מרצ

מרצ
מדינה	ישראל
מייסד	שולמית אלוני
מנהיגים	שולמית אלוני, יוסי שריד, חיים אורון, זהבה גלאון, אילן גילאון, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ
מזכיר כללי	תומר רזניק
תקופת הפעילות	9 במרץ 1992 – 30 ביוני 2024 (32 שנים)
אפיון	מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית
אידאולוגיות	סוציאל-דמוקרטיה; פתרון שתי המדינות; הפרדת הדת מהמדינה; פרוגרסיביזם; ציונות סוציאליסטית
כנסות	12 - 24
ממשלות	25, 26, 28, 36
אותיות	מרצ
שיא כוחה	12 מנדטים (1992)
שפל כוחה	לא עברה את אחוז החסימה (2022)
רשימה פוליטית	מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר (2003–2006); התנועה החדשה-מרצ (2009–2013); המחנה הדמוקרטי (2019–2020); העבודה–גשר–מרצ (2020); העבודה–מרצ (2020)
נוצרה מתוך	רצ, מפ"ם, שינוי
התמזגה לתוך	הדמוקרטים
מטה	תל אביב יפו
מיקום במפה הפוליטית	שמאל
ארגונים בינלאומיים	האינטרנציונל הסוציאליסטי; מפלגת הסוציאליסטים האירופאים; ההסתדרות הציונית העולמית
צבעים רשמיים	ירוק, לבן, כחול כהה
	meretz.org.il

מֶרֶצ היא מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית ישראלית^[1]. המפלגה הורכבה בשנת 1992 מאיחוד של המפלגות רצ, מפ"ם וחלק משינוי. השם מרצ מורכב מהאותיות מ' ורצ, אותיות שהופיעו על פתקי ההצבעה של המייסדות, מפ"ם ורצ. המפלגה הייתה בשיאה בכנסת ה-13, כשזכתה ל-12 מנדטים והייתה שותפה בכירה בממשלת רבין השנייה. במשך השנים מאז מספר המנדטים של המפלגה המשיך להצטמצם בהדרגה.

לראשונה מאז הממשלה ה-28 ממנה פרשה ב-2000, הייתה מרצ שותפה בממשלת ישראל ה-36. יושב ראש המפלגה לשעבר (שלא התמודד שוב), ניצן הורוביץ, כיהן כשר הבריאות, וכן כיהנו מטעמה תמר זנדברג כשרה להגנת הסביבה, עיסאווי פריג' כשר לשיתוף פעולה אזורי ויאיר גולן כסגן שרת הכלכלה והתעשייה.

בשנת 2022 הגיעה מרצ לשפל כוחה בבחירות לכנסת העשרים וחמש. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש המפלגה בבחירות מקדימות. בסוף הבחירות המפלגה לא עברה את אחוז החסימה וחסרו לה כ-4,000 קולות כדי להיכנס לכנסת. המפלגה לא נכנסה לכנסת לראשונה מאז היווסדה^[4].

ב-30 ביוני 2024 התאחדה המפלגה עם מפלגת העבודה למפלגת "הדמוקרטים".

אידאולוגיה

מדינית-ביטחונית

בשאלת אופייה והגדרתה של מדינת ישראל מרצ דוגלת ב"בית לאומי לעם היהודי ומדינת כלל אזרחיה"^[5]. המפלגה תומכת בביטול חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי שמעגן את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בחוק יסוד, אותו היא מכנה כ"גזעני"^[6].

בנושא המדיני-ביטחוני, המפלגה תומכת בהסדר עם הפלסטינים שיוביל לחתימה על הסכם, שיכלול את יציאתם של הישראלים מההתנחלויות ביהודה ושומרון אותן היא מכנה כ"כיבוש" וקוראת להפסקה של בניית התנחלויות חדשות ולפירוק של מאחזים, שבסופו, יקבע גבול מדיני חדש לישראל על בסיס הקו הירוק של שנת 1967 לפני תוצאות מלחמת ששת הימים ועל השטחים המפונים תוקם מדינת פלסטין^[7]. בנוסף, המפלגה קוראת לחרם על מוצרים ישראלים שמיוצרים בהתנחלויות^[8]^[9]. ביחס לעיר בירה עתידית על פי ההסכם, תתקיים חלוקה של ירושלים, שבסיומה, מזרח ירושלים יהפוך לבירת פלסטין ומערב ירושלים לבירת ישראל. בנוסף, על פי עמדת המפלגה, ישראל תעניק לתושבים הערבים הקיימים במזרח ירושלים אזרחות ישראלית אם ירצו בכך^[10].

בנוגע לרצועת עזה, המפלגה תומכת בהתערבות הממשלה שתאפשר תוכנית שיקום בינלאומית של התשתיות, רבעי המגורים ואזורי התעשייה והחקלאות ברצועה, הסרת הסגר הישראלי מעליה ובהקלה על מגבלות התנועה, שיווק הסחורות מעזה לשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון והכנסת חומרי בניין לרצועה. כל זאת תוך "שמירה על ביטחון תושבי הדרום" ובשיקום הדרגתי בטווח זמן קרוב^[11]. המפלגה קוראת לעולם להכיר במדינת פלסטין באופן חד-צדדי, "לשם התנעה של תהליך מדיני שכה חיוני לביטחוננו הלאומי, אנו קוראים למועצת הביטחון של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית וחברה מלאה בעצרת הכללית ובארגונים הבינלאומיים של האו”ם. זאת, כמסדרון מוביל למו”מ על הסכם קבע לשלום, כאשר הצדדים מתייצבים למו”מ כשווים, מדינה מול מדינה"^[5].

חזון השלום שהמפלגה מקדמת הוא יוזמה אזורית, שתכלול הסדר מדיני לא עם הרשות הפלסטינית בלבד אלא עם מדינות ערביות נוספות בהן לבנון וסוריה^[11]. לפיכך, המפלגה לא פוסלת החזרה אפשרית של רמת הגולן לידי סוריה במסגרת הסכם שלום, אך מציינת כי במצב הנוכחי של מלחמת האזרחים במדינה, הסכם שכזה אינו ריאלי.

