פח'ר עוזמא ארע'ון

פח'ר עוזמא ארע'ון
فخر‌عظمی ارغون

אין תמונה חופשית
לידה	1900 טהראן
פטירה	1965 (בגיל 65 בערך)
מדינה	איראן
מקום קבורה	בית הקברות אבן באבויה
מקום מגורים	איראן, ארצות הברית
פעילות בולטת	משוררת, עיתונאית, פעילת זכויות נשים, מחנכת, אשת חינוך
בן או בת זוג	עבאס ח'לילי (1924–1931)

פח'ר עוזמא ארע'ון (בפרסית: فخرعظمی ارغون; לימים - פח'ר עאדל ח'לעת-ברי, فخر عادل خلعتبری) (1965-1900) הייתה עיתונאית, פעילת זכויות נשים ומשוררת מפורסמת באיראן, ואמה של סימין בהבהאני.

ביוגרפיה

פח'ר עוזמא ארע'ון הייתה אחת הנשים המובילות בתנועת זכויות האישה באיראן ואחת המשוררות המצליחות בתקופתה. היא הייתה חברה באגודת הנשים הפטריוטית, והעורכת של העיתון "אינדה איראן" כמו גם המוציאה לאור של המגזין "באנוואן". היא הייתה חברה פעילה באגודת הנשים בתקופתו של רזא שאה פהלווי וחברה במפלגה הדמוקרטית של איראן מאז 1941. ארע'ון גם מילאה תפקיד משמעותי בהקמת בתי ספר לבנות ואף לימדה בעצמה צרפתית והייתה מורה מוסמכת לחינוך. במשך שנים רבות לימדה בבתי הספר התיכוניים נאמוס, דאר אל-מועלמאת ונובאוגאן בטהרן עד לפרישתה ב-1958 אז היגרה לאמריקה.

ארע'ון נולדה בטהראן בשנת 1899. אביה, מורתזא קולי ח'אן ארע'ון, המכונה גם מכרם א-סולטאן, היה בן למשפחת ח'לעת-ברי, ואמה הייתה קמר ח'אנום, המכונה עזמת א-סולטנה בתו של מירזא מוחמד ח'אן, אמיר-תומאן, צאצא לשושלת מכובדת של מושלי גילאן. פח'ר עוזמא ארע'ון למדה בבית הספר הצרפתי "ז'אן ד'ארק" ולאחר מכן בבית הספר הפרסביטריאני "בית-אל". היא למדה פרסית, ערבית, משפט ועקרונות ההלכה האסלאמית והכירה היטב ספרות ושירה פרסית קלאסית. היא למדה גם מוזיקה וצרפתית אצל מורות פרטיות. ארע'ון ירשה את האהבה למוזיקה מדודה ארפע אל-מולכ, אשר נהג לשיר ולנגן בטאר. בהתחלה היא למדה את יסודות המוזיקה הפרסית הקלאסית ונגינה בטאר, ולאחר מכן, לפי הצעתו של דודה, היא למדה אצל לעבדאללה דוואמי, זמר ומורה מפורסם לנגינה ולמוזיקה.

בשנת 1924, ארע'ון וקבוצת נשים אינטלקטואליות שביניהן נור אל-הודא מנגנה, מחתרם אסכנדרי, מלוכ אסכנדרי ופח'ר אפאק פארסא הקימו את הגרעין המרכזי של "אגודת הנשים הלאומית". מטרת העבודה הייתה השגת שוויון זכויות ואפשרות חינוך לבנות. בתקופה הזו הצליחה האגודה לגייס עוד נשים משכילות שיהיו חברות ופעילות באגודה.

באותה תקופה לא היו יותר משלושה או ארבעה בתי ספר לבנות בטהרן, וארע'ון לימדה צרפתית בשני בתי ספר כאלה, "נאמוס" ו"דאר אל-מועלמאת". היא הקדישה את זמנה הפנוי למען באגודה. בנוסף לאוריינות, הוראת ציור, רקמה, בישול, תפירה ואומנויות אחרות, עזרה לנשים חסרות בית, מתן נדוניה לנערות נזקקות ומתן הלוואות לעניים האגודה הייתה פעילה בדרכים נוספות. לאחר הפסקת הפעילות של האגודה, ארע'ון המשיכה לשתף פעולה שלו עם הנשים שהיו חברות בה. ארע'ון הייתה אחראית על ניהול בית הספר למבוגרים במשך שנים רבות, ולמרות הבעיות הרבות וההוצאות הכבדות של בית הספר, מעולם לא אפשרה את סגירת בית הספר. היא אפילו ניסתה לשמור על המשך הפעילות על ידי מכירת חפצים שירשה ממשפחתה.

ארע'ון נישאה לעבאס ח'לילי (מנהל העיתון אקדאם ) בשנת 1924. היכרותם התחילה עם פרסום שיר מהפכני פרי עטה של ארע'ון ששלחה לפרסום בעיתון שמתחיל כך:

”הארץ צריכה להימלא בצבעונֵי דמם של הבוגדים / מכל קצווי הארץ צריך לזרום נהר הדם

(مُلک را از خون خائن لاله‌گون باید نمود / جاری از هر سوی کشور جوی خون باید نمود)”

לשניים נולדה בת אחת, המשוררת סימין בהבהאני, אך נישואיהם הסתיימו לאחר מספר שנים ב-1931.

ארע'ון התחתנה עם עאדל ח'לעת-ברי (מנהל העיתון "אינדה איראן ") ושינתה את שמה ל"פח'ר עאדל" לבקשת בעלה. לזוג נולדו שלושה ילדים: עאדל נז'אד (ע'וע'א), עאדל דח'ת (תראנה) ועאדל פר (סוהראב).

בתקופה שבה לא היה נהוג באיראן שנשים מועסקות בתפקידים אדמיניסטרטיביים וממשלתיים, ארע'ון הייתה האישה הראשונה שהועסקה כסגנית לחינוך נשים במשרד החינוך והתרבות בשנת 1937. במהלך שנה אחת של עבודה שם, היא בחרה מספר נשים כעמיתות לעבודה במשרד. בשל זיקתה הרבה להוראה ארע'ון התפטרה מתפקידה במשרד וחזרה ללמד ערבית בתיכון פהלווי לבנים במשך שלוש שנים.

פח'ר עוזמא ארע'ון נפטרה בשנת 1965 בגיל 68, ולפי צוואתה נקברה בבית הקברות אבן באבויה.

שירה

ארע'ון פרסמה כמאה וחמישים שירים מסוגות שונות (ע'זל, מרובעים, קצידה וטארג'יבנד ). השירים שלה נחשבים כהולמים את התנאים החברתיים של התקופה, ושיריה מזכירים את משוררי המהפכה החוקתית, המכילים רגש עז.

מקורות

• רשימת מקורות על אודות פח'ר עוזמא ארע'ון מטעם אנציקלופדיה איראניקה