סרטרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סרטרלין
סרטרלין
סרטרלין
שם IUPAC
(1S,4S)-4-(3,4-dichlorophenyl)-N-methyl-1,2,3,4-tetrahydronaphthalen-1-amine
שמות מסחריים בישראל
לוסטרל, סרנדה, סרטרלין, סרטרלין טבע[1]
נתונים כימיים
כתיב כימי C17H17NCl2 
מסה מולרית 306.229 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 44%
מטבוליזם בכבד, (N-דמתילציה בעיקר על ידי האנזים CYP2B6)[2]
זמן מחצית חיים 23-26 שעות
הפרשה דרך הכליות
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם
קטגוריית סיכון בהריון C
דרכי מתן דרך הפה
מזהים
מספר CAS 79617-96-2
PubChem 68617
ChemSpider 61881

סרטרלין (לועזית: Sertraline; שמות מסחריים: זולופט (Zoloft), לוסטרל (Lustral), סרנדה (Serenada) וסרטרלין טבע (Sertraline Teva)) היא תרופה נוגדת דיכאון מקבוצת מעכבי הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRI). הופיעה לראשונה בשוק התרופות בשנת 1991 על ידי חברת פייזר (Pfizer). סרטרלין ניתנת בעיקר כמרשם לדיכאון קליני אצל מבוגרים כמו גם להפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת והפרעת חרדה חברתית אצל מבוגרים וילדים. בשנת 2011, התרופה דורגה במקום השני במספר המרשמים שניתנו בארצות הברית לתרופות פסיכיאטריות (37 מיליון מרשמים).[3]

ההבדלים בינה לבין נוגדי דיכאון חדשים יותר הם מזעריים וקשורים בעיקר לתופעות הלוואי. ישנן ראיות לכך שייתכן שסרטרלין יעילה יותר מפלואוקסטין (פרוזק) בטיפול במספר תתי סוגים של דיכאון.[4] טיפול בהפרעת פאניקה בעזרת סטרלין תורם לירידה במספר התקפי הפאניקה ומסייע בשיפור איכות החיים.[5] סרטרלין אינה יעילה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית לעומת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT); עם זאת, השילוב בין תרופות מקבוצת ה-SSRI לטיפול ב-CBT משיג את התוצאות הטובות ביותר.[6][7] סרטרלין נמצאה יעילה גם במקרים של חרדה חברתית והפרעה פוסט טראומטית.[8][9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרטרלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סרטרלין במאגר התרופות, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
  2. ^ Obach RS, Cox LM, Tremaine LM (2005). "Sertraline is metabolized by multiple cytochrome P450 enzymes, monoamine oxidases, and glucuronyl transferases in human: an in vitro study". Drug Metab. Dispos. 33 (2): 262–70. PMID 15547048. doi:10.1124/dmd.104.002428. 
  3. ^ John M. Grohol (2012). "Top 25 Psychiatric Medication Prescriptions for 2011". Psych Central. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2013. 
  4. ^ Flament MF, Lane RM, Zhu R, Ying Z (1999). "Predictors of an acute antidepressant response to fluoxetine and sertraline". Int Clin Psychopharmacol 14 (5): 259–75. PMID 10529069. doi:10.1097/00004850-199914050-00001. 
  5. ^ Hirschfeld RM (2000). "Sertraline in the treatment of anxiety disorders". Depress Anxiety 11 (4): 139–57. PMID 10945134. doi:10.1002/1520-6394(2000)11:4<139::AID-DA1>3.0.CO;2-C. 
  6. ^ Pediatric OCD Treatment Study (POTS) Team (2004). "Cognitive-behavior therapy, sertraline, and their combination for children and adolescents with obsessive-compulsive disorder: the Pediatric OCD Treatment Study (POTS) randomized controlled trial". JAMA 292 (16): 1969–76. PMID 15507582. doi:10.1001/jama.292.16.1969. 
  7. ^ Sousa MB, Isolan LR, Oliveira RR, Manfro GG, Cordioli AV (2006). "A randomized clinical trial of cognitive-behavioral group therapy and sertraline in the treatment of obsessive-compulsive disorder". The Journal of Clinical Psychiatry 67 (7): 1133–9. PMID 16889458. doi:10.4088/JCP.v67n0717. 
  8. ^ Hansen RA, Gaynes BN, Gartlehner G, Moore CG, Tiwari R, Lohr KN (מאי 2008). "Efficacy and tolerability of second-generation antidepressants in social anxiety disorder". Int Clin Psychopharmacol 23 (3): 170–9. PMC 2657552. PMID 18408531. doi:10.1097/YIC.0b013e3282f4224a. 
  9. ^ Watts BV, Schnurr PP, Mayo L, Young-Xu Y, Weeks WB, Friedman MJ (יוני 2013). "Meta-analysis of the efficacy of treatments for posttraumatic stress disorder". J Clin Psychiatry 74 (6): e541–50. PMID 23842024. doi:10.4088/JCP.12r08225. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.