סערה גאומגנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חלקיקי רוח השמש מגיעים מהשמש (בצד שמאל של התרשים) ופוגעים במגנטוספירה של כדור הארץ (בצד ימין של התרשים).
התרשים איננו בקנה מידה.
זוהר הקוטב מעל וירג'יניה במהלך סערה מגנטית שארעה ב-5 בנובמבר 2002.

סערה גאומגנטית או סערה מגנטית היא הפרעה זמנית במגנטוספירה של כדור הארץ, הנגרמת משתי סיבות שונות:

  1. פליטה מסיבית של חלקיקי רוח השמש מעטרת השמש (Coronal mass ejection), עקב התפרצות סולארית. גל הלם של אותם חלקיקים פוגעים במגנטוספירה של כדור הארץ כ-24 עד 36 שעות לאחר האירוע בשמש.
  2. איחוי מגנטי (Magnetic reconnection) תקופתי מקרי בין השדה המגנטי של השמש לבין השדה המגנטי של כדור הארץ, הגורם לחלקיקי רוח השמש לחדור ישירות לתוך המגנטוספירה.

בשני המקרים, החלקיקים הרבים של רוח השמש משפיעים על השדה המגנטי של המגנטוספירה ועל הזרמים החשמליים ביונוספירה, ועל השדה המגנטי במקומות רבים על פני כדור הארץ.

סערות מגנטיות גורמות לתופעת זוהר הקוטב, ובמקרים קיצוניים - להפרעות ללוויינים, לשידורי רדיו, לקווי מתח גבוה ועוד. השפעותיהן הבריאותיות מוגבלות בדרך כלל.

בסערה שהתרחשה באוקטובר 2003 נגרמו הפסקות חשמל בשוודיה ונזק לשנאים בדרום אפריקה.[1]

סערות גאומגנטיות נמשכות בדרך כלל בין 24 ועד 48 שעות, אך יש כאלה שעלולות להימשך מספר ימים.

הסערה המגנטית של מאי 2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

סערה מגנטית זו היתה בעלת עוצמה מירבית, 5G בסולם G1-G5. [1] מקורה של הסערה היתה בקבוצה של כתמי שמש המסומנת AR3664. בראשית מאי רוחבו של כתם זה היה כמעט 200,000 ק"מ, כלומר פי 15 מרוחב כדור הארץ. צבר זה היה אחד הגדולים והפעילים מבין כתמי השמש במחזור הסולארי הנוכחי. במסגרת התפרצות סולרית זו נצפתה סדרה של התפרצויות של פלסמה ושדות מגנטיים , כאשר לפחות חמישה מהם פנו ישירות אל כדור הארץ.

בשל העוצמה יוצאת הדופן של הסערה, מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארה"ב (אנ') (NOAA) פרסם אזהרה בענין.[2] עוצמת הגבוהה של סערה המגנטית זו גרמה לזהר צפוני אשר נראה באזורים דרומיים, אשר לא חווים בדרך כלל זהר קוטב.

נזקי קרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקיקי רוח השמש המגיעים לפני כדור הארץ, עלולים לגרום ליצורים החיים נזקי קרינה מועטים בלבד, בזכות הגנת המגנטוספירה והאטמוספירה, אולם אסטרונאוט בחלל ללא מיגון מתאים עלול להחשף לקרינה בכמות קטלנית. באוקטובר 1989 התחוללה סערה מגנטית חזקה, אשר אם הייתה פוגעת באסטרונאוט על הירח הלבוש בחליפת חלל בלבד - הייתה יכולה לגרום למותו.

אסטרונאוטים השוהים תקופות ממושכות בחלל, כגון אלו בתחנות חלל , עלולים לספוג כמויות גדולות של קרינה בזמנים של סערות מגנטיות רבות עוצמה, ולכן בארועים כאלה הם עוברים לאותו חלק של החללית המוגן יותר.

באירועים בהם נפלטים פרוטונים רבים מהשמש, קרינה ברמה נמוכה יכולה להשפיע גם על הנוסעים במטוסים בגובה רב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סערה גאומגנטית בוויקישיתוף