גדעון קרמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון קרמר
Gidons Krēmers
לידה 27 בפברואר 1947 (בן 77)
ריגה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ברית המועצות, לטביה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה, אקדמית יאזפס ויטולס הלטבית למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית, אמנות מוזיקלית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית, לטבית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Xenia Knorre
אלנה בשקירובה
טטיאנה גרינדנקו עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ליקה קרמר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Kulturpreis der deutschen Freimaurer (2009)
  • פרס המוזיקה של פרנקפורט (1982)
  • פרס ארנסט פון סימנס (1982)
  • פרס רולף שוק לאמנויות המוזיקה (2008)
  • פרימיום אימפריאל (2016)
  • פרס לאוני סונינג למוזיקה (1989)
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • Silver Medal for Merit to Culture – Gloria Artis‎
  • עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה רביעית
  • מסדר הצלב של טרה מריאנה, דרגה רביעית
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gidonkremer.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גדעון קרמרלטבית: Gidons Krēmers, נולד ב-27 בפברואר 1947) הוא כנר ומנצח יהודי-לטבי. בשנת 1980 עזב את ברית המועצות והתיישב בגרמניה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרמר נולד בריגה להורים ממוצא גרמני-יהודי. אביו הוא ניצול שואה[1]. קרמר החל לנגן בכינור בגיל ארבע ולמד אצל אביו וסבו, שניהם כנרים מקצועיים. בהמשך למד בבית הספר למוזיקה של ריגה ואצל דוד אויסטרך בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1967 זכה בפרס שלישי בתחרות על שם המלכה אליזבת בבריסל, בלגיה; אחר, בשנת 1969, זכה בפרס שני בתחרות הכינור הבינלאומית במונטריאול, קנדה ואז בפרס ראשון בתחרות פגניני בג'נובה; בשנת 1970 קיבל שוב פרס ראשון בתחרות הבינלאומית על שם צ'ייקובסקי במוסקבה.

הקונצרט הראשון של קרמר במערב התקיים בגרמניה ב-1975. בהמשך הופיע בפסטיבל זלצבורג בשנת 1976 ובניו יורק ב-1977. אשתו הראשונה הייתה הכנרית טטיאנה גרינדנקו. בשנת 1980 יחד עם אשתו השנייה, אלנה בשקירובה, בתו של הפסנתרן דמיטרי בשקירוב עזב את ברית המועצות והתיישב בגרמניה. בשנת 1981 ייסד קרמר פסטיבל מוזיקה קאמרית בלוקנהאוס, באוסטריה, שתוכניותיו התמקדו בחדיש ובחורג מן המוסכמות; מאז 1992 נודע הפסטיבל בשם "קרמראטה מוזיקה" ובשנת 1996 ייסד קרמר את "קרמראטה בלטיקה", תזמורת קאמרית המורכבת מנגנים צעירים מן המדינות הבלטיות. כמו כן היה בין מנהליו האמנותיים של פסטיבל "ארט פרויקט 92" במינכן והוא מנהל פסטיבל "מוזיקזומר" בגשטאט, שווייץ.

בשנת 2008 הוא השתתף בסבב הופעות Being Gidon Kremer ביחד עם "קרמראטה מוזיקה" ודואט של אלכסיי איגודסמן.

קרמר עשה לו שם ברפרטואר הרחב שלו, המשתרע מאנטוניו ויוואלדי ויוהאן סבסטיאן באך עד מלחינים עכשוויים. הוא הפיץ את יצירותיהם של מלחינים כמו אסטור פיאצולה, ג'ורג'ה אנסקו, פיליפ גלאס, אלפרד שניטקה, ארוו פרט, של בן ארצו, פטריס ואסקס ושל ג'ון אדמס, בין השאר. עם המלחינים הרבים שהקדישו לו יצירות נמנים סופיה גוביידולינה ("אופרטוריום") ולואיג'י נונו ("לה לונטנאנצה נוסטלג'יקה אוטופיקה פוטורה"). בין שותפיו לנגינה ואלרי אפאנאסייב, מרתה ארחריץ', אולג מייסנברג, מישה מייסקי, יורי בשמט וואדים סחרוב. יש לו רשימת הקלטות ענפה עם חברת "דויטשה גרמופון", שעמה הוא מקליט מאז 1978; כמו כן הקליט לחברות פיליפס רקורדס, דקה, ECM ונונסאץ'.

באוסף הכינורות העתיקים של קרמר כינור גוארנרי דל ג'זו משנת 1730 וכינור סטרדיוואריוס משנת 1734, המוכר בכינוי "ברון פייטיץ'-הרמן". הכינור הנוכחי שלו הוא אמאטי משנת 1641.

בתו של גדעון קרמר - ליקה קרמר - היא שחקנית קולנוע, במאית ומגישת תוכניות טלוויזיה ברוסיה.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alain Paris - Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation musicale au XXe siècle - Bouquins, Robert Laffont,1995,Paris
  • אלן פארי - לקסיקון של המבצעים ושל הביצוע המוזיקלי במאה העשרים, סדרת בוקן, הוצאה לאור רובר לפון, פריז, 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדעון קרמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]