סער נתנאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סער רן נתנאל
Sa'ar Netan'el.jpg
סער נתנאל
לידה 23 בדצמבר 1972 (בן 47)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק יו"ר תא הסטודנטים "העשירון האחר"
מפלגה מרצ
חבר מועצת עיר של עיריית ירושלים
20032008
(כ־5 שנים)
מנהל מועדון לילה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סער רן נתנאל (נולד ב-23 בדצמבר 1972), פוליטיקאי ופעיל חברתי ישראלי. כיהן במשך חמש שנים כחבר מועצה בעיריית ירושלים, והיה חבר המועצה הראשון והיחיד עד כה בירושלים שהגדיר עצמו באופן גלוי כהומוסקסואל.

לפני כניסתו למועצת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתנאל החל את פעילותו הפוליטית בגיל 16, במאבקים נגד כפייה דתית שאותם הוביל ארנן יקותיאלי. בתקופת לימודיו האקדמיים שימש כיו"ר תא הסטודנטים הלהט"בי של האוניברסיטה העברית, "העשירון האחר", יחד עם חגי אלעד. לאחר פרישתו מתפקידו ב"העשירון האחר" ניהל את מועדון "לילה" בירושלים, שם ערך באופן קבוע מסיבות לקהל להט"בי, ובמקביל ניהל את מועדון ה"לולו" הצמוד אליו, שהיה מיועד באופן בלעדי לקהילת הלהט"ב. שני המועדונים נסגרו בשנת 2002 לאחר שבעלי המועדון, אן-מרי ואברהם פרידלנדר, נרצחו על ידי בנם, אהרון.[1]

חבר מועצת העיר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 התמודד נתנאל מטעם מרצ על מקום במועצת עיריית ירושלים, והפך לחבר המועצה ההומוסקסואל הגלוי הראשון בירושלים.[2] נתנאל, ששירת בעיריית ירושלים בתקופתו של ראש העיר אורי לופוליאנסקי, התפרסם כאופוזיציונר להנהלת העירייה, החרדית ברובה, ולמדיניותה. במסגרת תפקידו הציבורי היה שותף לשורה של מאבקים כנגד התחרדות העיר.[3] ומדיניות הנהלת העירייה, שבה ראה כפייה דתית, וקידם הליברליות בה. בין השאר פנה נתנאל לראש העיר בהצעה לקרוא רחוב בירושלים על שם מגנוס הירשפלד[4], תמך בביטול הקנסות שהוטלו על מוכרי החמץ בפסח.[5] נתנאל בין המעטים במועצת העיר שהביע מחאה על אירוע חנוכת גשר המיתרים בירושלים, בו הופיעו בנות להקת המחול "מחולה" בלבוש צנוע, במקום בבגדי המחול,[6] ועוד.

אחד ממאבקיו החשובים היה כנגד עיריית ירושלים שסרבה לאפשר קיומו של מצעד הגאווה בתחומה. נתנאל היה שותף לעתירה שהגיש הבית הפתוח כנגד עיריית ירושלים בבית המשפט המחוזי, לאחר שהעירייה לא התירה את קיום המצעד. בפסיקתו של בית המשפט המחוזי חויבה העירייה לאפשר את קיום המצעד.[7] במאבק זה היה נתנאל אחד מאנשי הציבור המעטים בישראל שתמך בקיום מצעד הגאווה בירושלים בפומבי ובאופן עקבי.[8]

במהלך כהונתו קיבל נתנאל מספר פעמים איומים על חייו מגורמי ימין קיצוני וגורמים חרדיים.[9] בנוסף, נתקל רבות בהתנגדות בתוך מועצת העיר, כפי שניתן לראות בסרטו התיעודי של ניצן גלעדי, "ירושלים גאה להציג".

במקביל לעיסוקיו כחבר מועצת העיר היה נתנאל איש עסקים. החל משנת 2002 ניהל מקומות בילוי, ובהמשך פתח את הגיי באר הירושלמי "שושן 4", שנחשב אחד ממקומות הבילוי הלהט"ביים הבולטים בירושלים. המקום נסגר בשנת 2007.[10] בשנת 2008 החליט שלא להתמודד לכהונה נוספת במועצת העיר.[11] בשנים האחרונות עוסק נתנאל בתחום התיירות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫אפרת וייס ו"ידיעות אחרונות", "הילד שלי בקריז" זעק האב - והבן רצח אותו ואת אשתו, באתר ynet, 13 בספטמבר 2002‬
  2. ^ יהונתן ליסנכון שראש העיר חרדי, אבל במועצה יש לראשונה נציג להומוסקסואלים, באתר הארץ, 30 ביוני 2003‬
  3. ^ ‫רנית נחום-הלוי, האם ירושלים באמת מתחרדת?, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008‬
  4. ^ סער נתנאל מציע: רחוב ע"ש מגנוס הירשפלד GOGAY, 18.4.04
  5. ^ ‫נטע סלע, חבר מועצת י-ם סער נתנאל: פקחי העירייה תפקדו כ'משמרות המהפיכה', באתר ynet, 3 באפריל 2008‬
  6. ^ ‫רונן מדזיני, מהומה בישיבת מועצת ירושלים: "כאן לא איראן", באתר ynet, 26 ביוני 2008‬
  7. ^ בית המשפט המחוזי בירושלים, עת"מ 219/06 (מסמך doc)
  8. ^ נעמה לנסקי, הצעדן, באתר הארץ, 21 ביוני 2007
    דגלי הגאווה בירושלים עדיין בארון - וואלה 20.6.07
    יהונתן ליססער נתנאל: החרדים הבינו שמאבק במצעד הוא ירייה ברגל, באתר הארץ, 26 ביולי 2008
  9. ^ דורון בר-גיל, חבר מועצה קיבל מכתב עם אבקה לבנה, מעריב nrg,‏ 25 ביוני 2008.
  10. ^ יהונתן ליסלאחר 4 שנים, ירושלים נפרדת מ"שושן", באתר הארץ
  11. ^ יניב הלפרין, מסתמן: סער נתנאל לא ירוץ למועצת י-ם, אתר "גוגיי", 30 באפריל 2008