המפלגה תומכת בביטול החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם^[12], חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה^[13] ו"חוק הנכבה" שקובע כי שר האוצר רשאי לשלול תקציב של גוף שהוציא הוצאה לאחת מן המטרות בין היתר של תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, ציון יום העצמאות כיום אבל או ביצוע השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה^[14]

במצע המפלגה של 2015, נוספה התייחסות לסוגיית ההסתננות מאפריקה לישראל שבה תמכה בהקמת מרכזי קליטה ומתן זכויות סוציאליות ושירותי בריאות עבור מבקשי מקלט לצד הקמת מערכת בדיקת בקשות מקלט מתפקדת והענקת מעמד פליט למבקשי המקלט שיוכרו כפליטים בסכנת חיים. בנוגע למהגרי העבודה, הבטיחה את זכותם לבריאות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חינוך, כיסוי בגין תאונות עבודה, נכות ולידה לכל עובד זר המועסק בישראל, ביטול משטרת ההגירה, והרחבה משמעותית של היחידה לאכיפת חוקי העבודה. יחידה זו תעסוק, בין היתר, בהבטחת תנאי עבודה שווים למהגרי עבודה. עם זאת, תומכת בסינון מהגרי עבודה מתוך המסתננים, ומתנגדת למתן אישורי שהיה למהגרים שאינם מבקשי מקלט או פליטים^[15].

כלכלה

מבחינה כלכלית-חברתית מרצ מגדירה עצמה כסוציאל-דמוקרטית, ותומכת בהרחבת מדינת הרווחה המספקת שירותים חברתיים לכל בתחומי החינוך, הבריאות, הדיור, השירותים הסוציאליים והתעסוקה.

מרצ מתנגדת לליברליזם כלכלי ומציעה מדיניות כלכלית הכוללת מדינת רווחה, מגזר ציבורי חזק, רגולציה ופיקוח וצמצום אי-השוויון הכלכלי, שלטענת המפלגה ימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור.

היא נמצאת במעמד של מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי ומפלגה משקיפה במפלגת הסוציאליסטים האירופאים הפועלת במוסדות האיחוד האירופי וזאת ביחד עם מפלגת העבודה הישראלית שגם היא נמצאת באותו המעמד בארגונים אלו (בשנת 2018 פרשה מפלגת העבודה מארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי במחאה על הצטרפות תנועת ה-"BDS" אליו^[16]). בנוסף לכך חברה בהסתדרות הציונית העולמית ומחזיקה סיעה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

חברה וזכויות הפרט

בין עמדותיה של המפלגה שמבוססות על עמדה ליברלית בתחומים שונים ניתן למצוא: הפרדת הדת מהמדינה, אקטיביזם שיפוטי, חופש דת וחופש מדת^[17], חופש הביטוי^[18], חופש ההתארגנות^[19], לגליזציה של קנאביס^[20], פמיניזם, סביבתנות, קיימות וצדק סביבתי. זאת לצד תחומים חברתיים אחרים, בהם עמדות המפלגה אינן ליברליות, בהן היחס לזנות^[21] וסגירת מועדוני חשפנות^[22]. מרצ תומכת בהכשרה משפטית של נישואים וגירושים אזרחיים לפסולי חיתון, הפרדת הדת מהמדינה, מתנגדת לכפייה דתית אך תומכת בתקצוב שירותי הדת במדינה באופן יחסי לשיעורם באוכלוסייה.

מצע המפלגה מדגיש את חשיבות הפמיניזם וקידום שוויון מגדרי. המפלגה מתנגדת לכל סוג של אפליית נשים, ותומכת בהבטחת ייצוג מגדרית שווה בסקטור הציבורי. ברשימת מרצ לכנסת משוריינים 2 מקומות בכל חמישייה, 40 אחוז, באופן מגדרי (כך שאם נבחרים 3 גברים תהיינה 2 נשים, ואילו תבחרנה 3 נשים יהיו 2 גברים)^[23]. מרצ תומכת בקידום חוק להפללה גורפת של לקוחות זנות לפיו כל צריכת שירותי זנות תהיה עבירה פלילית ותוכל אף להביא למאסר הלקוח^[21].

המפלגה פועלת לחקיקת זכויות משפטיות שוות לאזרחי להט"ב בישראל כפי שקיימות עבור הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית בה נכללים הכרה משפטית בנישואים חד-מיניים בישראל, קידום חקיקה שתכלול נטייה מינית וזהות מגדרית בין העילות המאפשרות העמדה לדין על הסתה והשוואת מעמד נפגעי פשעי שנאה על רקע הומופוביה למעמד נפגעי פעולות איבה, תיקון חוק הפרשנות - הוספת הגדרה של נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי לכל חוק העוסק באיסור אפליה והחלת איסור משפטי של ביצוע ופרסום של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה^[24]^[25].

המפלגה תומכת בקידום מדיניות של אי הפללה של משתמשי קנאביס. לצד זאת, תומכת המפלגה באימוץ מדיניות טיפול במשתמשים בסמים קשים, אשר תתבסס על ההנחה לפיה המשתמשים בסמים קשים זקוקים לחמלה, טיפול וגמילה ולא לענישה מעצר או מאסר. עם זאת, המפלגה תומכת במאבק בסוחרי "סמים קשים" ו"סמי פיצוציות" ובאלו המוכרים סמים, אלכוהול וסיגריות לקטינים^[26].

ביחס להעדפה מתקנת מצע המפלגה קורא להענקת מתן עדיפות לאוכלוסייה הערבית בכל תחומי החיים בישראל לצד איסור על שימוש במוצא ערבי כהצדקה לביצוע בידוק ביטחוני^[27], הקצאת משאבים ניכרת להנכחה של התרבות הערבית בקרב כלל הציבור בישראל וזירוז אישור יישובים ערביים והרחבתם כולל שטחי השיפוט של היישובים הערביים הקיימים^[28]. המפלגה מתנגדת להצעות חוק בהן חוק לאבחנה בין ערבים נוצרים למוסלמים^[29] וחוק מתן העדפה לאזרחים ששירתו בצה"ל או בשירות לאומי בשורת נושאים בהם קבלה לעבודה בשירות המדינה, הקצאת קרקעות, קבלת מקום למעונות באוניברסיטה ועוד^[30].

