סופרג'יסטיות (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סופרג'יסטיות
Suffragette
Suffragette poster.jpg
בימוי שרה גברון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה אליסון אואן עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אבי מורגן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה בארני פילינג עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קארי מאליגן
הלנה בונהם קרטר
מריל סטריפ
נטלי פרס
אן-מארי דאף
רומולה גראי
בן וישו
ברנדן גליסון
סמואל וסט
אדריאן שילר (דייוויד לויד ג'ורג')
Lorraine Stanley
Geoff Bell
Shelley Longworth
Finbar Lynch
Clive Wood
Jamie Ballard
Annabelle Dowler
ליסה דילון
קול נידהם
Jonathan Cullen עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אלכסנדר דספלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 106 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו suffragette
www.suffragettemovie.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סופרג'יסטיות (אנגלית: Suffragette) הוא סרט דרמה היסטורי בריטי משנת 2015. הסרט עוסק במאבק של נשים לקבל את זכות הבחירה בבריטניה. הסרט בוים על ידי שרה גברון (Sarah Gavron) ונכתב על ידי אבי מורגן (Abi Morgan). מככבים בו קארי מאליגן, הלנה בונהם קרטר, ברנדן גליסון, אן-מארי דאף ומריל סטריפ.

הסרט צולם בארמון וסטמינסטר, ובאישור חברי הפרלמנט. זהו הסרט הראשון לזכות במעמד זה. הסרט יצא לאקרנים בבריטניה ב-12 אוקטובר, 2015 על ידי חברת פאה והיה בהפצה מוגבלת בארצות הברית ב-23 באוקטובר 2015 על ידי חברת פוקוס.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1912 מוד וואט בת ה-24 עובדת ככובסת. מוד מגלה כי עמיתתה לעבודה ויולט מילר פעילה בתנועת הסופרג'יזם ואף משתתפת במהומות המתרחשות בעיר. מוד גם פוגשת באדית אלין אשה בעלת ידע רחב ברפואה אך לא יכולה לעסוק בתחום בגלוי כי היא אשה. אדית פועלת תחת שמו של בעלה, הרוקח. אדית פעילה בתנועת הסופרג'יזם גם כן, ומגדירה את עצמה כלוחמת למען זכות ההצבעה.

אליס הואטון אשתו של חבר פרלמנט, מעודדת את הנשים העובדות במכבסות לתת עדות מול הפרלמנט, על מנת להבטיח את זכות ההצבעה. ויולט נבחרה לתת עדות מהמכבסה של מוד, אך היא הוכתה על ידי בעלה המתעלל, והוחלט כי מוד תוכל לתת עדות טובה יותר. מוד מאמינה כי עדותה עשתה רושם והולכת עם ויולט ואדית לשמוע את ההחלטה שהתקבלה בנוגע זכות הצבעה לנשים. ההחלטה הייתה לא לאשר את זכות ההצבעה, והנשים מחו על כך. השוטרים החלו לפנות את הנשים ולהכות אותן. מוד נתפסת ומוכנסת למאסר למשך שבוע. בעודה בכלא, היא פוגשת את אמילי דייוויסון, אשת אמונה של אמלין פנקהרסט.

כשהיא חוזרת הביתה, היא נאלצת להתמודד עם הביקורת של השכנים ועמיתה לעבודה. היא מבטיחה לבעלה סוני להתרחק מהסופרג'יסטיות. עם זאת, כשהיא מוזמנת לכנס סודי, לשמוע את דבריה של פנקהרסט, היא מחליטה ללכת. היא מחליפה כמה מילים עם פנקהרסט, נעצרת ומשוחררת בדיוק מול הבית שלה. בעלה רותח מזעם על כך שהשפילה אותו פעם נוספת ומגרש אותה מהבית. מוד נאבקת כדי לראות את הבן שלה, אף על פי שבעלה מסרב לאפשר לה זאת. מוד ממשיכה לעבוד במכבסה ורואה כיצד המנהל מתעלל מינית באחת הבנות החדשות, כפי שנהג לעשות עם הנערות במשך שנים. כאשר תמונתה של מוד מודפסת בעיתון והיא מתפרסמת כסופרג'יסטית, הוא מפטר אותה. מוד, שהגיעה לסף שבירה, שורפת את ידו עם מגהץ והמשטרה מגיעה. המפקח סטיד מאפשר לה להשתחרר אם תסגיר את שאר חברותיה לתנועה. מוד מסרבת.

