סקסו גרמטיקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‏Louis Moe‏ (1857–1945), מאייר נורבגי, סקסו גרמטיקוס, 1898

סקסו גרמטיקוסדנית: Saxo Grammaticus;‏ בערך 11501220), היסטוריון דני ימי-ביניימי, שכמעט ולא ידוע מאום על חייו. מיוחס לו חיבור הכרוניקה בת שישה-עשר הכרכים "גסטה דנורום" ("מעשי הדנים"), המתארת את תולדותיה הקדומות של דנמרק – וזו גם העדות המרכזית לעצם קיומו.

ידוע כי הוא היה מחסידי הארכיבישוף אבסלון מלונד (Absalon), מה שאומר קרוב לוודאי כי הוא עבד בשירותו; אך קשה לקבוע מה היה מעמדו המדויק, וייתכן אף כי לא היה אלא לבלר.

בצוואתו מוחל אבסלון לכומר בשם סקסו על חוב של שניים וחצי מארק כסף, ומצווה עליו להשיב למנזר סורו (Sorø) שני כתבי יד ששאל. מבין כתריסר הערות ואזכורים של "סקסו" המצויים במקורות דניים מתקופה זו או מאחריה, זוהי ההערה היחידה שהכול מסכימים כי היא מתייחסת לסקסו גרמטיקוס; אך עם זאת, אין עדות חותכת לכך.

בהקדמה לחיבורו "גסטה דנורום" כותב סקסו כי אביו וסבו שימשו שניהם בשירותו של המלך ולדמאר הראשון כלוחמים, וכי הוא עצמו מבקש לשרת את המלך ולדמאר השני, אם כי באופן רוחני יותר. שורות אלה הן המידע הממשי היחידי שקיים על אודותיו.

משערים כי הוא נולד בזילנד, כפי שטוענים מקורות מאוחרים יותר. הלטינית האלגנטית שבפיו והידע שלו ועל אודות רומא העתיקה, שאותו הוא מפגין ב"גסטה דנורום", תומכים באופן כמעט ודאי בסברה כי הוא התחנך מחוץ לדנמרק – אולי באחד מבתי-הספר הכנסייתיים בצרפת.

השם "סקסו גרמטיקוס" לא היה שמו האמיתי. לתואר "גרמטיקוס" – המילה הלטינית המסמנת 'מורה של מילים' – זכה מפי מחבר בתקציר חיבורו, Compendium Saxonis (נכתב בסביבות 1342), אשר ביקש להביע את התענוג שחש מאופן השימוש במילים של סקסו. בעקבות יציאתה לאור של המהדורה המודפסת ובה גרסתו של כריסטיארן פדרסן (Pedersen) ל"גסטה דנורום", דבק הכינוי גרמטיקוס בשמו והפך לחלק בלתי-נפרד ממנו. השם היחידי שניתן לו מצוי בכרוניקה סיאלאנדיה (בדנית: Ældre Sjællandske Krønike), המכנה אותו "Saxo, cognomine Longus", כלומר: 'סקסו, המכונה "הארוך"'.

סקסו הוא המקור לדמותו האגדתית-למחצה של המלט, שסיפורו עובד בידי מספר מחזאים ובראשם ויליאם שייקספיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]