סער נתנאל
 | |||
| סער נתנאל | |||
| לידה | 23 בדצמבר 1972 (בן 51) | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל  | ||
| עיסוק | יו"ר תא הסטודנטים "העשירון האחר" | ||
| מפלגה | מרצ | ||
| |||
  | |||
סער רן נתנאל (נולד ב-23 בדצמבר 1972) הוא פוליטיקאי ופעיל חברתי ישראלי. כיהן בין השנים 2003 ל-2008 כחבר מועצה בעיריית ירושלים, והיה חבר המועצה הראשון והיחיד עד כה בירושלים שהגדיר עצמו באופן מוצהר כהומוסקסואל.
לפני כניסתו למועצת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתנאל החל את פעילותו הפוליטית בגיל 16, במאבקים נגד כפייה דתית שאותם הוביל ארנן יקותיאלי. בתקופת לימודיו האקדמיים שימש כיו"ר תא הסטודנטים הלהט"בי של האוניברסיטה העברית, "העשירון האחר", יחד עם חגי אלעד. לאחר פרישתו מתפקידו ב"העשירון האחר" ניהל את מועדון "לילה" בירושלים, שם ערך באופן קבוע מסיבות לקהל להט"בי, ובמקביל ניהל את מועדון ה"לולו" הצמוד אליו, שהיה מיועד באופן בלעדי לקהילת הלהט"ב. שני המועדונים נסגרו בשנת 2002 לאחר שבעלי המועדון, אן-מרי ואברהם פרידלנדר, נרצחו על ידי בנם, אהרון.[1]
חבר מועצת העיר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 התמודד נתנאל מטעם מרצ על מקום במועצת עיריית ירושלים, והפך לחבר המועצה ההומוסקסואל המוצהר הראשון בירושלים.[2] נתנאל, ששירת בעיריית ירושלים בתקופתו של ראש העיר אורי לופוליאנסקי, התפרסם כאופוזיציונר להנהלת העירייה, החרדית ברובה, ולמדיניותה. במסגרת תפקידו הציבורי היה שותף לשורה של מאבקים כנגד התחרדות העיר.[3] ומדיניות הנהלת העירייה, שבה ראה כפייה דתית, וקידם הליברליות בה. בין השאר פנה נתנאל לראש העיר בהצעה לקרוא רחוב בירושלים על שם מגנוס הירשפלד[4], תמך בביטול הקנסות שהוטלו על מוכרי החמץ בפסח.[5] נתנאל בין המעטים במועצת העיר שהביע מחאה על אירוע חנוכת גשר המיתרים בירושלים, בו הופיעו בנות להקת המחול "מחולה" בלבוש צנוע, במקום בבגדי המחול,[6] ועוד.
אחד ממאבקיו החשובים היה כנגד עיריית ירושלים שסרבה לאפשר קיומו של מצעד הגאווה בתחומה. נתנאל היה שותף לעתירה שהגיש הבית הפתוח כנגד עיריית ירושלים בבית המשפט המחוזי, לאחר שהעירייה לא התירה את קיום המצעד. בפסיקתו של בית המשפט המחוזי חויבה העירייה לאפשר את קיום המצעד.[7] במאבק זה היה נתנאל אחד מאנשי הציבור המעטים בישראל שתמך בקיום מצעד הגאווה בירושלים בפומבי ובאופן עקבי.[8]
במהלך כהונתו קיבל נתנאל מספר פעמים איומים על חייו מגורמי ימין קיצוני וגורמים חרדיים.[9] בנוסף, נתקל רבות בהתנגדות בתוך מועצת העיר, כפי שניתן לראות בסרטו התיעודי של ניצן גלעדי, "ירושלים גאה להציג".
במקביל לעיסוקיו כחבר מועצת העיר היה נתנאל איש עסקים. החל משנת 2002 ניהל מקומות בילוי, ובהמשך פתח את הגיי באר הירושלמי "שושן 4", שנחשב אחד ממקומות הבילוי הלהט"ביים הבולטים בירושלים. המקום נסגר בשנת 2007.[10] בשנת 2008 החליט שלא להתמודד לכהונה נוספת במועצת העיר.[11] בשנים האחרונות עוסק נתנאל בתחום התיירות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
- יהל פרג', "דעו איך הושגו זכויות הלהט"ב, וזכרו שהן יכולות גם להישלל", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 ביוני 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אפרת וייס ו"ידיעות אחרונות", "הילד שלי בקריז" זעק האב - והבן רצח אותו ואת אשתו, באתר ynet, 13 בספטמבר 2002
- ^ יהונתן ליס, נכון שראש העיר חרדי, אבל במועצה יש לראשונה נציג להומוסקסואלים, באתר הארץ, 30 ביוני 2003
- ^ רנית נחום-הלוי, האם ירושלים באמת מתחרדת?, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008
- ^ סער נתנאל מציע: רחוב ע"ש מגנוס הירשפלד GOGAY, 18.4.04
- ^ נטע סלע, חבר מועצת י-ם סער נתנאל: פקחי העירייה תפקדו כ'משמרות המהפיכה', באתר ynet, 3 באפריל 2008
- ^ רונן מדזיני, מהומה בישיבת מועצת ירושלים: "כאן לא איראן", באתר ynet, 26 ביוני 2008
- ^ בית המשפט המחוזי בירושלים, עת"מ 219/06 (מסמך doc)
- ^ נעמה לנסקי, הצעדן, באתר הארץ, 21 ביוני 2007
דגלי הגאווה בירושלים עדיין בארון - וואלה 20.6.07
יהונתן ליס, סער נתנאל: החרדים הבינו שמאבק במצעד הוא ירייה ברגל, באתר הארץ, 26 ביולי 2008 - ^ דורון בר-גיל, חבר מועצה קיבל מכתב עם אבקה לבנה, מעריב nrg, 25 ביוני 2008.
- ^ יהונתן ליס, לאחר 4 שנים, ירושלים נפרדת מ"שושן", באתר הארץ, 10 בנובמבר 2007
- ^ יניב הלפרין, מסתמן: סער נתנאל לא ירוץ למועצת י-ם, אתר "גוגיי", 30 באפריל 2008