטליה" במשך המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה[5].

במשך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, הסולטאן מוחמד יאייו הסכים לשתף פעולה עם הפולשים האיטלקיים[6]. כתוצאה מכך ב-1943 הממשלה האתיופית החדשה שלחה את הצבא שלכד את הסולטאן מוחמד, והכריזה על סולטאן אחר מבני משפחתו[7]. בעקבות שלטון הדרג באתיופיה בשנת 1975 הסולטאן עלי מיראה האנפאדה גורש לערב הסעודית אך חזר לאחר הפלת משטר זה בשנת 1991, והמשיך את שלטונו בין 1995 עד 1996. כיום סולטנות זו הפכה למחוז עפר המודרני שהוא דמוקרטי, שושלת הסולטאנים ששלטה באזור ירדה מהשלטון בשנת 1996, מושל עפר הנוכחי הוא ישמעאל עלי סירו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mordechai Abir, The era of the princes: the challenge of Islam and the re-unification of the Christian empire, 1769-1855 (London: Longmans, 1968), p. 23. ISBN 0582645174
  2. ^ Abir, pp. 23-26.
  3. ^ J. Spencer Trimingham, Islam in Ethiopia (Oxford: Geoffrey Cumberlege for the University Press, 1952), p. 262. ISBN 9780415446730
  4. ^ Edward Ullendorff, The Ethiopians: An Introduction to Country and People, second edition (London: Oxford University Press, 1965), p. 90. ISBN 0-19-285061-X
  5. ^ Chris Proutky, Empress Taytu and Menilek II (Trenton: The Red Sea Press, 1986), p. 143. ISBN 0-932415-11-3
  6. ^ Anthony Mockler, Haile Selassie's War (Brooklyn: Olive Branch Press, 2003), p. 111. ISBN 9781566564731
  7. ^ Trimingham, p. 172.