סימין בהבהאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימין בהבהאני
سیمین بهبهانی
سیمین بهبهانی - Simin Behbahani.jpg
לידה 20 ביולי 1927
טהראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 2014 (בגיל 87)
טהראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, ליריקנית, סופרת, פזמונאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה המדינה האימפריאלית של איראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טהראן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פרסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הספרות הבינלאומי ע״ש יאנוס פנוניוס (2013)
  • מדליית קרל פון אוסייצקי (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סימין בהבהאניפרסית: سیمین بهبهانی; 20 ביולי 192719 באוגוסט 2014) הייתה משוררת, תמלילנית ופעילת זכויות אדם איראנית. הייתה ידועה בשיריה בסגנון הע'זל, סגנון שירה פרסי קלאסי בעל כללי חריזה ומשקל מובחנים. היא הייתה אייקון של שירה פרסית מודרנית, שכונתה "הלביאה האיראנית" והייתה ידועה בשירתה כמו גם בפעילותה לזכויות האדם והאישה. היא הייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל לספרות[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם סימין חלילי, אביה עבאס חלילי, היה משורר, סופר ועורך עיתון. אימה הייתה משוררת ומורה לצרפתית. עבאס חלילי (1893–1971) כתב שירה בפרסית ובערבית ותרגם לערבית כ-1,100 פסוקים מהשאהנאמה של פירדוסי. אמה, פחר עזמא ארע'ון (1898–1966), הייתה פעילה פוליטית ופמניסטית. בעת שהוכשרה כמיילדת, היא הואשמה שכתבה מאמר נגד בית הספר וביקרה אותו. עקב האשמה כוזבת זו, היא הודחה מבית הספר והפכה לחברה במפלגה הקומוניסטית האיראנית. בנוסף לחברותה בהתאחדות הנשים של איראן, היא הייתה בשנת 1932 עורכת העיתון "יונדה-איר איראן" (עתיד איראן). ואחר כך לימדה צרפתית בבתי הספר תיכוניים בטהראן[1].

בהבאני התחילה לכתוב שירה בגיל שתים עשרה ופרסמה את שירה הראשון בגיל ארבע עשרה. היא השתמשה בסגנון "צ'אר פארה" של נימה יושיג 'ופנתה לאחר מכן לסגנון הע'זל. בהבאהני תרמה להתפתחות היסטורית על ידי הוספת נושאים תאטרליים, אירועים ושיחות יומיומיות לשירה תוך שימוש בסגנון שירת ע'זל. היא הרחיבה את מגוון צורות השירה הפרסית המסורתית וייצרה כמה מהיצירות המשמעותיות ביותר של הספרות הפרסית במאה ה-20.

בתחילת מרץ 2010 היא לא יכלה לעזוב את איראן, כשעמדה לעלות על מטוס לפריז, המשטרה עיכבה אותה וחקרה אותה כל הלילה. היא שוחררה אך ללא דרכונה. המתרגם שלה לאנגלית (פרזנה מילאני) הביע הפתעה מהמעצר כמעצר מכיוון שבהבאני הייתה אז בת 82 וכמעט עיוורת.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נישאה פעמיים, בפעם הראשונה עם חסן בהבהאני שממנו התגרשה. נולדו לה שלושה ילדים מנישואיה הראשונים, בת אחת ושני בנים. נישואיה השניים היו למנוצ'ר קושיאר והסתיימו כשמת ב-1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימין בהבהאני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]