גאביאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןגאביאל
Gharial san diego.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
סכנת הכחדה חמורה (CR)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
תת־סדרה: זאוריה
משפחה: גאביאליים
סוג: גאביאל
מין: גאביאל הודי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gavialis gangeticus
גמלין, 1789
תחום תפוצה
Gavialis gangeticus Distribution.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאביאל (שם מדעי: Gavialis) או הגאביאל ההודי הוא אחד משני המינים היחידים ששרדו ממשפחת הגאביאליים, משפחה דמוית תנין עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות. המין השני הוא הגאביאל החקיין. הוא אחד ממיני התנינאים הארוכים ביותר.

מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה. נכון לשנת 2006 ההערכות לאוכלוסייתו עמדו על כ-182 בוגרים בלבד, כאשר גם מתוכם 14% עדיין לא נחשבו לבוגרים מלאים, דבר המפחית את אוכלוסיית הבוגרים המלאה לכ-157 פרטים בלבד.[2] הגאביאל הגדול ביותר שנתפס ונמדד היה באורך 6.25 מטר ומשקל של 977 ק"ג. גאביאלים יכולים להגיע לאורך של מעל 6 מטר אך רוב הגאביאלים אינם גדלים מעל 5 מטר ואורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.6 ל-4.5 מטר. הם בעלי חוטם צר וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).

הגאביאל ההודי נפוץ בצפון תת-היבשת ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחיה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.

הגאביאל מצוי כמעט ורק בתוך הנהר תוך שהוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה. הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.

גאביאלים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים וגם מצפרדעים קטנות. הגאביאלים הבוגרים ניזונים כמעט אך ורק מדגים. הגאביאל אינו מסוכן לאדם ואף נזהר ממנו.

תקופת ההזדווגות של הגאביאל היא בין נובמבר לינואר. הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי. בתקופה זו הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30–50 ביצים בקן ואחר כך מכסה אותם בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 ימים. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מס' ימים עד שאלו מסוגלים להסתדר לבדם.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גאביאל באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ http://www.iucnredlist.org/details/8966/0