סיקסטו רודריגז
 | |
| רודריגז ב-2007 | |
| לידה |
10 ביולי 1942 (בן 78) דטרויט, מישיגן, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | סיקסטו דיאז רודריגז |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| שנות הפעילות |
1967–1973 1979-1981 1998-הווה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ויין |
| עיסוק |
זמר-יוצר, גיטריסט, מוזיקאי |
| סוגה |
רוק, מוזיקה עממית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה, זמרה |
| חברת תקליטים | Sussex, RCA, Impact, Light in the Attic |
| www.sugarman.org | |
  | |
סיקסטו דיאז רודריגז (10 ביולי 1942) (בספרדית: Sixto Díaz Rodríguez; ידוע גם בשמות רודריגז, חזוס רודריגז) הוא זמר-יוצר פולק אמריקאי. הקריירה המוזיקלית קצרת הימים שלו במולדתו כללה הוצאת שני אלבומים בשנות ה-70 שלא הצליחו במכירות, ובעקבות זאת הוא פוטר מחברת התקליטים שלו, והתחיל לעבוד בשיפוצים ועבודות בניין שונות. רודריגז המשיך להופיע עם החומרים הקודמים שלו בהזדמנויות שונות, במקביל לעבודתו בשיפוצים. עם זאת, מבלי שהיה מודע לכך, יצירתו זכתה להצלחה מפתיעה ולהשפעה רבה בדרום אפריקה שם תקליטיו נמכרו בהיקף רחב, מבלי שחברת התקליטים הקודמת שלו, שעברה פשיטת רגל ב-1975, תעדכן אותו או תעביר לו תמלוגים עבור המכירות הגבוהות. בעקבות חוסר המידע שהיה בדרום אפריקה על גורלו של רודריגז והסיבה שבגינה הוא לא המשיך לפרסם אלבומים, נפוצה שם שמועה מוטעית כי התאבד או נהרג בשריפה[1].
בשנות ה-90 הצליחו מעריצים דרום-אפריקאים נחושים לאתרו וליצור עמו קשר, והובילו בכך להתחדשות בלתי צפויה של הקריירה המוזיקלית שלו. מעשה זה מתועד בסרט הדוקומנטרי זוכה האוסקר מ-2012: מחפשים את שוגרמן ("Searching for Sugar Man"). הסרט הוביל להכרה ותהילה חדשה עבור רודריגז במולדתו, ארצות הברית, ולתחילתה של קריירה מוזיקלית מאוחרת. בעקבות ההתעניינות הרבה בו ובסיפורו ושיריו, התחיל רודריגז להופיע עם חומריו ברחבי העולם.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודריגז נולד בדטרויט, מישיגן. הוא נקרא סיקסטו משום שהיה הילד השישי במשפחתו[2]. הוריו היו מהגרים ממקסיקו, אנשי מעמד הפועלים, שהגיעו לארצות הברית בשנות ה-20. ברבים משיריו הוא מביע עמדות פוליטיות לגבי האכזריות בפניה עומדים העניים דיירי שכונות העוני שבמרכזי הערים.
קריירה כאומן מקליט 1967-1971[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967 הוציא רודריגז (תחת השם: רוד ריגז) את הסינגל "I'll Slip Away" בחברת התקליטים הקטנה "אימפקט" (Impact Records). הוא לא הפיק יצירה נוספת במשך שלוש שנים, עד שהוחתם בחברת התקליטים "סאסקס" (Sussex Records), שלוחה של חברת "בודהא" (Buddah Records). לאחר מעברו לחברה זו, שינה את שם הבמה שלו ל-רודריגז בלבד.
רודריגז הקליט שני אלבומים בסאסקס: Cold Fact ב-1970 ו-" Coming from Reality" ב-1971. האלבומים קיבלו ביקורות מעורבות ומכירות דלות, ורודריגז נפלט מהחברה, אשר נסגרה ב-1975. מכיוון שיצירתו לא הצליחה לעורר הדים, נטש רודריגז את הקריירה המוזיקלית.
רודריגז נותר לא מוכר בארצו, אך בו בזמן, באמצע שנות ה-70, החלו אלבומיו לצבור השמעות בדרום אפריקה, בוטסואנה, זימבבואה ואוסטרליה וניו זילנד. לאחר שאזלו עותקים של אלבומיו המיובאים, חברת תקליטים אוסטרלית, "בלו גוז" (Blue Goose Music), קנתה את הזכויות-באוסטרליה על יצירותיו והדפיסה את שני אלבומי האולפן שלו, והפיקה ב-1977 אלבום אוסף בשם "At His Best". אלבום זה כלל להיטים משני אלבומיו וכן שלוש רצועות ייחודיות - "Can't Get Away" שהוקלט ב-1973 אך טרם הופץ, "Street Boy" שלא הופץ עד אז והקלטה מחודשת של הסינגל הראשון שלו - "I'll Slip Away". ללא ידיעתו של רודריגז, הפך התקליט לאלבום פלטינה בדרום אפריקה.
