מינים בסכנת הכחדה

טיגריס סיבירי - תת-מין של טיגריס שמצוי בסכנה גדולה עקב כריתת יערות, ציד ונדירות הטרף שלו עקב ציד אנושי

מינים בסכנת הכחדה הם מינים בעולם הטבע שעתידם נמצא באיום קיומי ממשי – הכוונה היא למין כולו, ולא רק לאוכלוסיות שונות שלו. לדוגמה, אם הנשר המקראי ייעלם מנופה של ישראל הוא לא ייכחד משום שיש רבבות כמותו בעולם ולכן אי אפשר לומר שהנשר בישראל נמצא בסכנה.

המינוח הנכון לצמצום אוכלוסיות הוא סכנת התמעטות, אך כאשר כל אוכלוסיות המין מצויות בסכנת התמעטות, הרי שהמין כולו נמצא בסכנת הכחדה. המינוח סכנת הכחדה מתאים רק ליצורים שאוכלוסייתם מידלדלת מיום ליום או שהידלדלה מאוד ועתה היא בכמות קבועה שאינה גדלה ויש סכנה כי כשיתחיל שלב דלדול נוסף כמו התפשטות מגפה, המין לא ישרוד. ישנם מינים שככל הנראה תמיד קיימו אוכלוסיות זעירות, דוגמת הפרס, שלעתים מופיע בארץ ולעתים נעלם ולא רק בישראל.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חיים יחידאים נמצאים בסיכון מוגבר (גם כשהם לא בסכנת הכחדה) כי הם עלולים לסרב להזדווג
ציד - ככל שיותר אנשים צדים הסיכון עולה
הקמת יישוב באזור המחיה
מגפה - מחלה מידבקת וקטלנית מאוד שגורמת לסיכון
זיהום אזור המחיה
מינים פולשים המתחרים או הורגים מינים נדירים
גם סדרני הכחדה יכולים לגרום לסיכון
העלמות של המזון

מצבי שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוים (Threatened)
- פגיע (Vulnerable; VU) - הקטגוריה שמקורה ברשימה האדומה של IUCN מוגדרת על-פי חמישה קריטריונים, המצביעים על סיכון משמעותי להכחדת המין מהטבע: הידלדלות האוכלוסיות בעבר או בהווה ושיעורה, תחום התפוצה של המין ומאפייניו של תחום זה (תנודות בגודלו, האם הוא מקוטע וכדומה), מספר הפרטים הבוגרים, אוכלוסייה קטנה או מוגבלת, ועוד. בנוסף, מין עשוי להיות מוגדר כ"פגיע" אם ניתוח כמותי מראה כי הסיכוי להכחדה מהטבע במאה הקרובה גבוה מעשרה אחוזים.

לדוגמה: דרקון קומודו, ברדלס, נמר, פיל סוואנה אפריקני, היפופוטם, דב הקוטב, פוסה, מנדריל, קרנף הודי, זברת הרים, גאור, קרחה לבנה, אריה, אפרור אפריקני, אייל הביצות, לוטרה מלאית, ארבע קרן, מנעלן, עיט לוחם, דב מלאי, תנין הביצות, פנדה ענק, קוברה מלכותית, יאק הבר.

בסכנת הכחדה (Endangered; EN) - הקטגוריה מוגדרת על-פי חמישה קריטריונים, בדומה למצב הקודם, בתנאים חמורים יותר; עמידה בתנאים אלה מצביעה על סיכון גבוה להכחדת המין בטבע. למשל, אחד התנאים במצב VU הוא שמספר הפרטים הבוגרים יהיה קטן מ-1000. התנאי המקביל במצב EN הוא שמספר הפרטים לא יעלה על 250.

לדוגמה: זאב טלוא, פינגווין שחור-רגל, פיל אסייתי, דקר הסלעים, טיגריס, לוטרת ענק, זאב אתיופי, לווייתן כחול, צבי קיווייה, צב ים ירוק, טפיר בירדי, נמר השלג, טאקאהה, אנואה השפלה, שימפנזה מצוי, טווס ירוק, דריל, כלב ים נזירי הוואי, למור קטה.

בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered; CR) - הקטגוריה מוגדרת על-פי חמשת הקריטריונים של המצבים VU ו-EN, בתנאים חמורים עוד יותר, המצביעים על סיכון גבוה מאוד להכחדת המין בטבע. לדוגמה, מספר הפרטים בקטגוריה זו אינו עולה על 50 (לעומת 1,000 או 250 במצבים הקודמים). לעתים החיות כ"כ נדירות בטבע שייתכן שהם נכחדו.

לדוגמה: קרנף צר-שפה, קרנף ג'אווה, דישון, מקוק שחור, צב ים קרני, גורילה מערבית, עיט פיליפיני, מגלן מצויץ צפוני, אליגטור סיני, גמל דו-דבשתי, קונדור קליפורני, קאקאפו, סאיגה, עגולשון שחור-גחון, זאב אדמוני, חזיר גמדי, קיפודן חרטומני מערבי, מקאו ספיקס, תאו הפיליפינים, ערוד, קופראי ודולפין נהרות סיני.

נכחד בטבע (Extinct in the Wild; EW) - מין מוגדר ככזה שנכחד בטבע, אם לא ידוע על פרטים החיים בטבע, אלא רק על פרטים החיים בשבי או בסביבה מבויתת. כדי לקבוע שמין שייך לקבוצה זו יש לערוך סקרים ממצים בבתי הגידול הידועים או הצפויים שלו, תוך סקירה מתאימה (יומית, עונתית, שנתית) של כל אזורי המחיה ההיסטוריים, ובמסגרת זמן המתאימה למחזור החיים של המין. ההגדרה נקבעת אם כל הסקרים נכשלו במציאת פרטים ממין זה. כשמין נכחד בטבע אך עדיין קיים בשבי, ניתן להחזירו לטבע, אל שמורות מיוחדות. נעשים מאמצים רבים להשבת מינים לטבע, אך לפעמים החיות מאבדות את המידע הנדרש להישרדות באזור מחייתם, כך שלא תמיד אפשר להשתמש בפתרון זה.

לדוגמה: אריה ברבארי, ראם סהרה, אייל דוד, עורב הוואי, טורומירו, קרפדת ויומינג.