אמילי דייוויסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמילי דייוויסון

אמילי ויילדינג דייוויסוןאנגליתEmily Wilding Davison;‏ 11 באוקטובר 18728 ביוני 1913) הייתה מורה ופעילה בתנועה הסופרג'יסטית בבריטניה[1].

דייוויסון הצטרפה לארגון זכויות נשים "האיגוד הסוציאלי-פוליטי לנשים" (WSPU) תחת הנהגתה של אמלין פנקהרסט. היא הייתה חברה מיליטנטית בארגון, נעצרה לעיתים תכופות ונאסרה תשע פעמים. במהלך מאסריה נהגה לשבות רעב ואולצה לעבור הזנה בכפייה ארבעים ותשע פעמים[2].

ב-4 ביוני 1913 חדרה למסלול מרוץ סוסים בדרבי באפסום ונרמסה תחת סוסו הדוהר של מלך בריטניה, ג'ורג' החמישי. בעקבות התאונה סבלה מפגיעות חמורות אשר הובילו למותה ארבעה ימים מאוחר יותר[3]. ישנה מחלוקת האם דייוויסון נכנסה למסלול בכוונה להתאבד או במטרה לתלות את דגל התנועה הסופרג'יסטית על רסן הסוס[4].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמילי ויילדינג דייוויסון נולדה בשנת 1872, בת למרגרט וצ'ארלס אדוארד דייוויסון[5], בני המעמד הבינוני-גבוה באנגליה בבלקהית', מחוז קנט, אנגליה. אביה היה איש עסקים ואמה עקרת בית. כשנישאו הוריה אמה הייתה בת 19, אביה היה אלמן בן 49 ואב ל-9 ילדים מנישואיו הראשונים. בנוסף לאחיה החורגים היו לה שתי אחיות ואח[6].

דייוויסון החלה ללמוד בשנת 1885 בבית ספר תיכון פרטי לבנות "קנסינגטון" (Kensington)[7] ובשנת 1891 זכתה במלגה ללימודים במכללת "רויאל הולווי" (Royal Holloway), מכללה לנשים המהווה חלק מאוניברסיטת לונדון[8], שם למדה ספרות ושפות זרות. ב-14 בינואר 1892 נאלצה לעזוב את לימודיה בעקבות מות אביה וכיוון שאמה לא יכלה לממן את שכר הלימוד[7]. דייוויסון החלה לעבוד כאומנת פרטית עד שהצליחה לחסוך מספיק כסף כדי לחזור ללימודים. באפריל 1885 החלה ללמוד ביולוגיה, כימיה, וספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד ועברה את מבחני סוף התואר בהצלחה יתרה[9]. כיוון שבאותה תקופה נשים לא הורשו לקבל תעודת בוגר מאוניברסיטת אוקספורד, עברה דייוויסון לאוניברסיטת לונדון, שם סיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1908[10].

בנוסף, דייוויסון עבדה כמורה במשך שלוש עשרה שנים בין השנים 1895-1908[11].

מאבק מיליטנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הסופרג'יסטיות", גיליון הנצחה לאמילי דייוויסון, 13 ביני 1913

בשנת 1906 דייוויסון הצטרפה לאיגוד הסוציאל-פוליטי לנשים תחת הנהגתה של אמלין פנקהרסט[12]. בשנת 1908 התעצמה פעילותה בתנועה הסופרג'יסטית עד שלבסוף עזבה את עבודתה כמורה והקדישה מלוא מרצה למען התנועה[7]. היא צברה מוניטין בתור אחת הסופרג'יסטיות המיליטנטיות ביותר[13]. פעולותיה נעו בין זריקת אבנים ועד הצתה[14]. בשנת 1908 הייתה בין המארגנות של ההפגנה הגדולה בהייד פארק[15].

במרץ 1909 דייוויסון נעצרה בזמן שניסתה למסור עצומה לראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית'. היא נמצאה אשמה בגרימת הפרעה ונאסרה לחודש ימים. ארבעה חודשים מאוחר יותר נאסרה שוב בשל ניסיון להיכנס לאולם בו נערכה הרצאה של שר האוצר דייוויד לויד ג'ורג'. היא פתחה בשביתת רעב ושוחררה לאחר חמישה ימים[9]. סופרג'יסטיות רבות היו נוהגות לשבות רעב במהלך מעצרן וזאת מפני שהממשלה סירבה להכיר בהן כאסירות פוליטיות[16][17].