הגנת הסביבה

מרצ היא מפלגה ירוקה הדוגלת במדיניות סביבתית מקיימת ומדגישה את נושא השמירה והטיפוח של איכות הסביבה (סביבתנות)^[31]. במסגרת אידאולוגיה זו, תומכת מרצ בחידוש פעילות המועצה הלאומית לנושא איכות הסביבה שחדלה לפעול ב-2003, אשר תכלול באופן קבוע נציגי ציבור, ארגונים סביבתיים ונציגי אקדמיה אותם תזמין לפי העניין, נציגים של קבוצות אשר נפגעות באופן תדיר מתהליכי פיתוח, תיעוש, או הזנחה סביבתית לצד הקמת ועדת שרים סטטוטורית להגנת הסביבה ("קבינט סביבתי")^[11]^[32]. כמו כן, הקמת רשות לאומית עצמאית למדידת איכות האוויר.

המפלגה תומכת בהסכם פריז ופועלת ליישום התוכנית הלאומית להיערכות לשינויי האקלים. המפלגה בעד קביעת יעדים שאפתניים למעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים בתוספת של אחוז לשנה, כך שעד 2030 כ-30% ייוצרו מאנרגיות מתחדשות. בכנסת העשרים וארבע קידמה השרה זנדברג את "חוק האקלים", שעבר בקריאה ראשונה וקובע יעדים לצמצום פליטות פחמן, אנרגיה מתחדשת, ומנגנונים להבטחת הערכת סיכונים בפרויקטים שונים של משרדי הממשלה.

מרצ עומדת לצד התנועה הסביבתית במאבקים שונים ברחבי הארץ, כגון התנגדות להסכם קצא"א "Red-Med". המפלגה תומכת בהרחבת אפשרויות אכיפה ישירה בה יוכל אזרח לתבוע באופן ישיר פיצוי מתאגידים מזהמים בלא חובת הוכחת נזק, הובילה החלטת הממשלה להבראת מפרץ חיפה ופועלת לתקצוב לפינוי בתי הזיקוק ממפרץ חיפה. השרה להגנת הסביבה מטעם המפלגה תמר זנדברג פעלה להחלת חוק הפיקדון על מיכלי משקה בהם בקבוקים בנפח ליטר וחצי ויותר.

חברי המפלגה פועלים למען זכויות בעלי חיים וחברה מוסי רז לקח חלק במהלך לביטול כלובי סוללה בתעשיית הביצים ומעבר לתקן האירופי של לולים ללא כלובים, שקודם בכנסת העשרים וארבע. מרצ פועלת לאיסור המשלוחים החיים, איסור הרעלת בעלי חיים במקרה של המתה לצורך מיגור הכלבת ואימוץ גישת החיסון האוראלי, הגברת התמיכה הממלכתית בארגונים הפועלים למען בעלי-החיים והחלת חוק של 6 שנות מאסר בגין ציד למטרות בידור או ספורט^[11].

היסטוריה

הקמה: 1992

מרצ הוקמה ב-9 במרץ 1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין. בהנהגת הרשימה עמדה שולמית אלוני. הקמת הרשימה המשותפת יצרה פילוג בשינוי וחלק מפעיליה פרשו. מאוחר יותר (בשנת 1997) החליטו המפלגות להתמזג למפלגה אחת וכתוצאה מכך חל פילוג נוסף במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ומרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד, ואילו חבר הכנסת אברהם פורז וחלק מהפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.

בבחירות הראשונות שבהן השתתפה ב-23 ביוני 1992 זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית - רצ, מפם, שינוי, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. עם זאת, אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.

תקופת שריד: 1996–2003

בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה. בבחירות לכנסת הארבע עשרה ב-1996 איבדה המפלגה שלושה מנדטים. במהלך כנסת זו התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה התרחשה על רקע הסתבכותו של דדי צוקר בפרשיה של ניגוד עניינים בגיוס כספים בתוקף תפקידו כיו"ר עמותת בית הספר לקולנוע "קמרה אובסקורה". צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר הכנסת בסיעת יחיד.

בבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשייה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו משולם נהרי מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.

בחירות 2003

ערך מורחב – מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה מרצ ברשימה משותפת עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין (שהצטרף לרשימה החדשה יחד עם יעל דיין, לאחר שכשלו בהשגת מקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה), והבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה היחסית של השמאל בבחירות לכנסת השש עשרה, בהן מפלגת העבודה קיבלה 19 מנדטים לעומת 26 לישראל אחת בבחירות לכנסת החמש עשרה, ואילו רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר זכתה ב-6 מנדטים לעומת 10 למרצ לבדה בבחירות הקודמות.

את היחלשותה של המפלגה ניתן להסביר בשינוי דעת הקהל הישראלית לימין הפוליטי עקב האינתיפאדה השנייה, שהתבטא בין השאר בחוסר אמון נרחב בעקרונות אוסלו עימם הייתה המפלגה מזוהה, כמו גם בתמיכה גוברת בשימוש באמצעים צבאיים חריפים למיגור הטרור (כגון מבצע חומת מגן), להם התנגדה מרצ מסורתית. גם התחזקותה של מפלגת שינוי שאחזה בעמדות ליברליות דומות לאלו של מרצ בשאלת יחסי דת ומדינה וזכויות אזרח, אך ללא המיתוג השמאלי המופגן בסוגיות המדיניות-ביטחוניות והכלכליות, פגעה במרצ באותן הבחירות. יוסי שריד הסיק מסקנות אישיות עוד בערב הבחירות והודיע על פרישתו מראשות התנועה, אם כי המשיך לכהן כחבר הכנסת מטעמה.

הקמת יחד

לאחר בחירות 2003, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני והאינתיפאדה השנייה. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד. רומן ברונפמן, נציגה היחיד של הבחירה הדמוקרטית, בחר אף הוא שלא להצטרף למפלגה החדשה, אם כי נשאר חבר בסיעה המשותפת.

המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד כיוון ש"יעד" מזכירה את המילה הרוסית "яд" שפירושה "רעל". במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין. ביולי 2004 נבחרה ועידת "יחד" שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה.

"יחד" החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. אף על פי שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים היו בשם מרצ.

בחירות 2006

בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ.

בחירת הרשימה לכנסת ב"מרצ" מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו, ולאחר מכן, מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד".

שלט של מרצ לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה-17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר הכנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעוניין להיבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הוועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הוותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו לפי תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות - הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיוון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.

ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא הרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.

ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הוותיקים למעט שריד, שלבסוף שובץ במקום ה-119 הסמלי.

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה זכתה ב-5 מנדטים. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים.

בחירות 2009

במרץ 2008 התקיימו בחירות פנימיות בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.

בדו"ח פנימי נמתחה ביקורת על תפקוד סיעת מרצ בכנסת: בין השאר נאמר שהסיעה ממעטת בחקיקה ושהיא מתקשה להציג עמדה פוליטית מגובשת ואחידה בפעילותה בכנסת. כמו כן דובר על מצבה הפיננסי הקשה של מרצ שהביא את רוב סניפי המפלגה להיסגר ושיתק את פעילות תנועת הנוער המפלגתית ויתר מנגנוני המפלגה^[33].

לאחר היבחרו פעל אורון להרחבת המפלגה, באמצעות הקמת תנועה חדשה שתחבור למרצ. עמוס עוז, גילה אלמגור, עוזי ברעם ואישים נוספים, חלקם נטולי עבר פוליטי, הודיעו על כניסתם לפעילות פוליטית בתנועה שנקראה "התנועה החדשה". ועדה מסדרת קבעה את רשימת "התנועה החדשה", בראשה הועמד המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר לצדם של איש מדעי המדינה פרופ' אבנר דה-שליט, העיתונאית ניבה לניר, חה"כ לשעבר גדליה גל והתסריטאית שרון קנטור^[34].

ב-14 בדצמבר 2008 בחרו כ-1000 חברי ועידת מרצ את הרשימה לכנסת ה-18. במקביל, שבוע לאחר מכן, ב-22 בדצמבר 2008, אושרה בוועידת מרצ ברוב קולות הריצה ברשימה משותפת עם "התנועה החדשה", שנציגה, ניצן הורוביץ, הוצב במקום ה-3 ברשימה המשותפת לכנסת. עוד נציגים מהתנועה החדשה כללו את עו"ד טליה ששון (מקום 7 ברשימה המשותפת), עו"ד צלי רשף (מקום 9) ובמאית הקולנוע איבתיסאם מרעאנה (הוצבה במקום ה-12, אך פרשה בעקבות תמיכת מרצ במבצע עופרת יצוקה). לאחר הכישלון בבחירות הושמעה ביקורת במרצ על האיחוד בטענה שהיה מדובר במהלך מלאכותי שלא היווה יותר מפיקציה תקשורתית^[35].

פעילי מרצ עם ניצן הורוביץ ומוסי רז, 2009

סיסמת הבחירות של מרצ הייתה "לא מתפשרים". יומיים קודם לפתיחת מבצע עופרת יצוקה הודיע חיים אורון על תמיכת המפלגה בפעולה הצבאית. עם זאת, מיד לאחר פתיחת המבצע החלה מרצ בקמפיין להפסקת אש מיידית.

על אף שהסקרים שפורסמו בסמוך לאיחוד עם התנועה החדשה צפו למרצ שבעה מנדטים ואף יותר, ואף בסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות זכתה רשימת המפלגה לכ־5 מנדטים, בסופו של דבר זכתה הרשימה רק ל-3 מנדטים, כשחלק לא מבוטל ממצביעי המפלגה החליט ברגע האחרון להצביע לקדימה, שבקמפיין מוצלח "ציפי או ביבי" פנתה ישירות למצביעי השמאל וביקשה את תמיכתם לראשות הממשלה. תוצאת הבחירות הוגדרה על ידי מנהיג המפלגה ככישלון^[36]. חברת הכנסת הוותיקה זהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לא נכנסה לכנסת לאחר הבחירות, אולם עם התפטרותו מהכנסת של יושב המפלגה אורון שבה גלאון לספסלי הכנסת.

בחירות 2013

לאחר הבחירות הוקמה ועדה לבדיקת מעמדה של מרצ ובמרץ 2010 הציגה ועדה זו את מסקנותיה. עיקרי המלצות הוועדה היו שינוי רעיוני ומיזוג עם מפלגות אחרות. המלצות נוספות היו: הגדרת קהל היעד של מרצ ביתר דיוק, ייצוג נשי רב יותר והגבלת מספר הקדנציות לח"כים מכהנים כדי לאפשר כניסה של מועמדים צעירים לשורות המפלגה^[37]. ב-7 בפברואר 2012 התקיימו בחירות לראשות מרצ^[38]. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש התנועה עם 60.6% מקולות הבוחרים. למקום השני הגיע אילן גילאון עם 36.6% מקולות הבוחרים, ולמקום השלישי הגיע אורי אופיר עם 2.8% מהקולות.

ב-11 בנובמבר 2012 בחרו צירי ועידת מרצ את רשימת המפלגה לקראת הבחירות לכנסת. רשימת המפלגה, בסדר יורד, היא: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אבשלום וילן, מוסי רז, יפעת סולל ואורי זכי. סיסמאות הבחירות המרכזיות של המפלגה סבבו סביב הצגתה כבית והמרכז של השמאל הישראלי והיו - "הלב שלי בשמאל", "הקול שלך בטוח נגד ביבי", "עוד מאמץ קטן לשמאל גדול" ו"מרצ-השמאל של ישראל".

תוצאות הבחירות הביאו להכפלה של כוחה משלושה לשישה מנדטים. עם 50% נשים, למרצ היה הייצוג-היחסי הגבוה ביותר של נשים בכנסת. בנוסף, לראשונה מאז הכנסת ה-15 הושבע לכנסת חבר ערבי מטעמה.

