לדלג לתוכן

פלואוקסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלואוקסטין
שם IUPAC
(RS)-N-methyl-3-phenyl-3-[4-(trifluoromethyl)phenoxy]propan-1-amine
שמות מסחריים בישראל
פלוטין, פרוזק ופריזמה
נתונים כימיים
כתיב כימי C17H18NF3O 
מסה מולרית 309.33 g·mol−1
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 72%
מטבוליזם בכבד, בעיקר בתיווך האנזים CYP2D6
זמן מחצית חיים 1-3 ימים בשימוש ראשון, 4-6 ימים בשימוש קבוע
הפרשה שתן (80%), צואה (15%)
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם, נכללת בסל הבריאות
קטגוריית סיכון בהיריון C (על פי ה-FDA)
סיכון לתלות נמוך
דרכי מתן אוראלי
מזהים
קוד ATC N06AB03 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 54910-89-3
PubChem 3386
ChemSpider 3269
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פלואוקסטין (באנגלית: Fluoxetine, ידועה בשמות המסחריים: פרוזק, פריזמה ופלוטין) היא תרופה נוגדת דיכאון מקבוצת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין),[1] הנכללת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי.

פלואוקסטין משמשת לטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), חרדה, בולימיה נרבוזה, הפרעת פאניקה והפרעה דיספורית קדם-וסתית.[1] התרופה אושרה לטיפול גם בהפרעת דיכאון מג'ורי אצל מתבגרים וילדים מגיל 8 ומעלה,[2] ולטיפול בשפיכה מוקדמת.[1] פלואוקסטין נלקחת דרך הפה.

תופעות לוואי חמורות כוללות: תסמונת סרוטונין, מאניה, פירכוסים, סיכון מוגבר לאובדנות אצל אנשים מתחת לגיל 25 וסיכון מוגבר לדימום.[1] תופעות הלוואי השכיחות כוללות: הפרעות עיכול, בעיות שינה, הפרעות בתפקוד המיני, אובדן תיאבון, בחילות, יובש בפה ופריחה. פלואוקסטין שנלקח במהלך ההיריון קשור לעלייה משמעותית במומי לב מולדים בילודים.[3][4] השימוש בפלואוקסטין במהלך ההנקה אפשרי אם נעשה בה שימוש במהלך ההיריון או אם תרופות נוגדות דיכאון אחרות לא היו יעילות.[5]

זו התרופה הראשונה ממשפחת ה-SSRI שאושרה לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 1987.[6] פיתוחה הביא לפיתוחן של תרופות רבות נוספות נוגדות דיכאון וחרדה, שלהן פרופיל תופעות לוואי בטוח יותר בהשוואה לתרופות הישנות לטיפול בדיכאון וחרדה.

התרופה פותחה בחברת אלי לילי ב-1972, ונכנסה לשימוש רפואי ב-1986.[7] נמצאת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי.[8][1] ב-2021 הייתה התרופה ה-25 הנפוצה ביותר בארצות הברית, עם יותר מ-22 מיליון מרשמים.[9][10] לילי משווקת גם את סימביאקס (Symbyax) כדור המשלב שתי תרופות במינון קבוע: פלואוקסטין עם אולנזפין.[11][12] הכדור אינו משווק בישראל.

שימושים רפואיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין משמשת לעיתים קרובות לטיפול: בהפרעת דיכאון קליני, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), בולימיה נרבוזה, הפרעת פאניקה, הפרעה דיספורית קדם וסתית וטריכוטילומניה.[13][14][15][16][17] משמש גם: לקטפלקסיה, השמנת יתר, ותלות באלכוהול (Alcohol dependence),[18]. נראה כי פלואוקסטין אינה יעילה להפרעת חרדה חברתית.[19] מחקרים אינם תומכים בתועלת בילדים עם אוטיזם, אם כי יש עדויות טנטטיביות לתועלת שלו באוטיזם מבוגרים.[20][21][22][23] פלואוקסטין יחד עם פלובוקסמין הראו הבטחה ראשונית כלשהי כטיפול פוטנציאלי להפחתת חומרת COVID-19 אם ניתנו בשלב מוקדם.[24]

דיכאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין אושרה לטיפול בדיכאון קליני בילדים ומבוגרים.[25][26] במטא-אנליזה של ניסויים במבוגרים ניצפתה עדיפות מתונה של פלואוקסטין על הפלצבו.[27] פלואוקסטין כנראה פחות יעילה מתרופות נוגדות דיכאון מהדור הקודם אך יש לה פחות תופעות לוואי, ואלו שיש פחות מסוכנות.[28]

עבור ילדים ומתבגרים עם הפרעת דיכאון בינונית עד חמורה פלואוקסטין מומלצת כטיפול קוו ראשון (בשילוב עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי או טיפול שיחתי דינמי). יש צורך במחקר נוסף לוודא איזה טיפול או שילוב טיפולים הוא המועדף.[29][30][31][32][26]

התאבדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון המזון והתרופות האמריקאי פרסם אזהרת קופסה שחורה עבור תרופות נוגדות דיכאון, המזהירה מפני מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית של ילדים ומבוגרים צעירים. האזהרה מבוססת על ניתוח בן עשור של נתוני ניסויים קליניים. לאחרונה, ניתוח מחודש ומקיף של נתונים הראה כי מחשבות אובדניות יורדות אצל חולים מבוגרים וגריאטריים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון בהשוואה לפלצבו. לא נמצאו הבדלים עבור בני נוער. אצל מבוגרים, הפחתה ברעיונות התאבדות ובניסיונות התרחשה במקביל לירידה בתסמיני דיכאון. בכל קבוצות הגיל, חומרת דיכאון השתפרה תחת הטיפול התרופתי ובמקביל הייתה ירידה באובדנות. נראה כי SSRI, כמו גם SNRIs בעלי השפעה מגנה מפני התאבדות המתווכת על ידי ירידה בתסמיני דיכאון עם הטיפול.[26]

לא נצפתה עדות לסיכון התאבדות מוגבר בקרב צעירים שקיבלו תרופות. חשוב לזכור ש-SSRI, כמו כל תרופות נוגדות דיכאון, נועדו למנוע התאבדות פוטנציאליות בהיותן תרופות נגד דיכאון. בפרקטיקה הקלינית, יש אחוז קטן מהמטופלים שבתחילת הטיפול עם SSRI נעשים מודאגים ונסערים. הופעת תסמינים אלו עלולה לעורר או להחמיר מחשבות אובדניות. לכן חולים הסובלים מדיכאון צריכים להיות במעקב צמוד במהלך תקופת הסיכון המרבי, שהיא בימים ובשבועות הראשונים בהם נוטלים SSRI.[26]

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין יעילה בטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) בכל הגילאים (מבוגרים,[33] ילדים ונוער).[34][31][35][36] בעיתון האקדמי של הפסיכאטריה של הילדים והמתבגרים האמריקאית (Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry) נקבע כי SSRI (ובכללם פלואוקסטין) מומלצים כקו טיפול ראשון בילדים, בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), לטיפול ב-OCD בינוני עד חמור.[37]

הפרעת פאניקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעילות הפלואקסטין בטיפול בהפרעת פאניקה הוכחה בשני מחקרים אקראיים. המחקרים כללו חולים שאובחנו כסובלים מהפרעת פאניקה, עם או בלי אגורפוביה.[38] בניסוי הראשון 42% מהנבדקים שטופלו בפלואוקסטין לא סבלו מהתקפי פאניקה בסוף המחקר, לעומת 28% מאלו שטופלו בפלצבו. בניסוי השני, 62% מהמטופלים שטופלו בפלואוקסטין לא סבלו מהתקפי פאניקה בסוף המחקר, לעומת 44% מאלו שטופלו בפלצבו.[25]

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול תרופתי עבור הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מכוון לארבע קבוצות של תסמינים: חוויה חוזרת (Re-experiencing), הימנעות, שינוי לרעה במצב הרוח ובחשיבה, ועוררות. בטיפול לאורך זמן נראה שתרופות מקבוצת ה-SSRI נותנות מענה יותר רחב מקבוצות אחרות של תרופות נגד חרדה ודיכאון (TCAs ו-MAOIs). תרופות מקבוצת ה-SSRI עוזרות לשיפור הן בתסמינים חודרניים והן בתסמינים נמנעים.[38]

הפרעת חרדה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSRIs נחשבות לתרופות בקוו הראשון לטיפול בחרדה חברתית. הן יעילות בטיפול בפוביה ובסימפטומים הנלווים אליה. הן נמצאו יעילות כמו נרדיל (שייך לקבוצת ה-MAOI). הן בטוחות יותר לשימוש מה-MAOI או הבנזודיאזפינים.[38]