בספטמבר 1909 נאסרה לתקופה של חודשיים בעקבות השלכת אבנים אך שוחררה כעבור יומיים וחצי של שביתת רעב[18]. באוקטובר, לאחר שחרורה מהכלא, נתפסה משליכה אבנים יחד עם מרי ליי (Mary Leigh) וקונסטנס לייטון (Constance Lytton), על כרכרה של אדם אותו זיהו בטעות כשר האוצר לויד ג'ורג'. בעקבות זאת נאסרה לתקופה של חודש ימים ונשפטה לעבודת פרך בבית הסוהר במנצ'סטר (HM Prison Manchester), הידוע בכינויו "סטרנג'ווייס". במאסר זה פתחה בשביתת רעב ובתגובה בבית הסוהר החליטו להזינה בכפייה. בניסיון להתנגד להזנה בכפייה, חסמה את דלת תאה בעזרת מיטה. לאחר מספר ניסיונות לפרוץ את דלת התא, הכניסו השומרים זרנוק דרך חלון התא והציפו אותו במי קרח. לבסוף נשברה דלת התא בעקבות לחץ המים, דייוויסון נלקחה לבית חולים ונאלצה לעבור הזנה בכפייה. היא שוחררה לאחר שמונה ימים במאסר[9].

בנובמבר 1910 נאסרה לתקופה של חודש בגין השלכת אבנים ושבירת חלון בבית הנבחרים. היא פתחה בשביתת רעב, אולצה לעבור הזנה בכפייה ושוחררה כעבור שמונה ימים[18].

באפריל 1911, בלילה שלפני מפקד האוכלוסין, הסתתרה בבית הנבחרים שבארמון וסטמינסטר במטרה לרשום את בית הנבחרים ככתובתה ובכך לחזק את הטענה כי נשים ראויות לזכויות פוליטיות שוות לגברים[19]. בדצמבר 1911 נעצרה בשל גרימת הצתה לתיבות דואר ונאסרה למשך שבוע.

בינואר 1912 נעצרה בשל הצתת תיבות דואר ונאסרה לתקופה של חצי שנה בבית הסוהר "הולוויי" (HM Prison Holloway)[18]. בניסיון להתחמק מהזנה בכפייה ניסתה לשים קץ לחייה פעמיים. בפעם הראשונה קפצה מגרם מדרגות בגובה של כ-10 מ', בפעם השנייה קפצה ממרפסת בגובה של כ-15 מ'. בעקבות קפיצתה השנייה, נזק רב נגרם לראשה ולעמוד השדרה, נזק שהוביל לכאבים אשר ליוו אותה עד סוף חייה[20]. מאוחר יותר הסבירה את מעשיה בטענה כי חשבה ש

טרגדיה אחת גדולה יכולה להציל רבות אחרות

[16]. בנובמבר 1912 נאסרה ל-10 ימים בשל תקיפה של כומר אותו זיהתה בטעות כשר האוצר לויד ג'ורג', אז פתחה בשביתת רעב ושוחררה כעבור ארבעה ימים[21]. ישנן השערות רבות לגבי תקרית זו וייתכן כי לא הייתה האחראית למקרה ונטלה את האשמה במטרה להגן על סופרג'יסטית אחרת[18].

מעצריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך מעצר תקופת המעצר עילה למעצר
30 במרץ 1909 חודש חבלה
29 יוני 1909 לא ידועה חבלה
30 יולי 1909 חודשיים חבלה
4 ספטמבר 1909 חודשיים השלכת אבנים
20 אוקטובר 1909 חודש השלכת אבנים
19 נובמבר 1910 חודש שבירת חלונות
14 דצמבר 1911 שבוע הצתה
10 ינואר 1912 שישה חודשים הצתה
30 נובמבר 1912 10 ימים תקיפה

מרוץ הדרבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויסון נופלת ארצה לאחר פגיעת הסוס במירוץ הדרבי, אפסום 1913

ב-4 ביוני 1913 הלכה לדרבי של אפסום (Epsom Derby) יחד עם מרי ריצ'רדסון (Mary Richardson) והן נעמדו בסמוך לגדר המסלול[7]. בשעה 15:10, בסיבוב האחרון של המירוץ, נכנסה דייוויסון למסלול ונעמדה מול הסוס של המלך ג'ורג' החמישי. היא הניפה ידיה בניסיון לתפוס את רסן הסוס אך נרמסה ונחבלה קשות, שקעה בתרדמת והובלה לבית החולים באפסום (Epsom Cottage Hospital) כשהיא סובלת מזעזוע מוח[22]. בבית החולים מתה מפצעיה כעבור ארבעה ימים, ב-8 ביוני. סיבת המוות שנקבעה הייתה תאונה[23].