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 המפלגה הצליחה להשיג 41 נציגים מטעמה למועצות המקומיות. זו עלייה של 12 מושבים לעומת הבחירות ב-2008. מרצ הריצה ארבעה מועמדים לראשות עיר: ניצן הורוביץ בתל אביב, יהונתן יסעור בהרצליה, עידן למדן ברמת השרון, ואמיר כוכבי בהוד השרון, אך אף אחד מהם לא נבחר. למרות זאת הפתיעה המפלגה במספר ערים: כשהפכה לסיעה הגדולה ביותר בתל אביב וזכתה לשישה מנדטים במועצה. מרצ זכתה לחמישה מנדטים ו-25% הצבעה ברעננה, בגבעתיים קיבלה שלושה מנדטים ורשמה ארבעה מנדטים בכפר סבא.

בחירות 2015

לאחר פיזור הכנסת התשע-עשרה ב-8 בדצמבר 2014 ולקראת הבחירות לכנסת העשרים, אישרה ועידת מרצ בינואר 2015 את המשך כהונתה של זהבה גלאון כיושבת ראש המפלגה. לקראת הפריימריז במפלגה הודיע ניצן הורוביץ על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בפריימריז נבחרו: אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז.

בליל הבחירות הראו המדגמים כי המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים, וכתוצאה מכך הודיעה גלאון כי תתפטר על מנת שחברת הכנסת תמר זנדברג, מס' 5 ברשימת מרצ, תוכל להמשיך לכהן בכנסת. אולם לאחר ספירת המעטפות הכפולות נקבע בתוצאות האמת כי מרצ קיבלה חמישה מנדטים. כתוצאה מכך גלאון לא התפטרה וזנדברג המשיכה לכהן.

בכנסת זאת, בלט חלקו של חבר הסיעה אילן גילאון בהמאבק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום שבפועל הוביל להעלאת הקצבה^[39].

בחירות 2018

ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2018)

ב-18 באוקטובר 2017 הודיעה יו"ר המפלגה, זהבה גלאון, על התפטרותה מהכנסת ובמקומה נכנס לכנסת מוסי רז^[40]. ב-22 במרץ 2018 נערכו בחירות לראשות מרצ, בהן ח"כ תמר זנדברג נבחרה לתפקיד יו"ר המפלגה^[41]^[42].

בחירות 2019

הבחירות לכנסת העשרים ואחת

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרו המועמדים לרשימת המפלגה באמצעות בחירות מקדימות. עקב קיומן של הבחירות לראשות המפלגה במרץ 2018, לא נערכו בבחירות הללו בחירות לראשות המפלגה. בעלי זכות הבחירה היו מי שהתפקדו למפלגה עד כחודש לפני הפריימריז^[43]. לראשונה ניתנה זכות הבחירה לכלל המתפקדים, ולא רק לחברי ועידת המפלגה. לאחר שינויי מיקום לצורך הבטחת ייצוג מגדרי, נקבעה רשימת המועמדים לכנסת אחרי תמר זנדברג, בסדר הבא: אילן גילאון, מיכל רוזין, ועיסאווי פריג'. בבחירות זכתה המפלגה ב-4 מנדטים.

הבחירות לכנסת העשרים ושתיים

ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2019)

ב-27 ביוני 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים נערכו בחירות לראשות המפלגה, וניצן הורוביץ גבר על היו"ר הקודמת תמר זנדברג ברוב של 54% מהקולות^[44]. ב-11 ביולי נערכו בוועידה בחירות לרשימת המפלגה, בהן זנדברג הגיעה למקום הראשון, ואחריה הגיעו אילן גילאון, עיסאווי פריג', מוסי רז ומיכל רוזין^[45].

ב-25 ביולי הוחלט על ריצה משותפת בבחירות, במסגרת רשימת המחנה הדמוקרטי, של מפלגת מרצ יחד עם מפלגת ישראל דמוקרטית בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק ועם מפלגת התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר^[46]. בראש הרשימה עמד יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, כשבמקום השני הוצבה יו"ר התנועה הירוקה סתיו שפיר ואילו יו"ר ישראל דמוקרטית אהוד ברק הוצב רק במקום העשירי. הסכם האיחוד אושר בוועידת מרצ ב-28 ביולי.

בחירות 2020

ב-13 בינואר הכריזו ראשי העבודה ומרצ, עמיר פרץ וניצן הורוביץ, על איחוד טכני בין הרשימות לקראת הבחירות לכנסת ה-23, עקב החשש שבריצה נפרדת אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה^[47], וריצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ. יאיר גולן ממפלגת ישראל דמוקרטית הצטרף אל מרצ ושיתוף הפעולה במסגרת המחנה הדמוקרטי התפרק. בהתחלה ניסו ראשי מרצ לשבץ את יאיר גולן ואת אמילי מואטי, שהתמודדה בעבר ברשימת "העבודה", תחת מפלגת "הבחירה הדמוקרטית" ששייכת לרומן ברונפמן, אך ניסיון זה לא צלח.

בבחירות במרץ 2020 זכו שלוש המפלגות יחד לשבעה מנדטים, ובתוך כך מרצ זכתה בשלושה מנדטים בכנסת. מלבד הורוביץ וגולן, חברת הכנסת תמר זנדברג המשיכה לכהונה נוספת. בתחילה מונה הורוביץ לעמוד בראש ועדה זמנית להיערכות מערכת החינוך להתמודדות עם משבר הקורונה, אך עם הקמת הממשלה השלושים וחמש התפצלה הסיעה, כשגשר והעבודה מצטרפות לקואליציה, בעוד מרצ חברה לאופוזיציה.

במסגרת פעילותה של הסיעה בכנסת ה-23 מתוך האופוזיציה, הצליחה הסיעה להעביר בקריאה טרומית בכנסת את הצעת החוק של הורוביץ וזנדברג המהווה תיקון לחוק הפסיכולוגים לאיסור טיפולי המרה, כאשר חלקים נרחבים מסיעות הקואליציה הצביעו בעדה או נעדרו מההצבעה. אירוע זה נחשב חריג בשל היותה של המפלגה באופוזיציה, וחרף התנגדותן החריפה של הסיעות החרדיות להצעה, כמו גם של חלקים ממפלגות הציונות הדתית ומהרשימה המשותפת.