הפרעת חרדה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI נמצאו יעילות להפרעת חרדה כללית. לפני התחלת הטיפול נדרשת הערכה יסודית של כל מקרה, ובהתאם לבדיקה יש להתאים את הטיפול למטופל. הטיפולים האפשריים הם: טיפול תרופתי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או טיפול פסיכותרפויטי אחר. גם שילוב של טיפול תרופתי עם אחד הטיפולים האחרים יכול להתאים.[38]

פוביה ספציפית וחרדת פרידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן כי תרופות ה-SSRI מסוגלות לעזור לאנשים הסובלים מפוביות ספציפיות ומחרדת פרידה.[38]

בולמיה נרבוזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 נערכה סקירה שכללה שבעה מחקרים שהשוו בין פלואוקסטין לפלצבו בטיפול בבולימיה נרבוזה, שישה מהם מצאו הפחתה מובהקת סטטיסטית בתסמינים כמו הקאות ובולמוסי אכילה.[39] עם זאת, לא נצפה הבדל כשהשוו טיפול בפלואוקסטין משולב עם פסיכותרפיה לטיפול בפסיכותרפיה כטיפול יחיד.[38]

הפרעה דיספורית קדם וסתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה דיספורית קדם וסתית היא הפרעה בה נשים הסובלות מתסמינים רגשיים וסומאטיים מדי חודש במהלך השלב הלוטאלי של הווסת.[40][41] פלואוקסטין נמצאה יעילה לטיפול בהפרעה, המינון המומלץ 20 מ"ג ליום,[42][43] למרות שגם מינונים של 10 מ"ג ליום נרשמו כיעילים.[44][45]

תוקפנות אימפולסיבית (Intermittent outburst disorder)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין היא תרופת קו ראשון לטיפול בתוקפנות אימפולסיבית בעוצמה נמוכה.[46] פלואוקסטין הפחיתה התנהגות אגרסיבית בעוצמה נמוכה באנשים הסובלים מהפרעת התפרצות לסירוגין והפרעת אישיות גבולית.[46][47][48] פלואוקסטין גם הפחיתה התפרצויות אלימות של אלכוהוליסטים עם היסטוריה של התנהגות אלימה במשפחה.[49]

השמנת יתר ומבוגרים בעודף משקל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI יכולות לגרום לעליה במשקל. עד 1/3 מהמטופלים יכולים לעלות במשקל, עליה שהיא עמידה לדיאטה ולפעילות גופנית.[50]

בסקירה שנעשתה ב-2019 בדקו השפעת מינונים שונים של פלואוקסטין על משקל במבוגרים שמנים ובעלי בעודף משקל. המינונים שנבדקו היו: 60 מ"ג ליום, 40 מ"ג ליום, 20 מ"ג ליום, 10 מ"ג ליום.[51] ההשוואה הייתה לפלצבו, נראה כי בכל מינון הפלואוקסטין תורם לירידה במשקל. במקביל היו תופעות לוואי: סחרחורת, נמנום, עייפות, נדודי שינה ובחילות. המסקנות היו ברמת ודאות נמוכה.[51] שכשהישוו באותה סקירה את השפעת הפלואוקסטין לתרופות אחרות נגד השמנת יתר, או אי קבלת טיפול - לא הגיעו המחברים לתוצאות חותכות.[51]

תלות באלכוהול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין משפר ליקויים התנהגותיים הנגרמים מצריכת אלכוהול כרונית. אלכוהוליזם והפרעת דיכאון מג'ורי הם תחלואה נלווית שכיחה. תסמיני הדיכאון המושרים על ידי אלכוהול מוקלים באמצעות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין. המנגנונים העומדים בבסיס הפתולוגיה והטיפול עדיין אינם מובנים עד הסוף.[52]

חוקרים אחרים טוענים שנוגדי דיכאון אינם מפחיתים את צריכת האלכוהול אצל מטופלים ללא הפרעות מצב רוח, אך סרטרלין ופלואוקסטין עשויות לסייע למטופלים הסובלים מדיכאון להפחית את צריכת האלכוהול.[53]

טיפול בילדים ובני נוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדים ובני נוער פלואוקסטין נוגד הדיכאון המומלץ כקוו ראשון, בשל ראיות המראות את יעילותו וסבילותו.[54][55]

