תהליך הספרציה-אינדיבידואציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תהליך הספרציה-אינדיבידואציה הוא תהליך שתואר על ידי הפסיכולוגית מרגרט מאהלר והפסיכואנליטיקאי פיטר בלוס, המתאר את תהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת. תהליך זה מתאר שלבים של התפתחות רצויה של תינוק עד גיל 3 שנים, בו הוא נפרד מהאם ויוצר אגו וזהות עצמית מובחנים משלו.

בניגוד לרוב הגישות הפסיכואנליטיות הנשענות רק על ניסיון טיפולי, התבססה מאהלר על תצפיות שיטתיות בילדים, שסבלו מאוטיזם קלאסי או קשר סימביוטי (קשר תלותי מאוד ובלתי ניתן לניתוק מהאם). בהתחלה חשבה ששתי הפרעות אלה שונות זו מזו, אך מאוחר יותר הבינה שמדובר בשתי דרכי התמודדות שונות עם אותו קושי בסיסי.

שלבי התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מאהלר, ישנם שני שלבים מקדימים וארבעה שלבים נוספים לתהליך ההפרדות והאינדיבידואציה:

אוטיזם נורמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה של חודש שבו הילד שקוע אך ורק בעצמו ובצרכיו. טרם נוצרה אצלו ההבנה שצרכיו מסופקים על ידי גורם חיצוני ואינו מסוגל להבחין בין "אני" ל"לא אני".

סימביוזה נורמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש השני מתחיל התינוק להבחין בסובב אותו, ומכאן מתחיל קשר סימביוטי עם אמו לתקופה בת כחצי שנה, בה שניהם "מותאמים" להפליא, אך עדיין הוא אינו מסוגל להבחין מתי הוא מבצע פעולה לבין פעולה שאמו מבצעת עבורו.

הבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום חצי השנה הראשונה לערך ללידתו של התינוק, הוא מתחיל ביציאה מהסימביוזה. הוא פחות תלוי באמו, מתחיל לזחול, לטפס ולהזדקף והתיאום בין תנועות רגליו, פיו ועיניו הולך ומשתכלל – דבר המאפשר לו לשאוב הנאה מהעולם הסובב אותו. הוא מקפיד לשמור על קרבה לאם וחוקר את פניה וגופה, והאם חייבת להתאים את עצמה לצרכיו החדשים.

אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל 10 עד 15 חודשים, הילד מתחיל להתרחק יותר מאמו ומתחיל ללמוד ללכת. הוא מקבל יפה גם אנשים אחרים מוכרים, לעתים הוא כל כך שקוע בענייניו, עד שנראה שהוא שכח את קיום האם, אך מדי פעם הוא מתדלק את עצמו על ידי מגע האם.

התקרבות מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב ההתקרבות מחדש, שנקרא גם רפרושמאן (מצרפתית, Rapprochement), מתרחש בגיל 14–24 חודשים. הילד מסוגל להתרחק מאמו, אך הוא מעדיף לחפש את קרבת האם באופן פעיל בדומה למחזר המנסה לגרום לאהובתו עניין. כעת הוא רכושני כלפיה, ונהנה מקשרים חברתיים. בהיעדר האם הוא נעשה פעלתני מאד, כנראה על מנת להגן מפני רגש העצב. שלב זה מכיל משבר, "משבר ההתקרבות מחדש", שבו הילד מבין שלא תמיד רצונותיו חופפים לאלה של אמו. העימות מתמקד לעתים קרובות בחינוך לניקיון הסובב את השליטה בצרכים. והילד שבשלב הקודם הרגיש חלק ממערכת זוגית כל-יכולה תופס כעת את ההכרח שבפרידה הרגשית מהאם וזאת דווקא בתקופה של התמודדות עם אתגרים שלעתים קשים מדי עבורו. הילד בקונפליקט חזק בין הצורך באוטונומיה, לבין הפחד מאובדן אהבתה של האם – מה שגורם לו להתקפי זעם ויחס אמביוולנטי כלפיה.

גיבוש העצמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2-3 שנים. בגיל זה התינוק מצליח להשיג אינדיבדואליות ומידה מסוימת של קביעות רגשית של האובייקט – הוא מפנים את האם באופן חיובי ויציב וכך הוא מצליח לתפקד בנפרד לאמו. ישנה אינטגרציה בין "האם הטובה" לבין "האם הרעה", על ידי תהליך ארוך ומסובך המותנה ברכישת אמון ויכולת לייצוג סמלי וביטוי מילולי. בהדרגה הוא מפתח גם ייצוג פנימי של עצמו.

בעיות רגשיות מוסברות על ידי מהאלר כקשורות לכשל בתהליכי הסימביוזה וההיפרדות. מחד ישנם ילדים אשר לא למדו לייחד את האם על פני זר, הם רואים בה "אובייקט ניתן להחלפה". מאידך ישנן בעיות כמו פחד גדול ללכת לבית ספר, שיכולות להעיד על קושי בהתנתקות.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על מהאלר נוגעת להיעדר דגש על הצד הקוגניטיבי, בניגוד חריף לתיאור שנותן ז'אן פיאז'ה לתהליכים באותה תקופה, וכן להתעלמותה מתפקידו הפעיל של הילד בתהליך זה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson
  • רוני סולן (1992) 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם, שיחות ו' (3): עמ' 205
  • רוני סולן (2007) חידת הילדות, מודן הוצאה לאור, עמ' 129–162
  • פיטר בלוס, (1967). The second individuation process of adolescence. Psychoanalytic Study of the Child, 162-186

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]