סוני ממשיך למנוע ממוד לראות את בנם, כשהוא מזכיר לה שהחוק לצדו. מוד מחזקת את פעילותה בתנועה כחלק מהמאמץ שלה לשנות את החוקים המפלים כנגדה. בסופו של דבר היא לומדת שסוני, שמצא את עצמו דחוי ומנודה חברתית, לא מצליח לגדל את ג'ורג' והוא מוסר אותו למשפחה מאמצת. בלי קשרי משפחה, מוד הופכת להיות יותר ויותר קיצונית בהנהגתה של אדית, והיא מעורבת בפיצוץ של תיבות דואר וחיתוך של חוטי הטלגרף. היא וכל חברותיה נאסרות שוב אחרי שהן מפוצצות בית מגורים של הפרלמנט כשהוא עומד ריק. כאסירה פוליטית בכלא, מוד פוצחת בשביתת רעב. השוטרים פועלים באלימות ומאכילים אותה בכוח. קצין המשטרה סטיד לא מרגיש בנוח עם הפעולות הללו.

המאבק של הנשים מחריף. המשטרה מנסה ללחוץ על העיתונים למנוע מהם לדווח על הפעילות האלימה של התנועה, והתנועה מחריפה את הפעילויות על מנת לזכות בתהודה ציבורית רחבה יותר. הנשים מחליטות להשתתף במרוץ הסוסים אפסון, בו המלך ג'ורג' החמישי יהיה נוכח. הן מתכננות לעמוד מול המצלמות עם שלטים וכרזות התומכות בזכות ההצבעה עבור נשים. עם זאת, ביום האירוע, רק מוד ואמילי דייוויסון מגיעות. לאחר שניסו להגיע למיקום שבו המלך עמד ולא הצליחו, אמילי מחליטה שעליה להשיג את המטרה בדרך אחרת. בעיצומו של המרוץ, היא נכנסת לאמצע המסלול ונדרסת למוות על ידי הסוסים. מוד מגיעה יחד עם שאר חברותיה למסע הלוויה. הסרט מסתיים בכיתוב שנשים קיבלו את זכות ההצבעה ב-1918 בבריטניה, ואחר כך ישנה רשימה של השנים בהן קיבלו נשים את זכות הבחירה בכל עולם עד היום.

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הדמויות מלבד פנקהרסט, דייוויסון, לויד ג'ורג' והמלך ג'ורג החמישי הן בדויות.

סוגיות בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מציג שלב בתהליך קבלת זכות ההצבעה לנשים. שלב המאופיין בהסלמה של המאבק ומעבר ממחאה שקטה, למאבק אלים. הנשים המוצגות בסרט מעידות על עצמן כי לא רצו להשחית רכוש ולפעול באלימות, אך לא נותרה להן ברירה. כל הסלמה נוספת במאבק גוררת אחריה היסוסים של הנשים, מלבד אדית שמצטטת את פנקרהסט כשהיא אומרת שמעשים, ולא מילים יזכו אותן בזכות ההצבעה. סוגיה נוספת שעולה בסרט הוא מאבקה של מוד במצבה החברתי ובמיוחד אל מול בנה. מוד מפסידה את בנה ונאסר עליה לראות אותו, וזאת אף על פי שאביו אינו מתפקד, ולבסוף אף מחליט למסור אותו לאימוץ. מוד נאבקת על זכות ההצבעה על מנת לזכות בחקיקה אשר מגינה על זכויותיהן של אמהות.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרג'יסטיות קיבל בעיקר ביקורות חיוביות. הסרט זכה בדירוג של 73%, בהתבסס על 179 חוות דעת, עם דירוג ממוצע של 6.6/10 באתר "Rotten Tomatoes"[1]. רוב הביקורות כתבו כי אף על פי שיש בסרט פגמים, הסרט יוצר דרמה אנושית שעדיין רלוונטית ונוגעת. באתר Metacritic, הסרט מחזיק ציון של 67 מתוך 100, בהתבסס על 37 מבקרים, המציין "בדרך כלל חיובי ביקורות"[2]. ארז דבורה ואורי קליין כתבו בביקורת על הסרט כי מדובר בנושא חשוב, ובסרט שיש לו כמה מעלות. אך בסופו של דבר הוא לא עושה צדק לנושא עליו מדבר[3][4].

המבקרים שיבחו את יכולות המשחק של צוות השחקנים, במיוחד של קארי מאליגן, והלנה בונהם קרטר. המבקרים גם טוענים שאף על פי שהופעתה של מריל סטריפ הייתה טובה, היא הופיעה בסרט מעט מאד, וכי השימוש בשמה לקידום הסרט היה מטעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סופרג'יסטיות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]