טיפול בנשים בהיריון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוכנות הרגולטורית לתרופות ומוצרי בריאות (MHRA) של בריטניה הזהירה רופאים ומטופלים משימוש בפלואוקסטין בטרימסטר ראשון להיריון (השלב בו נוצרים אברי העובר) כי קיים סיכון לעלייה קלה בסיכוי למומים לבביים מולדים ביילוד.[56][57][58] הראיות התומכות בחשש לסיכון מוגבר למומים עובריים גדולים הנובעים מחשיפה לפלואוקסטין במהלך ההיריון מוגבלות. קיים מחקר בו נצפה קשר בין שימוש בפלואוקסטין במהלך השליש הראשון להיריון לבין סיכון מוגבר למומים קלים בעובר.[57]

בניגוד לזה בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה של 21 מחקרים - שפורסמו בעיתון של מילדות וגניקלוגיה קנדה (אנגלית: Journal of Obstetrics and Gynecology Canada) לא נמצא סיכון מוגבר למומי לב לעובריים של נשים המטופלות בפלואוקסטין. הוכח שגם נשים מדוכאות שלא טופלו ב-SSRI בהריון היו בסיכון דומה. המסקנה מסקירה זו שטיפול בנשים בפלואוקסטין במהלך השליש הראשון של ההיריון אינו מעלה את הסיכון למומי לב עובריים.[59]

מנהל המזו והתרופות האמריקאי מזהיר שתינוקות שנחשפו ל-SSRI בסוף ההיריון יכולים להיות בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם ריאתי מתמשך של היילוד (Persistent fetal circulation). יש רק נתונים מוגבלים התומכים באזהרה, אך מנהל המזון והתרופות האמריקאי ממליץ לרופאים לשקול הפחתה של SSRIs (כגון פלואוקסטין) במהלך השליש השלישי להיריון.[25]

טיפול בנשים מניקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים מניקות המטופלות בפלואוקסטין רמת התרופה הממוצעת של התרופה בחלב האם גבוהה לעומת רוב תרופות ה-SSRI האחרות. המטבוליט הפעיל בעל טווח ההשפעה הארוך, נורפלואוקסטין (Seproxetine), ניתן לזיהוי בנסיוב (סרום) של רוב התינוקות היונקים במהלך חודשיים הראשונים לאחר הלידה, ובמקרים בודדים גם לאחר מכן. תופעות לוואי כגון קוליק (עווית מעיים), אי-שקט (fussiness) ונמנום דווחו אצל חלק מהתינוקות היונקים. במחקר בודד נמצאה פגיעה בעלייה במשקל של התינוק. במעקב עד גיל 5 לא נמצאה עדות להשפעות שליליות.[60]

טיפול בפלואוקסטין אינו סיבה להפסיק את ההנקה, אם כי יש מקורות שאינם ממליצים על טיפול בפלואוקסטין במהלך ההנקה. אם האם נטלה פלואוקסטין במהלך ההיריון או אם נוגדי דיכאון אחרים אינם יעילים, ההמלצה של רוב המומחים היא שלא להחליף את הטיפול במהלך ההנקה. אם יש אפשרות להחלפה ייתכן שתהיה עדיפות לתרופות עם רמת הפרשה נמוכה יותר לחלב האם, במיוחד בעת הנקת יילוד או פג. יש לנטר את התינוק היונק כדי לזהות תופעות לוואי כגון קוליק (עווית מעיים), אי-שקט, עצבנות, קשיי האכלה והפרעה בעלייה במשקל.[60]

אמהות הנוטלות SSRI במהלך ההיריון ולאחר הלידה עלולות להיתקל בקשיים רבים יותר בהנקה. קיימת אפשרות שמדובר בהשתקפות של המצב בשלו הן מטופלות. אפשר שתזדקקנה לתמיכה נוספת בהנקה. לתינוקות יונקים שנחשפו ל-SSRI במהלך הטרימסטר השלישי להיריון יש סיכון נמוך יותר להסתגלות ניאונטלית (יילודים) לקויה בהשוואה לתינוקות המוזנים בפורמולה.[60]