בחירות 2021

בבחירות לכנסת העשרים וארבע במרץ 2021, המשיך ניצן הורוביץ לעמוד בראשות מרצ, כחלק מסיכום על ביטול הבחירות המקדימות, וללא התנגדות. הסיכום כלל שריון של נציג נוסף לחברה הערבית בחמישייה הראשונה. ג'ידא רינאווי זועבי, מנכ"לית אגודת הידידים של בית החולים פוריה, שובצה במקום ה-4 במקומו של אילן גילאון שהודיע על פרישתו^[48]. במקום החמישי שובץ חבר הכנסת לשעבר, עיסאווי פריג'^[49]^[50]. מהרטה ברוך-רון ששובצה במקום ה-10 פרשה מהרשימה במחאה על הליך בחירתה. במהלך מערכת הבחירות הודיע הורוביץ על תמיכתו ביאיר לפיד לראשות הממשלה וכי סיעת מרצ תמליץ עליו בפני הנשיא כמועמדה להרכבת הממשלה. בבחירות עצמן זכתה המפלגה ב-6 מנדטים, ובכך הכפילה את כוחה בכנסת. לכנסת נבחר גם מוסי רז, מי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מרצ במהלך הכנסת ה-15 והכנסת ה-20^[51].

לאחר הבחירות, נכנסה המפלגה לממשלת ישראל ה-36 בראשות נפתלי בנט, וקיבלה שלושה תיקים: ניצן הורוביץ במשרד הבריאות, תמר זנדברג במשרד להגנת הסביבה, ועיסאווי פריג' במשרד לשיתוף פעולה אזורי^[52]^[53]. הורוביץ, זנדברג ופריג' הפסיקו את כהונתם בכנסת מתוקף החוק הנורווגי, ובמקומם נכנסו מיכל רוזין, גבי לסקי ועלי סלאלחה. ב-26 ביולי 2021 מונה יאיר גולן לסגן שרת הכלכלה והתעשייה, כפשרה על מסירת ראשות ועדת העלייה והקליטה לאופוזיציה.

בחירות 2022

עם היציאה לבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיע השר עיסאווי פריג' על פרישה מהחיים הפוליטיים. בנוסף, קרא פריג' לניצן הורביץ להתפטר מהנהגת המפלגה ולזהבה גלאון לחזור להנהיג את מרצ^[54]. לאחר מכן, ח"כ יאיר גולן הודיע על התמודדות לראשות מרצ^[55]. ב־12 ביולי 2022, הודיע יושב הראש הורביץ כי הוא לא יתמודד בפריימריז לראשות הרשימה, אך הוא מתכוון להמשיך להתמודד לרשימת מרצ^[56]. ב־19 ביולי 2022, הודיעה יושבת הראש לשעבר, זהבה גלאון, על חזרה לחיים הפוליטיים וכי היא תתמודד לראשות מפלגת מרצ^[57]. ב-23 באוגוסט 2022 התקיימו הבחירות המקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה בה ניצחה זהבה גלאון עם 60% מהקולות. ברשימת מרצ נבחרו מוסי רז במקום השני, ח"כ מיכל רוזין במקום השלישי, ח"כ עלי סלאלחה במקום הרביעי וח"כ יאיר גולן במקום החמישי^[58].

בבחירות זכתה מרצ ב-150,793 קולות, שמהווים 3.16% אחוז מקולות הבוחרים, ולראשונה בתולדותיה לא עברה את אחוז החסימה. אחוז החסימה בבחירות אלו היה 3.25% מכלל הקולות הכשרים ועמד על 154,855 קולות, כך חסרו למרצ 4,062 קולות והמפלגה לא נכנסה לכנסת^[59]. בכך, המפלגה לא נכנסה לראשונה לכנסת מאז היווסדותה בשנת 1992^[60]^[61].

ב-30 ביוני 2024 הכריזה יחד עם מפלגת העבודה על הקמת מפלגה חדשה בשם הדמוקרטים^[62].

פורומים וחטיבות

במרצ קיימות ארבע חטיבות^[63] המחברות בין חברי מפלגה לעשייה משותפת לפי חתך אוכלוסייה:

נוער,
צעירים (גילאים 18–35),
חברי קיבוצים ומושבים,
גמלאים.

קיימים שבעה פורומים המרכזים את הפעילות בנושאים פוליטיים שונים:

פורום "גאות" העוסק בלהט"ב
הפורום הפמיניסטי לזכויות נשים, בראשות שרון אורשלימי
הפורום הסביבתי-חברתי, בראשות אורי אלדר
הפורום למאבק בכיבוש, בראשות יפעת סולל
הפורום הירוק
הפורום למאבק בכפייה הדתית, בראשות עילאי הרסגור-הנדין
פורום התרבות, בראשות חגי אייד

בנוסף, קיימים 26 סניפים מקומיים ברחבי הארץ שמרכזים את הפעילות ברמה המוניציפלית. מטעם המפלגה מכהנים (נכון ל-2018) 36 חברי מועצות ערים בישראל^[64]:

בת ים (1), גבעתיים (4), הוד השרון (1), הרצליה (3), חיפה (1), ירושלים (1), כפר סבא (4), קריית אונו (2), קריית טבעון (2), ראש העין (3), ראשון לציון (1), רחובות (2), רמת גן (2), רמת השרון (2), רעננה (4), תל אביב-יפו (3).

תנועות נוער

נוער מרצ

ערך מורחב – נוער מרצ

נוער מרצ הוא ארגון נוער חינוכי פוליטי המשויך למפלגת מרצ. נוער מרצ הוקם עם הקמת מרצ, ב-1992 כאיחוד של נוער רצ ונוער מפ"ם, ורכזו הראשון היה אילן גילאון. נוער מרצ מפעיל סניפים בערים רבות דוגמת תל אביב, ירושלים, חיפה, אשדוד, פתח תקווה, פרדס חנה-כרכור, קריית אונו, באר שבע ועוד. בסניפים מרוכזת פעילות תרבותית ופוליטית ונוער מרצ מקיים הפגנות ומשמרות מחאה, וזוכה לייצוג משמעותי במוסדותיה של מפלגת מרצ. חוקת מפלגת מרצ-יחד קבעה ייצוג של לפחות 2% מצירי ועידת המפלגה לנציגי נוער מרצ. הארגון פועל לאור עקרונות השלום, הדמוקרטיה והצדק החברתי כפי שהם מופיעים, בין היתר, במגילת זכויות האדם, במגילת העצמאות של מדינת ישראל ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כיום פעילים בנוער מרצ כמה מאות בני נוער בגילאים 12 – 18 מכל רחבי הארץ.

