גאביאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןגאביאל
Gharial san diego.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
סכנת הכחדה חמורה (CR)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: גאביאליים
סוג: גאביאל
מין: גאביאל הודי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gavialis gangeticus
גמלין, 1789
תחום תפוצה
Gavialis gangeticus Distribution.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאביאל (שם מדעי: Gavialis) הוא סוג של תנינאי ייחודי, בתוכו מין יחיד - גאביאל הודי (Gavialis gangeticus). הגביאל ההודי הוא אחד משני המינים, לצד הגביאל החקיין ששרדו במשפחת הגאביאליים, משפחת תנינאים עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות.

מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה. נכון לשנת 2006, ההערכות לאוכלוסייתו עמדו על כ-182 בוגרים בלבד, כאשר גם מתוכם 14% עדיין לא נחשבו לבוגרים מלאים, דבר המפחית את אוכלוסיית הבוגרים המלאה לכ-157 פרטים בלבד.[2]

הגאביאל הוא מהמינים הארוכים ביותר בסדרת התנינאים. הפרט הגדול ביותר שנתפס ונמדד אי פעם היה באורך 6.25 מטרים (20.5 רגל) ומשקל של 977 קילוגרם (2,154 ליברות). גאביאלים יכולים להגיע לאורך של מעל 6 מטר, אך רוב הגאביאלים אינם גדלים מעל 5 מטרים (16 רגל) מטר, ואורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.6 ל-4.5 מטרים (15 רגל). הם בעלי חוטם צר וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).

הגאביאל ההודי נפוץ בצפון תת-היבשת ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחיה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.

הגאביאל מצוי כמעט אך ורק בתוך הנהר; הוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה. הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.

גאביאלים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים, וגם מצפרדעים קטנות. הגאביאלים הבוגרים ניזונים כמעט אך ורק מדגים. הגאביאל אינו מסוכן לאדם ואף נזהר ממנו.

במין הגאביאל בולטת דו-צורתיות זוויגית מעבר להבדלי גודל: בקצה חוטמו של הזכר גדלה תפיחה כדורית גדולה שמשמשת כסמל מעמד אך גם להפקת קולות חיזור. תפיחה זו העניקה לו את שמו, שכן ghara בהינדית זה "כד".

תקופת ההזדווגות של הגאביאל היא בין נובמבר לינואר. הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי. בתקופה זו הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30–50 ביצים בקן, ואחר כך מכסה אותן בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 יום. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מספר ימים עד שאלו מסוגלים להסתדר לבדם.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאביאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גאביאל באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ http://www.iucnredlist.org/details/8966/0