ההמלצה אחרי סקירה מ-2009 היא לא לתת פלואוקסטין כקו ראשון במהלך הנקה. ההמלצה: "יש לראות בפלואוקסטין כ-SSRI הפחות מועדף עבור אימהות מניקות, במיוחד עם תינוקות שזה עתה נולדו, ואימהות שצרכו פלואוקסטין במהלך ההיריון."[61] לוסטרל הוא לרוב ה-SSRI המועדף במהלך ההיריון בשל החשיפה המינימלית יחסית לעובר ופרופיל הבטיחות שלו בזמן הנקה.[62]

טיפול בקשישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול ב-SSRI, ובכללם פלואוקסטין, הוא בקוו ראשון בדיכאון אצל קשישים. אין צורך בהתאמת מינונים ב-SSRI בניגוד לטיפול בטריציקלים או במעכבי מונואמין אוקסידאז. עדיין, למרות שהטיפול בהן הוא יחסית בטוח, תרופות אלו יכולות לגרום לתופעות לוואי קרדיווסקולריות לא רצויות. בגילאים מאוחרים, עם השינויים במטבוליזם, יכולה להיות עלייה משמעותית בריכוז ה-SSRI, עם פוטנציל לגרום בין השאר להפרעות קרדיו וסקולריות וצרברו וסקולריות (Cerebrovascular disease).[63]

השיקול להימנע מלטפל בפלואוקסטין בקשישים הוא זמן מחצית החיים הארוך שלה המונע הפסקה מיידית של התרופה. השיקולים בעד הטיפול בתרופה הם:

  • מיעוט תופעות הלוואי שלה לעומת תרופות אחרות מאותה קבוצה (כמו פארוקסטין, פלובוקסמין ולוסטרל).
  • פלואוקסטין אינה גורמת לסינדרום הפסקת טיפול.
  • אם שוכחים לקחת את הטיפול זמן מחצית החיים הארוך של התרופה שומר על הרצף הטיפולי.[64]

טיפול בכלבים וחתולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין נמצא יעיל לטיפול בחרדת נטישה של כלבים וחתולים.[65]

שימושים נוספים: לעיסה קומפולסיבית, סימון לא תואם בשתן, פגיעה עצמית ואפילו אגרסיה.[66]

תופעות לוואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניסויים קליניים נעשתה השוואה של תופעות הלוואי מהם סבלו אנשים שטופלו בפלואוקסטין לעומת כאלו שקבלו פלצבו. המדד היה שכיחות של מעל 5% ולפחות פי שניים אצל אלו שקבלו את התרופה לעומת אלו שקבלו פלצבו. תופעות הלוואי שנמצאו כוללות: תסמונת דמוית שפעת, בחילות, שלשולים, סיוטים, דיספפסיה, כאבי ראש, חרדה, ירידה בתיאבון, עליה במשקל, סחרחורת, יובש בפה, עייפות, ירידה בחשק המיני, הפרעה בזקפה, נדודי שינה, דלקת הלוע, פריחה, סינוסיטיס, נמנום, הזעה, רעד, הרחבת כלי דם ופיהוק.[51][67] פלואוקסטין נחשב למעורר ביותר מבין ה-SSRIs (כלומר, הוא נוטה ביותר לגרום לנדודי שינה ותסיסה) לכן מומלץ לקחת אותו בבקר.[68] נראה שהוא גם המועד ביותר מבין תרופות ה-SSRI לייצור תגובות דרמטולוגיות (למשל אורטיקריה (כוורות), פריחה, גירוד וכו').[57]

חלק גדול מתופעות הלוואי חולפות עם הזמן וביניהן: תסמונת דמוית שפעת, בחילות, שלשולים, דיספפסיה, כאבי ראש, חרדה, עייפות, נמנום. גם תופעות הלוואי האחרות חלקן דועך עם הזמן כשהגוף מסתגל לתרופה.

תופעות לוואי של מערכת העיכול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות הלוואי היותר שכיחות של הפלואוקסטין קשורות למערכת העיכול. הן נעות מאי נוחות בבטן דרך בחילות, הקאות ושלשולים. לקיחת הכדורים אחרי האוכל יכולה להביא להקלה בתופעות הלוואי. אפשרית גם ירידה במשקל וירידה בתיאבון המגיעות לשיאן כ-20 שבועות אחרי לקיחת התרופה. כל תופעות הלוואי שמצוינות עד כה הן זמניות ודועכות עם הזמן.[38]

עליה במשקל היא תופעת לוואי הפחות שכיחה בפלואוקסטין בהשוואה לתרופות אחרות ממשפחת ה-SSRI, אך בניגוד לתופעות הקודמות אינה דועכת עם הזמן.

