מצעד הגאווה בירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצעד הגאווה בירושלים, 2005
מצעד הגאווה בירושלים, 2008
דגל הגאווה מתנוסס מעל בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים בעת השבעה על רצח שירה בנקי במצעד הגאווה 2015

החל משנת 2002 מתקיימים מדי שנה מצעדי גאווה מקומיים בעיר ירושלים, במתכונת של מצעד ברחובות העיר. המצעדים נערכים ביוזמת ובארגון "הבית הפתוח".

המצעד בירושלים נושא אופי של צעדת מחאה, ונעדר את האלמנטים ההופכים את מצעד הגאווה בתל אביב לקרנבל. אין בו משאיות עם רקדנים ואף לא מושמעת בו מוזיקה קצבית. למרות שלא מונהג קוד לבוש רשמי במצעד, מרבית הצועדים לאורך השנים נמנעים מלבוש חשוף או מיני. כמות המשתתפים במצעדים גדלה וקטנה חליפות, בהתאם לנסיבות ולמתח סביב המצעד והוא נע בין 3,000 לבין 25,000.

בשני אירועים, במצעד ב-2005 ובמצעד ב-2015, דקר הישראלי החרדי ישי שליסל את הצועדים בסכין. באירוע הראשון, פצע שלושה מהצועדים ובאירוע השני (שאירע זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר) רצח את שירה בנקי, נערה בת 16, ופצע חמישה צועדים.

כרונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החל משנת 2002 ובמשך שלוש שנים ברציפות הוביל הבית הפתוח את מצעד הגאווה בירושלים שצעד במרכז העיר. במצעדים השתתפו אלפים אחדים של צועדים, והם עברו בשקט יחסי.
  • לקראת המצעד הרביעי בשנת 2005 התעצמה מחאת הציבור החרדי על קיום המצעד בירושלים. במהלך המצעד דקר ישי שליסל, מפגין חרדי, שלושה ממשתתפי המצעד.
  • בשנת 2006 התקיימו בירושלים "אירועי הגאווה העולמיים", ובמסגרתם תוכנן מצעד גדול במיוחד. עקב מלחמת לבנון השנייה נדחה המצעד, ולאחר כמה דחיות נוספות נקבע ל-10 בנובמבר. בשבועות שלפני התאריך המיועד הלכו והתגברו מהומות של חרדים ברחובות ירושלים. ב-8 בנובמבר הפצצה קטלנית של צה"ל ברצועת עזה הביאה למותם של 19 פלסטינים, והמשטרה הודיעה שבשל הפניית כוחות רבים לטיפול בהתראות הביטחוניות, אין באפשרותה לאבטח את המצעד באותו שבוע. תוך שהם נרתעים מאוד מדחייה נוספת של מועד המצעד, החליטו ראשי הבית הפתוח לבטל את המצעד ולקיים תחתיו עצרת גאווה באצטדיון גבעת רם בירושלים. תהליך זה מתועד בסרטו של ניצן גלעדי, "ירושלים גאה להציג".
  • למרות המהומות והמחאות, הודיע הבית הפתוח על קיומו של מצעד גם ביוני 2007. פשרה שהושגה בבג"ץ בדיון קודם קבעה את המסלול ברחוב דוד המלך בעיר, ממלון מצודת דוד עד גן הפעמון. עתירות חדשות נגד המצעד נדחו על ידי בג"ץ. ההודעה על קיום המצעד הובילה למהומות ומחאות של מפגינים חרדים, בעיקר בירושלים, בית שמש ובני ברק. עם זאת, לאור לקחי העבר החליטו רבים מרבני החרדים להתנגד להפגנות גדולות, וביומיים שלפני המצעד שככה עוצמת המחאה. במועד המתוכנן צעד המצעד, והשתתפו בו כ-6,000 צועדים.
  • ביוני 2008 המצעד עבר בשקט יחסי, לאחר משא ומתן שקט בין נציגי הבית הפתוח לנציגים של רבנים חרדיים משפיעים. החרדים הסתפקו במחאה שקטה, והבית הפתוח הודיע על מצעד רגוע, תחת הכותרת "אהבת חינם". התהלוכה עברה בתוואי של המסלול משנת 2007, אך היציאה הוקדמה לגן העצמאות שברחוב אגרון. האירוע הסתיים בעצרת קצרה בגן הפעמון. לאור השקט היחסי כמות הצועדים הייתה קטנה מהשנה הקודמת, כ-3,500 איש.
  • ביוני 2009 התקיים מצעד רגוע נוסף, במסלול דומה לקודמיו אך בכיוון הפוך - מגן הפעמון לגן העצמאות. המצעד התקיים תחת הכותרת "40 שנה לסטונוול", והאירועים סביבו עסקו בהתקדמות הקהילה הלהט"בית מאז אירועי סטונוול בעיר ניו יורק ב-1969, ובהמשך המאבק לשוויון זכויות חברתי ומשפטי. בסיום המצעד התקיים הפנינג בגן העצמאות, בו נישאו נאומים והופיעו אמנים. באירוע השתתפו כ-4,000 בני אדם.

