אימאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אימאםתעתיק מדויק מערבית: אִמאם, امام) הוא תואר מנהיגות מוסלמי, שהגדרתו שונה בזרמים השונים באסלאם.

סונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם הסוני, האימאם הוא ראש המסגד, מנהל התפילה בציבור ודרשן. האימאם משיב במקרים רבים על פניות הקהילה בנושאי דת, ולעתים הוא גם מנהיג הקהילה. האימאם הוא לעתים קרובות האדם המשכיל ביותר בתחום הדת בקהילה, ה-עלימי (علِمي). כמה מהאסכולות המיסטיות באסלאם הסוני רואות בעומד בראשן את האימאם הנעלם, כולל המהדיה שבסודאן והאיבאדיה שבעומאן.

שיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם השיעי, האימאם הוא ראש העדה המוסלמית כולה, מצאצאיו של עלי ושל חמיו מוחמד. לאימאם השיעי מיוחסות סגולות על-אנושיות ומיסטיות. לפי הזרם הראשי (התריסרי) של השיעה, נעלם האימאם השנים-עשר במאה ה-9, והוא עתיד לשוב באחרית הימים בתור המהדי.

איסמאעיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האיסמאעיליה האימאם השביעי הוא שנעלם ונסתר, אבל אחת הכתות שלה רואה באגא חו'אוף, ראשה, את האימאם. הזיידיה, שהייתה חלק מן השיעה עד ימי האימאם החמישי, מכירה בשרשרת רצופה של אימאמים גלויים ורואה בראשה, מלך תימן, את האימאם.


האימאמים השיעים

עלי בן אבי טאלבחסן בן עליחוסייןעלי בן חוסייןמוחמד אל-באקרג'עפר א-צאדקמוסא אל-כאט'םעלי א-רידאמוחמד א-תקיעלי אל-האדיחסן אל-עסכרימהדי

IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.