סימורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריג משי סאסאני במרכזו סימורג וסביבו פנינים. מהמאה ה-7 לספירה

סִימוּרגפרסית: سیمرغ) הוא שמו המודרני של יצור מכונף מן המיתולוגיה הפרסית. הסימורג הוא חלק מהאמנות בתרבות האיראנית, ומופיע גם באזורים אחרים שהיו תחת ההשפעה התרבותית הפרסית. מקור השם "סימורג" בפרסית אמצעית (פהלוי), שם הוא נקרא sēnmurw,ומופיע גם בפזנד כ-sīna-mrū. באוסטא נקרא היצור mərəγō Saēnō, כלומר "הציפור [ששמה הוא] סינא".

במרוצת השנים, וכחלק מההשפעה האיראנית על האומנות הערבית, אומצה דמותו של הסימורג באומנות הערבית, ואף באומנות האיסלאמית. לעתים מזהים את הסימורג עם ה"ענקא" (בערבית: عنقاء).

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימורג מתואר באמנות האיראנית כיצור מכונף בצורת ציפור ענקית, אשר ביכולתה לשאת בעזרת כנפיה פיל או לויתן. הסימורג הוא סוג של טווס בעל ראש של כלב וציפורני אריה, לפעמים גם עם פנים אנושיות. הסימורג הוא נדיב מטבעו. הוא משתייך במידה מסוימת למשפחת היונקים, בעל שיניים. יש לו איבה כלפי נחשים, וסביבתו הטבעית מרובה מים. נוצותיו אמורות להיות בצבע נחושת.

אטימולוגיה עממית מפרשת את שמו כמורכב משני חלקים: "סי" ו"מורג". "סי" בפרסית הוא 30 ו"מורג" הוא "ציפור", או "עוף". הסבר עממי זה מתאים לאגדות המספרות, למשל, כי סימורג היה גדול או שווה ערך לשלושים ציפורים רגילות[1] או שהוא בעל 30 צבעים (siræng). אטימולוגיה עממית אחרת מסבירה את השם כמורכב מן המילים "סים" (כסף, כסוף) ו"מורג" (ציפור, עוף).

אגדות איראניות אחרות מנסות לבחון את מצבה של הציפור אשר חזתה את הרס העולם 3 פעמים. סימורג הם 30 יצורים באחד, שלמדו רבות על החיים ובמשך זמן רב. הם 30 כי עליהם לאחוז בידע העצום של כל ימי עולם. באגדה אחרת, סימורג אמור לחיות 1,700 שנים, לפני שהוא צולל בעצמו אל תוך הלהבות (בדומה לעוף החול).

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות זו מופיעה במחזה הרצאת הציפורים על פי חיבורו של פריד אל-דין עטאר, יוצר סופי מן המאה ה-12 שחי באיראן. הספר של עטאר עובד למחזה בידי ז'אן-קלוד קרייר ופיטר ברוק עבור הצגה בבימוי ברוק שהועלתה בתיאטרון בוף דה נור החל משנת 1978. המחזה תורגם לעברית בידי אוריאל זוהר בשנת 1996.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימורג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו, למשל, אצל פריד אל-דין עטאר, בספרו הרצאת הציפורים.
  2. ^ הרצאת הציפורים (מחזה), מאת ז'אן-קלוד קרייר, בתרגום אוריאל זוהר, פורסם בכתב העת מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע' (8), עמ' 32-36, 1996