2010 - צועדים לשוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותרתו של המצעד ב-2010 נבחרה להיות "צועדים לשוויון", כותרת המאגדת בתוכה שני נושאים - הראשון הוא הצעידה לכנסת, באקט מחאתי ודרישת שיוון זכויות לקהילה הגאה, והשני הוא עצרת זיכרון שהוקדשה לנרצחים בברנוער. המצעד צעד ב ב-31 ביולי 2010 במסלול שהתחיל בגן העצמאות, עבר דרך שכונת רחביה והסתיים בגן הוורדים, בסמוך לכנסת. באירוע השתתפו למעלה מ-6,000 בני אדם.

מספר ארגוני הלהט"ב שלקחו חלק במצעד באותה שנה היה הגדול ביותר עד אז. כמעט כל ארגוני הלהט"ב הבולטים בארץ לקחו חלק פעיל בצעידה. חלק מהארגונים שצעדו הם- אגודת הלהט"ב, חושן, איגי, תהל"ה, בית דרור, העשירון האחר, הפורום החיפאי, משפחות הקשת ועוד. במצעד בלטה הנוכחות של הארגונים הדתיים - בת קול, חברותא והמניין הגאה.

בשבועות שלפני המצעד, עלה לאתר הבית הפתוח מסמך שנוסח בידי משפטנים מטעם הבית הפתוח, הנקרא "מסמך הזכויות"[1]. המסמך מפרט חמש זכויות בסיסיות עיקריות עליהן הקהילה הגאה נאבקת. חמש הזכויות הן - הזכות למשפחה, הזכות להגנה מפני שנאה, הזכות לזהות, הזכות לשירותי בריאות והזכות לשוויון במשאבי המדינה. לקראת המצעד הופץ קמפיין תחת הכותרת "כמה זה שווה?"[2].

2011 - דרכים שלובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטת ועד הבית הפתוח קבעה ב-2011 כי המצעד בירושלים של אותה שנה, יצעד בסמיכות ליום השנה לרצח בברנוער, ב-28 ביולי 2011. המצעד השנה נבחר להיות תחת הכותרת "דרכים שלובות", בדגש על שילוב מאבקים חברתיים. בעמוד הפייסבוק של המצעד, מפורטת משמעות הכותרת "דרכים שלובות"-

מאבקנו לתיקון חברתי ארוג ברשת של מאבקים לחברה הוגנת יותר. לכן, מצעד הגאווה יצעד השנה תחת הכותרת דרכים שלובות. המצעד ידגיש את השותפות ואת הצורך בסולידריות בין מאבקים נפרדים לכאורה נגד עוולות חברתיות.