הצבעים שלנו

ערך מורחב – הצבעים שלנו

תנועת הנוער "הצבעים שלנו - נוער גאה למען שוויון ומיעוטים" הייתה תנועה אשר פעלה למען שוויון זכויות משפטיות להומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים בישראל ומיעוטים אחרים. התנועה הוקמה בינואר 2003, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, על ידי קבוצת בני נוער, בהנהגתו של אביב נטר ובסיועה של מיכל עדן, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מרצ. התנועה פעלה תחת מפלגת מרצ אך סירבה בקביעות לקחת חלק בפעילויות הציוניות שנוער מרצ השתתפה בהן.

במהלך 2003 קיימה הצבעים שלנו את פרויקט הדגל שלה: מאבק במדיניות בנק הדם של מגן דוד אדום האוסרת באופן גורף על מי שקיים יחסי מין הומוסקסואלים לתרום דם. המאבק קיבל את הכינוי "פרויקט מד"א". במסגרת המאבק הגיעו חברי התנועה לבתי ספר בהם התרימה מד"א וערכו הסברה לתלמידים מחוץ לשערים, ועודדו אותם למחוק את הסעיף הנדון בעט בשאלון התרומה. כתוצאה מהמאבק שונה הסעיף מ-"יחסי מין הומוסקסואלים" ל-"יחסי מין בין גברים משנת 77". התנועה הייתה חסרת תקדים, שכן זו הייתה הפעם הראשונה בה קמה תנועת נוער גאה שאומרת בגלוי כי איננה קבוצת תמיכה אלא תנועה חברתית. בשנת 2008, התנועה חדלה לפעול.

בתחום המוניציפלי

מרצ היא בין המפלגות הבודדות שמריצה את מועמדיה בבחירות המקומיות תחת הפתק איתה היא רצה לכנסת. בבחירות המוניציפליות שנערכו בשנת 2018 זכתה מרצ בעשרות נציגים במגוון רשויות:

ירושלים: מנדט אחד – ד"ר לורה וורטון.
תל אביב: 3 מנדטים בראשות מיטל להבי.
חיפה: מנדט אחד – תבור להט
כפר סבא: 4 מנדטים בראשות עילאי הרסגור-הנדין.
בת ים: מנדט אחד – קטי פיאסצקי-מורג
רעננה: 4 מנדטים.
הרצליה: 3 מנדטים^[65].
רמת השרון: 2 מנדטים.
הוד השרון: נציג אחד (רן יקיר), כחלק מרשימת "קצב-מרצ-יש עתיד" שלה 5 מנדטים^[66].
קריית אונו: 2 מנדטים בראשות ירון יעקבי^[67].
רמת גן: 2 מנדטים בראשות צחי זליכה.
גבעתיים: 4 מנדטים בראשות ויוי וולפסון.
ראש העין: 3 מנדטים בראשות עומר שכטר.
ראשון לציון: מנדט אחד – אילנית הרוש.

לקראת הבחירות המוניציפליות של 2023 ממשיכה מרצ בהצגת מועמדים ומועמדות ברשימות עצמאיות וברשימות משותפות עם מפלגות וסיעות אחרות: בגבעתיים התאחדו וירוצו יש עתיד ומרצ ברשימה משותפת שתיקרא "גבעתיים דמוקרטית"^[68]. בראשון לציון סיעת מרצ תתמודד לבחירות ביחד עם התנועה הירוקה^[69]. בחולון מזה 20 שנה, מרצ תתמודד למועצת העיר ברשימה שתיקרא "חולון חופשית - מכניסים מרץ לעירייה"^[70].

סמלילים

סמליל בחירות 92
סמליל בחירות 96 ובחירות 1999
סמליל "מרצ-יחד"
סמליל המפלגה בבחירות 2006 ושוב לאחר בחירות 2009
סמליל "התנועה החדשה מרצ" מבחירות 2009
סמליל מרצ בבחירות 2013
סמליל נוסף, בשימוש מסוף 2012 עד 2022
סמליל מרצ בבחירות 2015, 2019 (אפריל), 2019 (ספטמבר), 2020 ו-2021
סמליל מרצ בבחירות 2022

ראשי המפלגה

מס	שם/תקופת חיים	התחלת כהונה	סיום כהונה
1	שולמית אלוני (2014-1927)	9 במרץ 1992	ינואר 1996
2	יוסי שריד (2015-1940)	ינואר 1996	ינואר 2003
3	יוסי ביילין (-1948)	16 במרץ 2004	18 במרץ 2008
4	חיים אורון (-1940)	18 במרץ 2008	7 בפברואר 2012
5	זהבה גלאון (-1956)	7 בפברואר 2012	22 במרץ 2018
6	תמר זנדברג (-1976)	22 במרץ 2018	27 ביוני 2019
7	ניצן הורוביץ (-1965)	27 ביוני 2019	23 באוגוסט 2022
(5)	זהבה גלאון (-1956)	23 באוגוסט 2022	17 בנובמבר 2022