הופעות באוסטרליה 1979[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1979 יצא למסע הופעות באוסטרליה, יחד עם להקתו של מארק גילספי. שתיים מההופעות נכללו באלבום שהופץ באוסטרליה בלבד, "Alive". שם התקליט מתייחס למהותו - הקלטה מהופעות חיות, אך גם רומז לשמועות שנפוצו בשל היעלמותו של רודריגז מעין הציבור, שטענו כי רודריגז נפטר שנים רבות קודם לכן. ב-1981 יצא רודריגז למסע הופעות נוסף באוסטרליה, עם להקת "Midnight Oil" ולאחריו חזר לחייו השגרתיים. למרות הצלחתו היחסית באוסטרליה, פרטים על הופעותיו באוסטרליה מעולם לא הובאו לידיעתם של מעריציו בדרום אפריקה בשל שלטון האפרטהייד והצנזורה שהונהגה במדינה, וכך המיתוס אודות מותו המשיך להיות הדעה הנפוצה אודותיו.
פרישה ממוזיקה 1980-1997[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל להופעות באוסטרליה, רודריגז סיים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת ויין בדטרויט ב-1981[3] ועבד לפרנסתו בעבודות בניין ושיפוצים במשך רוב חייו הבוגרים[4][5]. בנוסף, רודריגז הגיש את מועמדתו לראשות העיר דטרויט מספר פעמים, אולם מועמדותו זו לא הייתה מעולם משמעותית בשל העדר מימון לקמפיין רחב, והעדר תמיכה של שתי המפלגות הגדולות.
מחפשים את רודריגז 1997-2012[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1997 החליט קרייג ברת'ולמיו, עיתונאי מוזיקה דרום אפריקאי, לברר מה עלה בגורלו של רודריגז. המידע לא היה ברור, על חלק מהאלבומיו הודפס הסבר שרודריגז מת בשריפה נוראית, והייתה גם שמועה שהוא התאבד - אבל לא היה שום מקור רשמי שיכל לאמת את המידע הזה. לפיכך, הוא התחיל לחקור ולחפש מידע. חיפושיו הובילו אותו ליצירת קשר עם ביתו של רודריגז, ומאוחר יותר לדבר עימו ישירות. התגלית שהוא חי הפתיעה אותו מאד, וברת'ולמיו פרסם את כל החיפוש בכתבה בשם "מחפשים את רודריגז"[1] שפורסמה באוקטובר 1997. כמה חודשים אחר כך, ב-1998, בעקבות הבאזז המחודש סביב רודריגז הוא יצא למסע הופעות בדרום אפריקה. המסע מתואר כרגע שיא בסרט הדוקומנטרי "מחפשים את שוגרמן". ארבע שנים אחר כך, הבמאי השוודי, מאליק בנג'לול, החליט לעשות סרט על הסיפור של רודריגז, בשם מחפשים את שוגרמן, שזכה בפרס בפטא ובפרס האוסקר עבור הסרט התיעודי הטוב ביותר. הסרט חידש את העניין ברודריגז והזניק מחדש את הקריירה המוזיקלית שלו[6].
אחרי הצלחת הסרט התיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודריגז חזר לפעילות מוזיקלית בהיקף מלא, פרש מעבודתו הקודמת והתחיל להופיע ברחבי העולם. הזכויות עבור האלבומים שלו חזרו אליו, והוא מוכר אותם ישירות באתר שלו ודרך חברת תקליטים, אשר הוסיפה כיתוב שמבהיר למעריציו שהתמלוגים עבור האלבום עוברים ישירות לרודריגז (בניגוד לתמלוגים שנמנעו ממנו מחברת התקליטים הישנה שלו, שלא הודיעה לו על המכירות הרבות של אלבומיו, כפי הנראה למעלה מחצי מיליון עותקים, בדרום אפריקה בלבד).
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (Cold Fact (1970
- (Coming From Reality (1971
- (At His Best (1977
- (Alive (1979
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיקסטו רודריגז (באנגלית)
סיקסטו רודריגז, ברשת החברתית פייסבוק
סיקסטו רודריגז, ברשת החברתית טוויטר
סיקסטו רודריגז, ברשת החברתית myspace
סיקסטו רודריגז, באתר Spotify
סיקסטו רודריגז, באתר AllMusic (באנגלית)
סיקסטו רודריגז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סיקסטו רודריגז, באתר Deezer
סיקסטו רודריגז, באתר Discogs (באנגלית)
סיקסטו רודריגז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- sugarman.org - האתר הרשמי של רודריגז. נוצר מאיחוד האתרים של סטפן סגרמן ובריאן קורין.
- והוא בכלל לא ידע שהוא כזה - בועז כהן (דצמבר 2005, מתוך הבלוג לונדון קולינג)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Craig Bartholomew, Looking for Rodriguez אוקטובר 1997. הכתבה המקורית שכתב עיתונאי המוזיקה הדרום אפריקאי קרייג ברת'ולמיו ב-1997, שבה מתואר התהליך של החיפוש אחר סיפורו של סיקסקטו ומה עלה בגורלו - בזכותה גילו בדרום אפריקה שרודריגז בחיים.
- ^ באנגלית: "שש" = six, "שישי" = sixth
- ^ בוגרי קולג' Monteith, באוניברסיטת ויין
- ^ Ben Hopkins, Here Is The Resurrection - Rodriguez, במגזין Clash
- ^ Killian Fox , Sixto Rodriguez: 'It's a typical rags-to-riches story', באתר האובזרבר-הגארדיאן
- ^ Ella Alexander, Malik Bendjelloul Dead Searching for Sugarman Director Dies aged 36, מתוך האינדפנדנט, 14 במאי 2014