בשנה האחרונה התפעמנו מכוחם של העמים באזורנו להביס משטרים של דיכוי פוליטי וניצול כלכלי. התפעלנו ממאבקם של העובדים הסוציאליים והרופאים למען תנאי העסקה הוגנים שיאפשרו מערכי רפואה ותמיכה ציבוריים ואיכותיים לכולם. חזינו בהצלחתה של תנועת הנשים להטיל אחריות על תקיפות מיניות גם על הבכירים ביותר ברשויות השלטון. נשים וגברים סביבנו נאבקים אינספור מאבקים למען צדק ונגד עוול. אנחנו איתם, ומזמינים אותן להיות איתנו.

הבית הפתוח

על במת ההתכנסות בגן העצמאות נאמו יונתן גר, שלי יחימוביץ', ניצן הורוביץ, אורית נוקד, וגם דוברים למען מטרות או קבוצת מסוימות, כדוגמת ביסקסואלים, ונוער גאה. את המצעד הזניק גר.

המצעד צעד במסלול זהה לזה של 2010, מגן העצמאות עד גן הוורדים בסמוך לכנסת. הצעידה עברה בשקט מוחלט מלבד אירוע אחד, בו משטרת ירושלים עצרה גבר חרדי שניסה להשליך שקיות ובהן פצצות סירחון לעבר הצועדים.

את עצרת הסיום הנחו דראג ירושלמיות. בעצרת נאמו בין השאר נועם גל, דב חנין, רחל אלגבסי (שבת זוגה נספתה באסון השריפה בכרמל), איריס אברמוביץ, מירי בן סימון, נציגת מאהל גן העצמאות של מחאת האוהלים, והוקרא מכתב שכתבה איילה כץ, אמו של ניר כץ שנרצח בפיגוע בברנוער. בסיום העצרת, הופיעו הזמרות שירלי קונס, רילי ווילו ואיה שוויד.

לאורך כל שתי הבמות (במת ההתכנסות והבמה המרכזית) המצעד לווה במתורגמן לשפת הסימנים, בפעם הראשונה במצעד גאווה בישראל. במצעד השתתפו למעלה מ-3,000 בני אדם. בהתאם לכותרתו, היה זה המצעד הראשון שקיבל רישיון מהמשטרה כהפגנה, ולא כאירוע תרבותי-חברתי.

2012 - עשור לצעידה בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצעד שנערך בשנת 2012 צעדו כ-5000 משתתפים[3], לציון עשור למצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. אחרי מספר שנים בהן צעד המצעד במסלול צדדי בקרבת הכנסת וקריית הממשלה, חזר המצעד למרכז העיר, למסלול בו התרחש אירוע הדקירה בשנת 2005, החל מגן העצמאות דרך קרן היסוד והסתיים בגן הפעמון[4]. למצעד קדם אירוע יוצא דופן, כאשר שלט "ברוכים הבאים" בכניסה לעיר, המוצב בסמוך לגינות סחרוב, נצבע בצבעי דגל הגאווה לזמן קצר על ידי אלמונים[5]. אף על פי שצביעת השלט לא נעשתה כחוק, נעשה שימוש בתמונת השלט באתר הפייסבוק באנגלית של משרד החוץ הישראלי, כמאפיין לפתיחות וליברליות, מהלך אשר גרר ביקורת בדבר דו-פרצופיות, לכאורה, של מדינת ישראל וגופיה.

במקביל למצעד התקיים "מצעד החמורים" או "מצעד הבהמות" אותו ערכו מספר מועט של אנשי הימין הקיצוני בכיכר השבת, במחאה על קיום המצעד[6]. אחד ממארגני הצעדה היה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שהתנצל בהמשך על פעולה זאת.

