ספר החיים והמתים הטיבטי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
סוגיאל רינפוצ’ה  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
מסה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הרפר קולינס |
| תאריך הוצאה |
1992 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-2-7103-0593-4 |
  | |
ספר החיים והמתים הטיבטי נכתב בשנת 1992 בשם "הגאולה הגדולה באמצעות שמיעת הבארדות"[1] על ידי הדזוגצ'ן לאמה הטיבטי סוגיאל רינפוצ'ה (אנ')[2] וכותרתו נקבעה על ידי האנתרופולוג והסופר האמריקאי ולטר אוונס-ונץ (אנ'). לפי יפעת מנטל,[3] נועד הספר לעוסקים בתורת הבודהיזם הטיבטי, המכירים את המסורת שיצרה את התורה בספר, כשמאחוריה עומדת גם תורה בודהיסטית שבעל-פה.[3] הספר חוקר ארעיות ולידה מחדש, ומציע אימון של הנפש באמצעות מדיטציה ותרגולים רוחניים לרגע המוות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי דניאל גולמן, כבר בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 תכנן רינפוצ'ה לכתוב ספר על החיים והמוות בטיבט.[4] ב-1983 הוא פגש את אליזבת קובלר-רוס וקנת' רינג, חוקרים במקצועות חמלה וקרבה למוות, והם עודדו אותו לקדם את עבודתו בגילוי התורה הטיבטית על המוות ועל עזרה לעומדים למות. רינפוצ'ה המשיך בהוראה בעולם, ובשנת 1989 פגש בנפאל את אנדרו הארווי, סופר בריטי, מומחה בדתות ומורה למיסטיקה. רינפוצ'ה הזמין אותו לסייע במיזם הכתיבה.[5]
בהקדמה לספר, כתב הדלאי לאמה הארבעה-עשר ב-2 ביוני 1992:
בספר עדכני זה, מתמקד סוגיאל רינפוצ'ה בסוגיה איך להבין את משמעות החיים האמיתית, איך לקבל מוות ואיך לסייע לעומדים למות. מוות הוא חלק טבעי מהחיים, וכולנו נצטרך להתמודד איתו במוקדם או במאוחר [...] מוות וקרבה למוות מספקים נקודת מפגש בין הבודהיסט הטיבטי ובין המדע המודרני. אני מאמין ששניהם יכולים לתרום רבות אחד לשני בתחום ההבנה והתועלת המעשית. סוגיאל רינפוצ'ה נמצא במקום טוב במיוחד כדי להקל על מפגש זה. כמי שנולד וגדל במסורת הטיבטית, הוא למד אצל לאמות מהגדולים שלנו. כמי שנהנה גם מחינוך מודרני ועסק בהוראה במערב, הוא הכיר היטב את החשיבה המערבית.[6]
כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך מאות שעות הוקלטו ותומללו דברי רינפוצ'ה.[5] ב-1991 עברו הארווי ופטריק גפני[7] לבית בקליפורניה, סמוך למעון רינפוצ'ה. הם ניסחו את פרקי הספר הראשונים של הספר, והגיעו בקביעות אל רינפוצ'ה, על מנת שיתקן את הפרקים ויספק רעיונות חדשים. כתיבה נוספת של הפרקים נעשתה בלונדון, והכתיבה העיקרית החלה בפריז בסוף 1991.[5] רינפוצ'ה בחן את הפרקים העיקריים על טבע הנפש, תרגול מדיטציה, חמלה, גורו יוגה (אנ')[8] ודזוגצ'ן, וקטעים מהספר תוקנו ונכתבו מחדש עשרים וחמש פעמים.[5] עדכונים אחרונים נעשו ביולי 1992 בלראב לינג (אנ'), מרכז הרוגע[9] האירופי של רינפוצ'ה במונפלייה, צרפת.
