ספק שירותי אינטרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספק אינטרנט או ספק הגישה לאינטרנט (מוכר באנגלית כ-ISP - ראשי תיבות של Internet Service Provider) הוא הגוף המאפשר למשתמש הקצה להתחבר לפרוטוקול TCP/IP המקשר בינו לבין רשת האינטרנט העולמית.

מרכיבי החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחיבור יש שלושה שלבים:

  1. שלב הגישה, המתבצע בעזרת ספק ההולכה - בו מתבצע החיבור בין משתמש הקצה לבין ספק האינטרנט, בעזרת אחת הטכנולוגיות לחיבור: חיבור Dial-up, חיבור מהיר באמצעות כבלים או טכנולוגיית ADSL, וכן באמצעות פרוטוקולים רבים נוספים כדוגמת ISDN ו-Frame relay. החיבור יכול להיות באמצעות קו תקשורת ישיר בין הצרכן לספק או מיתוג מנות (x.25), ו-ATM (ראשי תיבות של Asynchronous Transfer Mode), המאפשר קצבי תקשורת מהירים במיוחד.
  2. שלב הניתוב, בו מופנה הצרכן לשירות שביקש.
  3. שלב הקשר בין ספק שירותי האינטרנט של הלקוח לרשת האינטרנט.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אינטרנט בישראל

בישראל פועלות שתי חברות המספקות שירותי הולכה לאינטרנט: בזק והוט, ועוד כ-40 גופים וחברות המספקים שירותי אינטרנט. רוב הספקים נותנים שירותים רבים כמו: דואר אלקטרוני ושירותים נלווים כמו סינון דואר זבל ווירוסים, אחסון אתרי אינטרנט, ועוד.

שלוש ספקיות הגישה הישראליות הראשונות לאינטרנט היו דאטהסרב, אקטקום ואלרונט, שקמו ב-1993.

בישראל פועל גם מרכז החישובים הבין-אוניברסיטאי (מחב"א), המשמש כספק שירותי האינטרנט של המוסדות האקדמיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Crystal Clear app ktalkd.png ערך זה הוא קצרמר בנושא מחשבים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.