סונאטות ופרטיטות (באך)
סונאטות ופרטיטות לכינור סולו (רי"ב-1001-1006) הן סט של שש יצירות שהלחין יוהאן סבסטיאן באך.
היצירות מכונות לעיתים כסונאטות ופרטיטות לכינור סולו בהתאם לכותרות שנתן להן באך בכתב היד של היצירה: "Partia" "Partien" היה שם נפוץ באזורים דוברי גרמנית בתקופתו של באך ליצירות מסוג זה.
הסט מורכב משלוש (סונאטה כנסייתית) בארבעה פרקים ושלוש פרטיטות בצורת ריקוד מחולות. הסט הושלם עד 1720, אך לא פורסם לפני 1802. היצירות פורסמו באופן במלואן בשנת 1803. גם לאחר פרסום זה, התעלמו מהן במידה רבה עד שהכנר יוסף יואכים החל לבצע את היצירות.
כיום, הסונטות והפרטיטות של באך הן חלק חיוני ברפרטואר הקלאסי של הכינור, והן מבוצעות ומוקלטות לעיתים קרובות. שישה סולו לכינור ללא ליווי קונטינואו, כפי שכינה אותם באך, מציגות היטב את היכולת הטכנית של הכינור ככלי סולו. היצירות שימשו לעיתים קרובות ארכיטיפים לכתיבה לכינור סולו על ידי דורות של מלחינים מאוחרים יותר, ביניהם אז'ן איזאיי, ובלה ברטוק. יש הסבורים שהמשמעות המילולית של הכותרת "סולו סאי" של הכותרת (אתה לבד) היא התייחסות מכוונת למותה הפתאומית של אשתו הראשונה, מריה ברברה באך. תאוריה זו נפוצה בקרב מוזיקאים, אך לא בקרב מביני דבר, אם כי נראה שהסימן החריג לשנת ההשלמה על עמוד השער מצביע על מחווה לאשתו.
אחד מהמופעים המפורסמים ביותר של הסונאטות והפרטיטות הוא הכנר והמלחין ג'ורג'ה אנסקו, שראה את היצירה כ-"ההימלאיה של הכנרים", והקליט את כל הסונאטות והפרטיטות בסוף שנות הארבעים.
היצירות בוצעו על ידי הכנרים והמוזיקאים הבאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודי מנוחין, 1934-1944 ו- 1957 ו- 1975
- ג'ורג'ה אנסקו, 1948
- יאשה חפץ, 1952
- הנריק שרינג, 1954 ו -1967
- אמיל טלמאני(אנ'), 1954
- נתן מילשטיין, 1956 ו -1973
- יוזף סיגטי, 1956
- ארתור גרומיו, 1961
- גדעון קרמר, 1980 ו -2005
- אוסקר שומסקי, 1983
- שלמה מינץ, 1984
- יצחק פרלמן, 1988
- אידה הנדל, 1995
- סלבטורה אקרדו, 1996
- ונסה-מיי , 1996
- דמיטרי סיטקובצקי (אנ'), 1997
- ג'יימס אהנס, 2000
- יוליה פישר, 2005
- כריסטיאן טצלאף, 1993, 2006, ו-2017
- ויקטוריה מולובה, 2009
- איזבל פאוסט, 2010 ו-2012
- קיונג-וה צ'ונג 2016
- הילרי האן, 2018
- כינור הבארוק
- סרג'יו לוקה, 1977
- סיגיסוולד קאוקן 1981
- יאפ שרדר, 1984-1985
- לוסי ואן דאל, 1996
- רחל פודגר, 1997-1999
- אליזבת וולפיש, 1997
- מוניקה האגט, 1997
- אינגריד מתיוס, 2000
- ג'ון הולווי, 2006
- רוברט היל, 19
כתבי יד ומהדורות שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
באך, י. (2001), Günter Haußwald; פיטר וולני, עורכים, שלוש סונטות ושלוש פרטיטות לכינור סולו, BWV 1001-1006 (Urtext), Bärenreiter, ISMN 979-0-006-46489-0. הקדמה מאת פיטר וולני, דפים VIII-XII.
