סונאטות ופרטיטות (באך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סונאטות ופרטיטות לכינור סולו (רי"ב-1001-1006) הן סט של שש יצירות שהלחין המלחין יוהאן סבסטיאן באך.

הם מכונות לפעמים כ- סונאטות ופרטיטות לכינור סולו בהתאם לכותרותיו של באך בכתב היד של היצירה: ("Partia") ("Partien") היה נפוץ באזורים דוברי גרמנית בתקופתו של באך, ואילו "חלקו" הוצג בסדרה זו במהדורה של באך גזלשאפט משנת 1879, שהפכה להיות משהו סטנדרטי באותה תקופה.

הסט מורכב משלוש סונטות דה קייסה (סונאטה כנסייתית) ושלוש פרטיטות בצורת ריקוד מחולות. הסט הושלם עד 1720, אך לא פורסם עד 1802. היצירות פורסמו באופן מלא בשנת 1803. גם לאחר פרסום זה התעלמו במידה רבה עד שהכנר יוסף יואכים החל לבצע את היצירות.

כיום, הסונטות והפרטיטות של באך הן חלק חיוני ברפרטואר של הכינור, והן מבוצעות לעיתים קרובות ומתועדות. שישה סולו לכינור ללא ליווי קונטינואו, כפי שכינה אותם באך, אשר הקים היטב את היכולת הטכנית של הכינור ככלי סולו. היצירות שימשו לעיתים קרובות ארכיטיפים לכלי כינור סולו על ידי דורות של מלחינים מאוחרים יותר, ביניהם יוג'ין ישעיה, ובלה ברטוק. יש הסבורים שהמשמעות המילולית של הכותרת "סולו סאי" של הכותרת (אתה לבד) היא התייחסות מכוונת למותה הפתאומית של אשתו. תאוריה זו נפוצה בקרב מוזיקאים, אך לא בקרב חכמי באך, אם כי נראה שהסימן החריג לשנת ההשלמה על עמוד השער מצביע על תשלום מחווה לאשתו.

אחד מהמופעים המפורסמים ביותר של הסונאטות והפרטיטות הוא הכנר והמלחין ז'ורז' אנסקו, שראה את היצירה כ-"ההימלאיה של הכנרים", והקליט את כל הסונאטות והפרטיטות בסוף שנות הארבעים.

היצירות בוצעו על ידי הכנרים והמוזיקאים הבאים:

יהודית מנוחין, 1934-1944 ו- 1957 ו- 1975

ג'ורג 'אנסקו, 1948

יאשה חפץ, 1952

הנריק שרינג, 1954 ו -1967

אמיל טלמאני, 1954

נתן מילשטיין, 1956 ו -1973

יוסף סיגטי, 1956

ארתור גרומיאוס, 1961

גדעון קרמר, 1980 ו -2005

אוסקר שומסקי, 1983

שלמה מינץ, 1984

יצחק פרלמן, 1988

אידה הנדל, 1995

סלווטורה אקארדו, 1996

ונסה-מיי, 1996

דמיטרי Sitkovetsky, 1997

ג'יימס אהנס, 2000

יוליה פישר, 2005

כריסטיאן טצלאף, 1993, 2006, ו ​​2017

ויקטוריה מולובה, 2009

איזבל פאוסט, 2010 & 2012

Kyung Wha Chung, 2016

הילארי האן, 2018

כינור הבארוק

סרג'יו לוקה, 1977

Sigiswald Kuijken, 1981

יאפ שרדר, 1984-1985

לוסי ואן דאל, 1996

רחל פודגר, 1997-1999

אליזבת וולפיס, 1997

מוניקה האגט, 1997

אינגריד מתיוס, 2000

ג'ון הולווי, 2006

מקלדת

רוברט היל, 1999

כתבי יד ומהדורות שפורסמו

באך, י. (2001), Günter Haußwald; פיטר וולני, עורכים, שלוש סונטות ושלוש פרטיטות לכינור סולו, BWV 1001-1006 (Urtext), Bärenreiter, ISMN 979-0-006-46489-0. הקדמה מאת פיטר וולני, דפים VIII-XII.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סונאטות ופרטיטות בוויקישיתוף