נציגי מרצ בכנסת

כנסת	חברי כנסת / מועמדים	הערות
הכנסת ה-12 (1988)	10 מנדטים: רצ: שולמית אלוני, יוסי שריד, רן כהן, דדי צוקר, מרדכי וירשובסקי מפ"ם: יאיר צבן, חיים אורון, חסיין פארס שינוי: אמנון רובינשטיין, אברהם פורז	הסיעה נוצרה ב-9 במרץ 1992 עם איחוד הסיעות רצ, מפ"ם, ושינוי.
הכנסת ה-13 (1992)	12 מנדטים: רצ: שולמית אלוני, יוסי שריד, רן כהן, דדי צוקר, נעמי חזן, בנימין טמקין מפ"ם: יאיר צבן, חיים אורון, וליד חאג'-יחיא, ענת מאור שינוי: אמנון רובינשטיין, אברהם פורז	רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים
הכנסת ה-14 (1996)	9 מנדטים: רצ: יוסי שריד, רן כהן, דדי צוקר, נעמי חזן מפ"ם: חיים אורון, ענת מאור, וליד חאג'-יחיא שינוי: אמנון רובינשטיין, אברהם פורז	רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים ב-1997 התאחדו סופית המפלגות רצ מפ"ם ושינוי שהרכיבו את הסיעה המשותפת והקימו את מפלגת מרצ. ב-17 בינואר 1999 פרש אברהם פורז ממרצ והקים את סיעת "שינוי - מפלגת המרכז". ב-17 במרץ 1999 פרש דדי צוקר ממרצ והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-15 (1999)	10 מנדטים: יוסי שריד, רן כהן, חיים אורון, אמנון רובינשטיין, ענת מאור, זהבה גלאון, אבשלום וילן, אילן גילאון, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה, מוסי רז, עוזי אבן	רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים. ב-25 בפברואר 2000 התפטר חיים אורון מהכנסת. החליף אותו מוסי רז. ב-31 באוקטובר 2002 פרש אמנון רובינשטיין מהכנסת. החליף אותו עוזי אבן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר	5 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): יוסי שריד, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן	מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן גילאון, מוסי רז, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-17 (2006)	5 מנדטים: יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן, צביה גרינפילד	רשימת מועמדים מלאה ראו כאן. ב-4 בנובמבר 2008 התפטר יוסי ביילין מהכנסת. החליפה אותו צביה גרינפילד.
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה החדשה-מרצ	3 מנדטים: חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון	מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: מוסי רז, אבשלום וילן רשימת מועמדים מלאה ראו כאן. ב-23 במרץ 2011 פרש חיים אורון מהכנסת. החליפה אותו זהבה גלאון.
הכנסת ה-19 (2013)	6 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג	רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-20 (2015)	5 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, מוסי רז	רשימה מועמדים מלאה ראו כאן. ב־22 באוקטובר 2017 התפטרה זהבה גלאון ובמקומה נכנס מוסי רז.
הכנסת ה-21 (2019)	4 מנדטים: תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג'	מועמדים בולטים שלא נכנסו: עלי סלאלחה, מהרטה ברוך-רון, מוסי רז, אבי בוסקילה, אבי דבוש
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת המחנה הדמוקרטי	3 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת העבודה–גשר–מרצ	4 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן, אילן גילאון	ב-29 בינואר 2021, התפטר מהכנסת עמיר פרץ מהעבודה, במקומו נכנס אילן גילאון.
הכנסת ה-24 (2021)	6 מנדטים: ~~ניצן הורוביץ~~, ~~תמר זנדברג~~, יאיר גולן, ג'ידא רינאווי זועבי, ~~עיסאווי פריג'~~, מוסי רז, מיכל רוזין, גבי לסקי, עלי סלאלחה	ב-16 ביוני 2021 ניצן הורוביץ ותמר זנדברג הפסיקו את חברותם בכנסת מתוקף החוק הנורווגי, במקומם נכנסו מיכל רוזין וגבי לסקי ב-19 ביולי 2021 עיסאווי פריג' הפסיק את חברותו בכנסת מתוקף החוק הנורווגי, במקומו נכנס עלי סלאלחה
הכנסת ה-25 (2022)	מועמדים בולטים שלא נבחרו לכנסת: זהבה גלאון, מוסי רז, מיכל רוזין

תוצאות בחירות

בחירות	מנהיג	מושבים	+/-	קולות	קואליציה/אופוזיציה	הערות
1992	שולמית אלוני	12 / 120	2	250,667 (#3)	קואליציה	רצו ברשימה מאוחדת של מפלגות רצ, מפ"ם ושינוי
1996	יוסי שריד	9 / 120	3	226,275 (#5)	אופוזיציה	במהלך הקדנציה פרשה שינוי מהחיבור עם סיעות רצ ומפ"ם
1999		10 / 120	1	253,525 (#4)	קואליציה (1999–2000)	במהלך הקדנציה פרשה מרצ מהקואליציה
1999		10 / 120	1	253,525 (#4)	אופוזיציה (2000–2003)	במהלך הקדנציה פרשה מרצ מהקואליציה
2003		5 / 120	5	164,122 (#6)	אופוזיציה	רצה ברשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר
2006	יוסי ביילין	5 / 120		118,302 (#9)	אופוזיציה	רצה במסגרת מרצ-יחד
2009	חיים אורון	3 / 120	2	99,611 (#10)	אופוזיציה	רצה במסגרת התנועה החדשה-מרצ
2013	זהבה גלאון	6 / 120	3	172,403 (#8)	אופוזיציה
2015	זהבה גלאון	5 / 120	1	165,529 (#10)	אופוזיציה
2019	תמר זנדברג	4 / 120	1	156,473 (#9)	בחירות בזק
2019 ב	ניצן הורוביץ	3 / 120	1	כחלק מהמחנה הדמוקרטי (#9)	בחירות בזק	רצה במסגרת המחנה הדמוקרטי
2020		בתחילת הקדנציה: 3 / 120 בסוף הקדנציה: 4 / 120		כחלק מהעבודה-גשר-מרצ (#6)	אופוזיציה	רצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ. במהלך הקדנציה התפטר אחד הח"כים של העבודה דבר שהגדיל את יצוג הסיעה ל-4.
2021		6 / 120	3	202,218 (#12)	קואליציה
2022	זהבה גלאון	0 / 120	6	150,696 (#11)	לא נבחרה לכנסת

מזכ"לי המפלגה

	שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
1	בני טמקין	1996	1999
2	חנן ארז	1999	2000
3	מיכל שוחט	2000	2004
4	ירון שור	2004	2010
5	דרור מורג^[71]	2011	2015
6	מוסי רז	2015	2018
7	תומר רזניק^[72]	2018	היום