2013 - רוצים שינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצעד התקיים ב-1 באוגוסט, יום השנה לרצח בברנוער, תחת הכותרת "רוצים/ות שינוי!", בסימן הכנסת ה-19 כהזדמנות לשינוי חקיקתי/חברתי במעמד קהילת הלהט״ב בישראל. המצעד לווה בקמפיין נראות-ציבורית רחב בירושלים וברשתות החברתיות, הכלל שילוט חוצות בלוח המודעות העירוניים, אלפי סטיקרים ושורת סרטונים, ״יוצרים שינוי בכנסת״, בהשתתפות חברי הכנסת עפר שלח, מרב מיכאלי וזהבה גלאון. במצעד נאמו שרת הבריאות יעל גרמן, יו״ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' וחברי הכנסת דב חנין וזהבה גלאון, כמו גם נטשה צימבלובה, פעילת זכויות להט״ב מרוסיה. במצעד צעדו כ-6,000 אנשים, מגן העצמאות לגן הוורדים, והוא אופיין בשקט עירוני ומקרי אלימות בודדים ונקודתיים, בדומה לשנים הקודמות.

2016 - כאן כדי להשאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצעד נערך ב-21 ביולי תחת הכותרת "כאן כדי להשאר!", בסימן שנה לרצח של שירה בנקי בת ה-16, אשר נרצחה בדקירות סכין במצעד שנה שעברה על ידי ישי שליסל. המצעד יצא מגן פעמון, עבר בכיכר פריז והסתיים בגן העצמאות כאשר בדרך הצועדים הניחו פרחים לזכר שירה בנקי, בסמוך למקום הרצחה. המצעד נפתח כאשר יוחאי ורמן ויותם כהן ביצעו טקס נישואים בגן הפעמון.[7] גילה אלמגור הנחתה את עצרת הסיום בגן העצמאות, הוריה של שירה בנקי נשאו דברים ודיקלה ואביב גפן הופיעו.

המצעד נערך תחת אבטחה כבדה של כ–2,000 שוטרים. בבית הפתוח העריכו שכ–10,000 יצעדו, פי שניים ממספר משתתפי המצעד הקודם ב-2015[8], אך לבסוף צעדו כ-25,000 אנשים ובכך הפכו אותו למצעד הגאווה הגדול ביותר שנערך בירושלים.[9][10] האירוע מתקיים לאחר ביטול מצעד הגאווה בבאר שבע שבוע לפני המצעד ובשבוע בו נשמעו קריאות הומופוביות מצד יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם-צבאית הדתית בני דוד שבעלי, אשר זכה לתמיכה מצד 300 רבנים נוספים.[11] לקראת המצעד, תלתה האוניברסיטה העברית בירושלים דגלי גאווה בשלושת הקמפוסים שלה אשר בירושלים.[12]

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, התראיין לידיעות אחרונות ואמר כי לא יגיע למצעד הגאווה, כיוון שזו פגיעה בציבור הדתי.[13] לעומתו, השתתפו במצעד כ-30 חברי כנסת ממגוון רחב של מפלגות. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פרסם ביום המצעד סרטון המביע תמיכה עקרונית בצעידה באומרו "נצעד באחדות לאור זכרה של שירה, נזכור אותה באהבה ובגעגוע, לא ניתן לאחרים לזרוע פירוד בתוכנו".[14]

ביום המצעד, פורסם כי ישי שליסל שוחח עם אחיו וניסה לשדלו לפגוע במשתתפי המצעד.[15] כמו כן, המשטרה עצרה 48 חשודים אשר חלקם תכננו לשבש את מהלך המצעד, כאשר על שניים מהם נמצא סכין[16]

ביטויי אלימות כנגד המצעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם מפגין נגד מצעד הגאווה בירושלים, 2009. הכיתוב בשלט: "הומואים מפיצים איידס, תתפגרו מאיידס"