על הכתיבה אמר גפני:
הספר נכתב בצורה יוצאת דופן, עקב האתגרים הרבים שהציגה כתיבתו. אחד האתגרים הגדולים היה להביע בספר את קולו האינטימי, החם, הצלול, ההומוריסטי והרהוט להפליא של רינפוצ'ה, שהועבר בשידור חי. רינפוצ'ה הוא אמן התורה הגדולה שבעל-פה של טיבט, הנמשכת על פני מאות שנים, שהמאפיין שלה הוא היכולת לשדר ישירות במילים מלב ללב, מתודעה לתודעה, משהו שהוא יותר ממילים.[5]
פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1992 הושק הספר בארצות הברית, והיה בראש הרשימות של רבי המכר.[10] לאחר מכן יצא הספר לאור בבריטניה, אוסטרליה והודו, ותורגם גם לגרמנית ולצרפתית. יותר משלושה מיליון עותקים הודפסו ב-34 שפות בשמונים מדינות.[11][12]
פרסום הספר הרחיב את עבודתה של ריגפה (אנ'),[13] רשת מרכזים וקבוצות בודהיסטיות שהקים רינפוצ'ה בשנות ה-70.[14] ריגפה יזמה תוכנית חינוך והכשרה למטפלים רוחניים,[15] וב-1996 קיימה כנס בגרמרינג ליד מינכן, שאותותיו ניכרו בהוספיס בגרמניה.[14]
בחגיגות העשור לספר ב-2002 יצאה מהדורה מתוקנת. ב-2012 יצאה לאור מהדורה חדשה נוספת, ובפברואר 2020 הודפסה מהדורת 30 שנה.[16]
נושאי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר כולל שני חלקים:
חיים (חלק ראשון)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מסר הארעיות (1. בראי המוות, 2. ארעיות, 3. שיקוף ושינוי)
- הנפש וטבעה האמיתי
- איך לשנות את התודעה על ידי תרגול מדיטציה
- קארמה (סיבה ותוצאה) וגלגול נשמות
- חזון החיים והמוות לפי הברדו (אנ')
- מה הכי חשוב בחיים ואיך להפעיל את התודעה בשילוב האגו
- איך להתנהל ברוחניות ובמסירות
- טבע הנפש לפי תורת דזוגצ'ן (10. המהות הפנימית ביותר)[17]
מוות (חלק שני ושלישי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איך לעזור מעשית ורגשית לעומד למות
- תרגול חמלה
- איך לעזור רוחנית לעומד למות (13. עזרה רוחנית לעומדים למות, 14. תרגול לעומדים למות)
- תהליך המוות[18]
- החוויות העמוקות שיכולות לקרות ברגע המוות (16. מטאפיזיקה בסיסית, 17. זוהר פנימי)
- מה קורה במצב ביניים לאחר המוות
- איך לעזור למי שמת ותהליך השכול
- מחקר קרוב למוות וממצאים מדעיים
סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיכום והשוואות בין דתות
- הקדשה ותפילה (22. משרתי השלום)
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
דונלד ס. לופז ג'וניור, פרופסור לבודהיזם טיבטי באוניברסיטת מישיגן, אפיין התייחסויות רבות בספר לאישים בהיסטוריה הקלאסית והאירופית כ"אקלקטיות קוסמופוליטית", וקבע שרינפוצ'ה הציב את החוכמה הטיבטית בשושלת רוחנית גלובלית והיסטורית של הוגים, שסופרים טיבטיים אחרים לא נכללו בה.[19] חוקר הדתות פרופסור יוסטון סמית (אנ') מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי אמר שטרם נתקל בספר מקיף, מעשי וחכם על יחסי גומלין בין חיים ומוות כמו ספר זה. נקודת המבט של הספר היא טיבטית בצורה ישירה ועמוקה, אך היא כתובה כה ברור עד שהקורא מבין את חשיבותו האוניברסלית של כל עמוד ועמוד בספר.[20]
הספר קיבל שבחים גם מידוענים, שציינו אותו כגורם משפיע בחייהם. הקומיקאי ג'ון קליז אמר שהספר היה אחד הספרים המועילים שקרא אי פעם.[21] ריצ'רד גיר אמר: "סוגיאל רינפוצ'ה דיבר במישרין ובבהירות אל ההיגיון והרגש המערביים בהומור, שמחה וחום רב". המוזיקאי תום יורק אמר: "זה הדבר הכי יוצא דופן שקראתי אי פעם. זה הרגיש כמו שכל ישר מההתחלה ועד הסוף".[22] הכדורגלן הספרדי קרלס פויול סיפר שגילה עניין רב בתרבות ובבודהיזם הטיבטיים אחרי שקרא את הספר, שעזר לו להתמודד עם מוות של בן משפחה.[23]
השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז יצא הספר לאור, הוא אומץ על ידי קבוצות, מרכזים ומוסדות חינוכיים, רפואיים ורוחניים.[24] רינפוצ'ה כתב בהקדמתו למהדורה המתוקנת:
אחיות, רופאים ומי שעוסקים מקצועית בטיפול בנפטרים סיפרו לי כיצד שילבו את השיטות בספר בעבודתם היומיומית, ושמעתי דיווחים רבים על אנשים רגילים שהשתמשו בשיטות אלו וגילו שהן שינו עבורם את מותו של חבר או קרוב משפחה. מה שנראה לי מרגש במיוחד הוא שהספר נקרא על ידי אנשים עם אמונות רוחניות שונות, והם אמרו שהוא חיזק והעמיק את אמונתם במסורת שלהם. נראה שהם מכירים באוניברסליות המסר של הספר, ומבינים שאינו מכוון לשכנע או להמיר דת, אלא פשוט להציע את חוכמת התורות הבודהיסטיות העתיקות כדי להביא את התועלת המרבית האפשרית.[24]
ב-1993 יסדה כריסטין לונגקר מהוספיס בעיר סנטה קרוז בקליפורניה תוכנית בינלאומית לחינוך והכשרה בטיפול רוחני, במענה לבקשות של אנשי מקצוע מתחום הבריאות לכלול הכשרה מעשית בעבודה ובחיים של תורות החמלה והחוכמה לפי הספר. לונגקר עבדה עם בתי חולים, הוספיס ואוניברסיטאות, והכשירה לטיפול רוחני במקצועות הבריאות (אנ') מעל ל-30,000 אנשי מקצוע ומתנדבים מתחומי הבריאות והשירותים החברתיים בעולם, שתמכו באנשים ובמשפחות שהתמודדו עם מחלות קשות, מוות ושכול.[25]
עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבמאי האמריקאי-טאיוואני סטן לאי,[26] יצר דרמה בת שבע שעות בפרויקט שלו עם מחלקת הדהרמה של המכון הלאומי לאמנויות, טאיוואן. הדרמה כללה פתיחה ועלילה מרכזית לפי סיפור שכתב רינפוצ'ה בספר על "מטופלת חמש", אישה שסיפרה את סיפור חייה כשעמדה למות.[27]
אלי, בנו של המלחין האוסטרלי נייג'ל ווסטלייק נרצח לפני שהיה בן 21. מלא צער, אמר ווסטלייק: "כשאיבדנו את אלי, מצאתי את עצמי אובססיבי בשאלה איפה הוא נמצא ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לו. מצאתי נחמה גדולה בתורה הבודהיסטית של ספר החיים והמתים הטיבטי". כשהצליח לחזור להלחין, כתב רקוויאם לבנו. בטקסט הפרק השלישי, "מזמור החמלה", יש קטעים מהספר.[28]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרק 11 בספר: תקשורת עם אדם העומד למות, Rigpa.org (באנגלית)
- ספר החיים והמתים הטיבטי, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר המתים הטיבטי: בארדו טודול: הגאולה הגדולה באמצעות שמיעה, הספרייה הלאומית
- ^ The Tibetan book of living and dying, Sogyal Rinpoche, London: Rider, 1992
- ^ 1 2 יפעת מנטל, ספר החיים והמתים הטיבטי – תקציר ארוך, מאמר 53492, articles.co.il, 18 בנובמבר 2009
- ^ Daniel Goleman @ Garrison Institute: Meditation & Science, YouTube, 12 בדצמבר 2011 (באנגלית) (ארכיון)
- ^ 1 2 3 4 5 Patrick Gaffney (Summer 1994). "Finding the Voice". View Magazine (באנגלית). נבדק ב-2023-08-24.
- ^ The Tibetan Book of Living and Dying, pages ix–x, 2006, total 451 pages.
- ^ פטריק גפני הוא סופר, עורך ומתרגם אנגלי, שלמד באוניברסיטת קיימברידג', מורה לבודהיזם טיבטי, ואחד המנהלים והמורים הראשיים של רשת ריגפה.