בזמן האירוע, רכב על גבי הסוס הרברט ג'ונס (Herbert Jones), יליד אפסום, שהתפרסם בעקבות זכייתו בדרבי של שנת 1909. בעת הפגיעה בדייוויסון נתפסה רגלו ברגלית האוכף והוא נגרר על המסלול[23]. ג'ונס נאלץ לפרוש בשנת 1923 בשל שטף דם בריאה. ב-17 ביולי 1951 נמצא על ידי בנו כשהוא מת מדליפת גז במטבח דירתו. ניתוח לאחר המוות קבע כי הייתה זו התאבדות כתוצאה מרקע נפשי מעורער. הסברה היא שהוא מעולם לא התאושש מהתקרית בדרבי[9].

מניעיה למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הייתה מחלוקת בין היסטוריונים בנוגע למניעיה של דייוויסון בהתפרצותה למירוץ הסוסים[24]. יש הסבורים כי כוונתה הייתה לשים קץ לחייה, בעוד שאחרים סבורים שניסתה לתלות דגל על רסן הסוס ובכך להעלות את מודעת הציבור למאבק התנועה הסופרג'יסטית לשוויון נשים וזכות ההצבעה[3].

לאחר התאונה נמצאו על גופה שני דגלים של התנועה הסופרג'יסטית, בארנקה נמצא כרטיס רכבת חזור לתחנת ויקטוריה וכרטיס לאירוע פסטיבל הקיץ של התנועה שתוכנן לאותו הערב[23]. ריצ'רדסון, חברתה ושותפתה למאבק שנכחה בתקרית, אמרה לאחר התאונה כי דייוויסון רכשה כרטיס חזרה ברכבת כך שהתכוונה בבירור לשוב מהדרבי[25].

מרוץ הסוסים תועד על ידי שלושה צלמים[26]. כחלק מתחקיר לקראת סרט טלוויזיה ששודר בערוץ 4 הבריטי, הועברו חומרי הצילום המקוריים לפורמט דיגיטלי. בעקבות התחקיר התגלה כי מיקומה לפני התקרית אפשר לה לראות את המסלול באופן ברור[24]. ניתוח הסרטון מראה שדייוויסון ניסתה להושיט את ידיה לכיוון הרוכב כשהיא אוחזת בבד לבן. ככל הנראה, רצתה לנופף בדגל התנועה הסופרג'יסטית ולהצמידו לאוכף של סוס המלך, אולם העניין השתבש והיא מצאה את מותה תחת רגלי הסוס הדוהר[27]. לאחר מותה אמרה פנקהרסט:

דייוויסון ידעה שטרגדיה אחת יכולה לשים קץ לעינויים הבלתי נסבלים של כלל הנשים

[28].

ההלוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלווייתה של דייווידסון

ב-14 ביוני 1913 ארגן האיגוד הסוציאלי-פוליטי לנשים טקס לוויה לזכרה של דייוויסון[29]. בטקס שנערך בשכונת בלומסברי בלונדון, השתתפו אלפי סופרג'יסטיות שהתבקשו ללבוש בגדים בצבעים שחור, סגול או לבן וכן עשרות אלפי אנשים[17]. ב-15 ביוני נלקח ארונה לקבורה בחלקה המשפחתית בבית הקברות "מריה הקדושה" במורפת' אשר בנורת'מברלנד. היא נקברה בסמוך לאביה שמת בשנת 1893. על מצבת הקבר נרשם מוטו האיגוד הסוציאלי-פוליטי לנשים: "מעשים, לא מילים" ("Deeds, Not Words")[30]. דייוויסון הפכה למרטירית הראשונה של התנועה הסופרג'יסטיות[31].

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון לזכרה של דייוויסון במסלול הדרבי באפסום

דייוויסון קיפחה חייה למען המאבק. בתחילה לא נראה כי התקרית העלתה את מודעות הציבור לתנועה הסופרג'יסטית בכלל ולמאבק למען שוויון זכויות לנשים בפרט. הציבור ראה בה אישה שאינה בריאה בנפשה וההתעניינות בשלומו של הרוכב הייתה גדולה יותר מההתעניינות בשלומה[3][32]. המלכה מרי שלחה מכתב לרוכב בו היא מאחלת לו החלמה מהירה מהמפגש עם "האשה האכזרית והמשוגעת"[15].

בשנת 1918 החליטה הממשלה הבריטית להעניק זכות בחירה לנשים. "חוק ייצוג העם 1918" העניק זכות בחירה לנשים מעל גיל 30, ובלבד שהיו נשואות, או בעלות רכוש, או בעלות זכות בחירה באוניברסיטה[33]. זאת בשעה שכל הגברים מעל גיל 21 קיבלו זכות בחירה. שיווין הצבעה מלא ניתן עשור מאוחר יותר, בשנת 1928, לכלל הנשים מעל גיל 21.