דקירת צועדים במצעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, בעיצומו של המצעד, פרץ לתוך קהל הצועדים, ישי שליסל בניסיון לרצוח צועדים בדקירות סכין. הוא פצע בדקירות סכין שלושה מהצועדים, ונעצר בכח על ידי מספר שוטרים שאבטחו את המצעד. שליסל הורשע בפגיעה בשלושה אנשים, בניסיון לרצח אחד מהם, בפציעה בנסיבות מחמירות של השנייה ובחבלה בכוונה מחמירה של השלישי, ונידון ל-12 שנות מאסר, ולתשלום פיצוי כספי בסכום כולל של 280,000 ש"ח[17]. בערעור לבית המשפט העליון הומר הסעיף של פציעה בנסיבות מחמירות לעבירה של רשלנות ובעקבות זאת שונה גזר הדין ל-10 שנות מאסר[18]. בחקירה טען המפגע כי "בא לרצוח בשליחות ה'". באירועי הגאווה בשנים העוקבות, בעקבות איומים של גורמים קיצוניים, ובעקבות ניסיון הרצח בשנת 2005, הקצתה המשטרה אלפי שוטרים על מנת להגן על המשתתפים באירועי הגאווה.

במצעד שנערך ב-30 ביולי 2015, כחודש לאחר שחרורו של שליסל מהכלא, הוא שוב דקר 6 צועדים. אחת הפצועות, שירה בנקי בת 16, מתה מפצעיה.[19]

הפגנות אלימות ורגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006, שנה לאחר דקירת הצועדים, יצאו מאות חרדים להפגנות אלימות בשכונות החרדיות בבירה, במחאה על מצעד הגאווה שהיה עתיד להתקיים. ההפגנות כללו יידוי אבנים וחפצים שונים, הבערת מיכלי אשפה, זריקת בקבוק תבערה והתעמתות פיזית עם כוחות המשטרה. במקביל להפגנות הושמעו דברי הסתה ואיומים ברצח כלפי ציבור הלהט"ב, וכנגד אנשי שלטון, שגיבו את המצעד מתוקף תפקידם. בסופו של דבר הוסט המצעד למתחם סגור בגלל חוסר יכולתה של המשטרה לאבטח את המצעד במצב הביטחוני המתוח ששרר בארץ, ולאור האיומים באלימות, שקיבלו משנה תוקף לאחר תקיפת הצועדים בשנה הקודמת.

המצעד בשנת 2007 התקיים כסדרו תחת אבטחה משטרתית חסרת תקדים למרות איומים באלימות ותקריות שכללו בין השאר מטען חבלה שהונח בבית שמש כשלצידו עלונים בגנות הצועדים[20] ואלימות של שוטר כנגד חרדי שצילם את ההפגנות נגד מצעד הגאווה[21].

בשנת 2008 קיים הבית הפתוח מגעים מוקדמים עם נציגי רבנים חרדיים משפיעים, מתוך הבנה משותפת ששני הצדדים יצאו נשכרים מרגיעה. בשנה זו לא התקיימו אירועי מחאה גדולים, והמצעד צעד ללא הפרעות תחת הכותרת "אהבת חינם". הפגנות מחאה בכל זאת התקיימו בירושלים בכיכר השבת ובכיכר פריז (שסמוכה לגן העצמאות ממנו יצא המצעד), על ידי עשרות בודדות של פעילי הימין הקיצוני, אך לא היה מגע בין הקבוצות.

עמדת מערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילי ימין וראשי ציבור חרדיים ניסו מדי שנה למנוע את המצעד על ידי מניעת אישורים עירוניים, ואף ערערו לבית המשפט העליון נגד החלטת המשטרה לאשר את קיומו. היועץ המשפטי לממשלה[22] ובתי המשפט המחוזי והעליון, פסקו באופן עקבי, כי יש להתיר את המצעד בשם עיקרון השוויון וההגנה על חופש הביטוי.