- ^ גורו יוגה, Buddhism.org.il
- ^ מה זה ריטריט, Nirtours.co.il
- ^ The New York Times Book Review, Best Sellers: January 3, 1993, הניו יורק טיימס, 1993, עמ' 18 (באנגלית), The Tibetan Book of Living and Dying, by Sogyal Rinpoche. Tibetan Buddhism, an ancient, complex and mystical religion, gracefully expounded by a native Tibetan authority (the Dalai Lama contributes a preface).
- ^ The Tibetan Book of Living and Dying, Living-and-dying.org
- ^ The Tibetan Book of Living and Dying, Editions, Goodreads
- ^ Rigpa, Rigpa.org
- ^ 1 2 "History of Rigpa 1971–1975". Rigpa.org (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2011-09-05. נבדק ב-2023-09-01.
- ^ "About us – Spiritual Care Programme". www.spcare.org (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2007-07-30. נבדק ב-2023-09-02.
- ^ Sogyal Rinpoche (2020-02-25). Patrick Gaffney; Andrew Harvey (eds.). The Tibetan Book of Living and Dying: The Spiritual Classic & International Bestseller: 30th Anniversary Edition (באנגלית). ISBN 9780062508348. נבדק ב-2023-09-02.
- ^
צ'מטרול רינפוצ'ה – מבוא לדזוגצ'ן, סרטון בערוץ "בודהיצ'יטה ישראל", באתר יוטיוב (אורך: 1:59:17 שעות), 8 במאי 2023
- ^ תהליך המוות עפ"י הבודהיזם הטיבטי, סרטון בערוץ "בודהיצ'יטה ישראל", באתר יוטיוב (אורך: 1:43:46 שעות), 28 באפריל 2023
- ^ Donald S. Lopez, Jr. (2018-02-27). Prisoners of Shangri-La: Tibetan Buddhism and the West (באנגלית). University of Chicago Press. נבדק ב-2023-09-02.
- ^ Sogyal Rinpoche. "The Tibetan Book of Living and Dying". Books.apple.com (באנגלית). נבדק ב-2023-09-03.
This is the essential work that moved Huston Smith, author of The World's Religions, to proclaim: "I have encountered no book on the interplay of life and death that is more comprehensive, practical, and wise."
- ^ Rigpa fellowship. "The Tibetan Book of Living and Dying". Amazon.com.au (באנגלית). נבדק ב-2023-09-03.
One of the most helpful books I have ever read – John Cleese
- ^ Judy Bond (1998-11-01). "Thom Yorke's View from the Stage". Lionsroar.com (באנגלית). נבדק ב-2023-09-03.
I read Sogyal Rinpoche's The Tibetan Book of Living and Dying, which didn't feel like a religious book in the normal sense. It felt like common sense from start to finish. I guess that's what wisdom is, really. It's the most extraordinary thing I've ever read.
- ^ Phayul (2010-07-10). "Spain's semi final hero fascinated by Buddhism, met Dalai Lama in 2007". Buddhistchannel.tv (באנגלית). נבדק ב-2023-09-03.
Puyol's interest in Tibetan culture and Buddhism started after reading Sogyal Rinpoche's book, The Tibetan Book of Living and Dying, which helped him deal with death of a family member
- ^ 1 2 Sogyal Rinpoche (2020-04-14). "The Tibetan Book of Living and Dying". Pdfroom.com (באנגלית). p. xii. נבדק ב-2023-09-03.
I came to learn that The Tibetan Book of Living and Dying had been adopted by institutions, centers, and groups of various kinds, educational, medical, and spiritual. Nurses, doctors, and those professionally involved with care for the dying have told me how they have integrated these methods in their daily work, and I have heard many accounts of ordinary people using these practices and finding that they transformed the death of a friend or close relative.
- ^ Spiritual Support Sessions, Christinelongaker.com
- ^ Stan Lai, Imdb.com
- ^ Ian Bartholomew (2000-05-18). "A Broader Canvas". Taipeitimes.com (באנגלית). נבדק ב-2023-09-03.
- ^ "Nigel Westlake on The Tibetan Book of Living and Dying". Living-and-dying.org (באנגלית). 2012-10-24. נבדק ב-2023-09-03.
Ali Gripper (2019-08-16). "Composer Nigel Westlake harnesses grief in tribute to late sister". The Sydney Morning Herald (באנגלית). נבדק ב-2023-09-03.Of particular comfort was the spiritual classic, Sogyal Rinpoche's The Tibetan Book of Living and Dying.
