דואופול
דואופול הוא סוג של אוליגופול בו קיימים בשוק שני יצרנים בלבד. בפועל גם שתי חברות השולטות ברוב גדול של שוק מסוים תתוארנה כדואופול, אף שקיימים בו מתחרים נוספים מלבדן. חוקרים בתחום המיקרו-כלכלה מתמקדים על פי רוב בדואופול משום שהוא פשוט יותר לתיאור מאוליגופול הכולל מספר רב יותר של יצרנים.
המודל הידוע ביותר של דואפול הוא דואופול קורנו של אנטואן אוגוסטין קורנו: בגרסתו המודרנית מגיעות שתי הפירמות, על ידי התאמות הדדיות כל אחת לכמות המוצעת של רעותה, לשיווי משקל נאש. התוצאה בשווי המשקל, בדומה למקרה של מונופול היא כמות קטנה יותר ומחיר גבוה יותר של המוצר מאלה שהיו מתקבלים בשוק תחרותי.
מודל נוסף לדואופול הוא דואופול סטקלברג, שבו יש פירמה מובילה ופירמה מובלת: המובילה פועלת ראשונה והמובלת פועלת לאור פעולתה.
חוקים להגבלה עסקית קיימים ברוב המדינות ובמפורש אוסרות התנהגות אוליגפוליסטית כעניין של מדיניות ציבורית.
בישראל האיסור נאכף בצורה חלקית בלבד, עקב הלוביסטים הרבים שנמצאים בכנסת ודואגים לאינטרס של הדואופולים.
תוכן עניינים
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בישראל נחשבים שני הבנקים הגדולים, בנק הפועלים ובנק לאומי, לדואופול. שני הבנקים חולשים יחד על כ-60%[1] מהשוק.
- הוט ובזק בתחום תשתית האינטרנט.
- הוט ויס (בזק) בתחום הטלוויזיה רב ערוצית בישראל, ערוץ 2 וערוץ 10 בתחום הטלוויזיה המסחרית.
- סטימצקי וצומת ספרים בתחום קמעונאות הספרים.
- שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית, המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית, מכונות לעתים דואופול בהשאלה, בשל הקשיים הרבים שנערמים בדרכם של מועמדי צד שלישי המנסים להתחרות עם מועמדיהן במה שניתן לכנות השוק הפוליטי. במובן זה גם חוק בדר-עופר היה פעולה של דואופול - מפא"י וגח"ל של אז.