הקהילה ההומו-לסבית מבקשת לקיים אירוע פומבי, בו יינתן ביטוי לאופיה ולייחודה. היא מבקשת להיחשף בפני הציבור הרחב, כדי שיכיר אותה, וכדי שיכיר בה. חשיבותו של האירוע פועלת כלפי חוץ וכלפי פנים. הוא נועד לחשוף את בני הקהילה לציבור הרחב, ובד בבד, לחשל את החוליות המקשרות בין בני הקהילה בינם לבין עצמם, ולחזק את ביטחונם הפנימי בדרך החיים שבחרו להם. בחברה דמוקרטית, זכותו של כל אדם וכל קבוצה להביע ולבטא את ייחודם בדרך הרצויה להם במסגרת החוק, ובכלל זה בחשיפה בפני הציבור הרחב בדרך של אספה ותהלוכה. זכות זו היא זכות חוקתית, המצויה ברף העליון של זכויות האדם

השופטת אילה פרוקצ'יה, בג"ץ 5277/07, 2007

בהתאם לכך בתי המשפט אף חייבו את עיריית ירושלים לתלות דגלי גאווה לאורך מסלול המצעד ולתמוך בו כספית, על פי אותם קריטריונים לפיהם היא תומכת בתהלוכת ומצעדים אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלעד פדבה (2009). נעלבים באופן טבעי? ארבע פרדיגמות בשיח התקשורתי ההטרוסקסואלי אודות מצעד-הגאווה בירושלים. סוגיות חברתיות בישראל, 7, 94–120.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורי דעות על המצעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P rainbow flag.png

פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים.

פסקי דין בנושא מצעד הגאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בג"ץ 8988/06 - דחיית כל העתירות לביטול מצעד הגאווה בירושלים, 2006
  • בג"ץ 5277/07 - החלטה ראשית בזכות קיום המצעד בירושלים, 2007
  • בג"ץ 5467/07 - דחיית בקשה למניעת המצעד בירושלים ב-2007 בשל אי עמידה בתקני כיבוי אש
  • בג"ץ 5317/08 - דחיית בקשות למניעת המצעד בירושלים ב-2008


לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
ערכי ליבה
נטייה מינית הומוסקסואליות · לסביוּ‏ת · ביסקסואליות · הטרוסקסואליות · קוויר · פאנסקסואליות · מונוסקסואליות
זהות מגדרית מגדר · טרנסג'נדר · טרנסקסואליות · קרוס-דרסינג · ג'נדרקוויר · ביג'נדר · אינטרסקס
מושגי יסוד גיבוש זהות · יציאה מהארון · אאוטינג · מצעד הגאווה · טיפול המרה · הומופוביה · הומופוביה מופנמת · הטרוסקסיזם · הטרונורמטיביות· גאווה
סמלי להט"ב משולש ורוד · משולש שחור · דגל הגאווה · דגלי גאווה נוספים
Rainbow flag and blue skies.jpg
זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי נישואים חד-מיניים · איחוד אזרחי · הורות הומו-לסבית · שירות צבאי · התנגדות לזכויות להט"ב
זכויות להט"ב בעולם באירופה · באפריקה · באמריקה · באסיה · באוקיאניה · הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית
יחס הדת ללהט"ב יהדות · נצרות · אסלאם
חברה ותרבות
כללי סרטי להט"ב · הומוארוטיקה · המשחקים הגאים · דראג · קאמפ · ויגסטוק · כסף ורוד · תיירות גאה · קולנוע קווירי
סלנג ומונחים אקטיביות ופסיביות · ארוניסט · בוצ'ה ופמית · גיי · גיי פרנדלי · גיידאר · דובים · סטרייט אקטינג · פאג האג
קטגוריות מחזות להט"ב · סדרות להט"ב · ספרות להט"ב · סרטי להט"ב · עיתונות להט"ב
היסטוריה
עד העת החדשה הומוסקסואליות ביוון העתיקה · פדרסטיה ביוון העתיקה · בית מולי
המאה ה-20 באירופה הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית · סעיף 175 · לסביות בגרמניה הנאצית · Der Eigene · סעיף 28
המאה ה-20 באמריקה אגודת מאטאשין · בנותיה של ביליטיס · בהלת הלבנדר · מהומות סטונוול · איום הלוונדר · מהומות ליל וייט · יוזמת בריגס
בישראל
מעמד אישי וחברתי זכויות להט"ב · הומופוביה · נישואים חד-מיניים · פונדקאות גאה בישראל · מצעד הגאווה בירושלים · מצעד הגאווה בתל אביב · כרונולוגיה · פעילים למען זכויות להט"ב · להט"ב דתיים
ארגונים ומוסדות אגודת הלהט"ב · בית גאה בבאר שבע · הבית הפתוח · חוש"ן · נוער גאה · תהל"ה · מעברים · פרויקט גילה · הו"ד · חברותא · כמוך · בת קול · בית דרור · סגו"ל · העשירון האחר · המרכז הגאה · הפורום החיפאי · הקבוצה הירושלמית · כביסה שחורה · הצבעים שלנו · קל"ף
לקטגוריה · לפורטל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסמך הזכויות, באתר הבית הפתוח
  2. ^ סרטונים הסרטון - "מה זה שווה?", באתר יוטיוב
  3. ^ צפו: כ-5,000 איש השתתפו במצעד הגאווה בירושלים, באתר וואלה! NEWS‏, 03 באוגוסט 2012
  4. ^ עומרי אפרים, גאים בבירה: אלפים צעדו בגאווה בירושלים, באתר ynet, 2 באוגוסט 2012
  5. ^ נועם (דבול) דביר, בכניסה לירושלים: 'ברוכים הבאים' בצבעי הגאווה, באתר ynet, 2 באוגוסט 2012
  6. ^ ארי גלהר, בפעם העשירית: מצעד הגאווה נערך בירושלים, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2012
  7. ^ "יוחאי ויותם יתחתנו במצעד הגאווה ועונים לברקת: "לא פוגעים באף אחד"". ynet (בעברית)‎. 20 ביולי 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2016. 
  8. ^ ליס, יהונתן; אטינגר, יאיר (21 ביולי 2016). "ישי שליסל נעצר בחשד שתכנן מהכלא פגיעה במשתתפי מצעד הגאווה בירושלים". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2016. 
  9. ^ "צועדים בגאווה בירושלים: "האהבה מנצחת"". ynet (בעברית)‎. 21 ביולי 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2016. 
  10. ^ ליס, יהונתן; סקופ, ירדן (21 ביולי 2016). "יותר מ-25 אלף משתתפים במצעד הגאווה בירושלים". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2016. 
  11. ^ קובי נחשוני, 300 רבנים תומכים ברב שאמר "הומואים הם סוטים", בהם המועמד המוביל לרב המשטרה, באתר ynet, 20 ביולי 2016
  12. ^ האוניברסיטה העברית - ציר הזמן | פייסבוק, www.facebook.com
  13. ^ תלם יהב, ברקת: "לא אגיע למצעד הגאווה. זו פגיעה בציבור הדתי", באתר ynet, 20 ביולי 2016
  14. ^ Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו - ציר הזמן | פייסבוק, www.facebook.com
  15. ^ רועי ינובסקי ויעל פרידסון, ישי שליסל חשוד כי פעל מהכלא לפגוע במשתתפי מצעד הגאווה, באתר ynet, 21 ביולי 2016
  16. ^ עמרי מניב, תחת אבטחה כבדה: 25 אלף במצעד הגאווה הגדול אי פעם בירושלים, באתר nana10‏, 21 ביולי 2016
  17. ^ (גזר הדין)
  18. ^ ע"פ 2625/06
  19. ^ יעל פרידסון, נפטרה שירה בנקי, הנערה שנדקרה במצעד הגאווה, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2015
  20. ^ אפרת וייס, בית שמש: חשד למטען חבלה נגד מצעד הגאווה, באתר ynet, 20 באפריל 2007
  21. ^ ליאל קייזר, שנת מאסר לשוטר שהיכה אזרח והחרים את מצלמתו, באתר הארץ, 4 בפברואר 2010
  22. ^ אפרת וייס ואבירם זינו, עימותים קשים בי-ם לקראת הכרעת בג"ץ, באתר ynet, 6 בנובמבר 2006