דייוויסון היא הדמות עליה מבוססת האופרה "אמילי" (Emily), שנכתבה על ידי טים בנג'מין (Tim Benjamin)[34]. דמותה מופיעה בסרט "סופרג'יסטיות", שיצא לאקרנים בדצמבר 2015. את דמותה מגלמת השחקנית נטלי פרס (Natalie Press). כמו כן, היא הנושא בשיר "אמילי דייוויסון" של זמר הרוק גרג קיהן (Greg Kihn)[35]. בנוסף, חבר הפרלמנט הבריטי טוני בן (Tony Benn) הצמיד לוח הנצחה לזכרה על ארון המטאטאים בו הסתתרה בליל מפקד האוכלוסין[36].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמילי דייוויסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Emily Wilding Davison, Geni
  2. ^ הזרם המיליטנטי של התנועה הסופרג'יסטית, נילס בגמלאות, ‏25 בדצמבר 2015
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Ben Johnson, Emily Davison - Death at the Derby, Historic UK
  4. ^ התגלית שצבעה מחדש את מות המרטירית של הנשים, הארץ, ‏26 במאי 2013
  5. ^ Emily Wilding Davison's Tree, Geni
  6. ^ Fisher, Lucy, Emily Wilding Davison: The Suffragette Who Died For Women’s Rights, Black Toad Publications, 2013
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Fay Naylor, Emily Wilding Davison Martyr or Firebrand?, Higher, Issue 15, Royal Holloway College, 2011, pp18-19
  8. ^ Our history as a women's college, Royal Holloway, University of London
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Emily Davison (1872-1913), Epsom and Ewell History Explorer
  10. ^ Emily Davison Biography, Thefamouspeople
  11. ^ Emily Wilding Davison, Spartacus Educational
  12. ^ Emily Davison (1872-1913), BBC
  13. ^ Janna Thompson, Militant suffragettes or terrorists?, La Trobe University, ‏12 Jan 2016
  14. ^ Chris Trueman, Emily Wilding Davison, The History Learning Site, ‏17 March 2015
  15. ^ 15.0 15.1 Charlotte Hodgman, The fight for women's suffrage, BBC History, ‏Jul 2010
  16. ^ 16.0 16.1 Emily Davison Biography, .Bio
  17. ^ 17.0 17.1 Germaine Greer, Emily Davison: was she really a suffragette martyr?, The Telegraph, ‏1 Jun 2013
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 Rebecca Mayers, Profile: Emily Wilding Davison, The Independent, ‏28 May 2013
  19. ^ "Women in Parliament", explore-parliament.net
  20. ^ Emily Wilding Davison, Longhorsley Local History Society
  21. ^ אמילי דייוויסון, אנציקלופדיה בריטניקה
  22. ^ Briony Paxman, Clare Horrie, Emily Davison and the 1913 Epsom Derby, The National Archives, ‏June 2013
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 Transcript of The Report of PS 4NR Frank Bunn Realating The Events At Epsom, Epsom and Ewell History Explorer
  24. ^ 24.0 24.1 Vanessa Thorpe, Truth behind the death of suffragette Emily Davison is finally revealed, The Guardian, ‏26 May 2013
  25. ^ Mary Richardson, Spartacus Educational
  26. ^ Emily Davison Killed by King’s Horse at 1913 Derby, British Pathé, ‏Jun 3 2013
  27. ^ Clare Blading's Secrets of a Suffragette, Channel 4, ‏26 May 2013(הקישור אינו פעיל, 11 בינואר 2018)
  28. ^ Emily Davison killed at the 1913 Derby, The Daily Sketch. Retrieved from British Newspaper Archive 13 Feb 2016, ‏June 1913
  29. ^ Martin Pugh, Emily Wilding Davison: The Good Terrorist, History Today, ‏6 Jun 2013
  30. ^ Catherine Lee, Suffragette Emily Davison centenary marked in Morpeth, BBC, ‏8 March 2013
  31. ^ Elizabeth Crawford, Why is Emily Wilding Davison remembered as the first suffragette martyr?, Oxford University Press, ‏June 4 2013
  32. ^ Coline Brown, An ACCIDENTAL martyr? The 100-year mystery of why suffragette Emily Davison threw herself under the king's horse, Daily Mail, ‏29 Oct 2012
  33. ^ Fraser, Sir Hugh. "The Representation of the People Act, 1918 with explanatory notes". Internet Archive. Retrieved 16 February 2016
  34. ^ Emily: An Opera
  35. ^ Janet Hall, Ten things to learn about Morpeth Suffragette Emily Davison, Northumberland Gazette, ‏23 Oct 2015
  36. ^ חמש שאלות לאנשי השררה: פרידה מהפוליטיקאי הבריטי טוני בן, הכל שקרים