הפרעות בתפקוד המיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל התרופות מקבוצת ה-SSRI יכולות לגרום להפרעה תפקוד מיני. זו תופעה שכיחה במקרים של שימוש ארוך זמן בתרופה. הערכה היא שזה קורה ב-50-80% מהמקרים. התלונות השכיחות: היעדר אורגזמה (Anorgasmia), אורגזמה מעוכבת, ירידה בליבידו. מחלק מהמחקרים עולה שהתופעה היא תלוית מינון, אך הדבר לא הוכח. בניגוד לתופעות לוואי אחרות הפרעה בתפקוד המיני אינה נעלמת במהלך שבועות ספורים אלא במקרים נדירים. לרוב היא נמשכת לאורך כל הזמן שהתרופה נלקחת.[38]

יש גישות טיפוליות רבות, אף אחת מהן לא הוכחה כיעילה באופן מלא. ההצעות האפשריות: ירידה במינון, תוספת תרופה אחרת (ויאגרה או וולבוטרין), החלפה ל-SSRI אחר. לעיתים ההמלצה היא להחליף לתרופה מקבוצה אחרת שאינה משפיעה על התפקוד המיני.[38]

הארכת מרווח QT

[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSRI מאריכים את מרווח ה-QT באק"ג, וגורמים לתסמונת QT מוארך (long QT syndrome). תופעה זו שכיחה יותר: בלקיחת מינון יתר, שילוב של נוגדי דיכאון ונוגדי פסיכוזה. תופעה זו נדירה ברוב סוגי ה-SSRI, ציטלופראם ואסציטלופראם בולטים בקבוצת ה-SSRI בהשפעתן על המרווח QT. השפעה זו של שתי התרופות היא תלוית מינון.[69] מחקר שהושלם בשנת 2011 מצא כי פלואוקסטין אינו משנה את מרווח ה-QT ואין לו השפעות משמעותיות מבחינה קלינית על פוטנציאל הפעולה הלבבי.[70][50]

היריון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לתרופות נוגדות דיכאון (כולל פלואוקסטין) קשורה למשך היריון ממוצע קצר יותר (בשלושה ימים), סיכון מוגבר ללידה מוקדמת (ב-55%), משקל לידה נמוך יותר, וציוני אפגר נמוכים יותר (ב<0.4 נקודות).[71][72]

תופעות הקשורות למערכת העצבים המרכזית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלואוקסטין עלול לגרום חרדה, במיוחד בחודשים ראשונים של הטיפול. בהמשך החרדה יורדת. השפעות ראשוניות אלו מופיעות משמעותית פחות בתרופות אחרות מקבוצת ה-SSRI (כמו: סרוקסאט וציפרלקס). נראה שהן בחירות טובות יותר במקרים שהדגש הוא על צורך בסדציה או שמדובר בהפרעה משולבת של חרדה ודיכאון.[50]

סדציה ונדודי שינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה אפשרית של SSRI כוללת סדציה. עם הירידה בחרדה ובדיכאון ועם הסתגלות מערכת העצבים לתרופה יש שיפור בהפרעות בשינה. עד 25% מהמטופלים ב-SSRI מתלוננים על להפרעה בשינה ועודף ישנוניות או עייפות מציפה. מבין ה-SSRI פלואוקסטין גורמת בשכיחות הגבוהה ביותר לנדודי שינה, ההמלצה היא לקחת את התרופה בבקר. לכן יש להתאים את לקיחת התרופה לתגובה האישית של כל מטופל. בהפרעות השינה אפשר לטפל בבנזודיאזפינים או בתרופה אחרת המשרה שינה. SSRI המרדימים לעיתים יש צורך להחליפם ב-SSRI אחר או וולבוטרין.[50][73]

יש המלצה שלא לנהוג בימים הראשונים ללקיחת התרופה, ולא להפעיל מכונות כבדות.[50]

השפעות נוספות על שינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים רבים הלוקחים SSRI מדווחים על חלומות מאוד חיוניים או סיוטים. הם מתארים את השינה כחסרת מנוחה ("busy"). הפרעות נוספות של שינה כוללות: חריקת שיניים, תסמונת הרגליים חסרות המנוחה, מיוקלונוס לילי (nocturnal myoclonus).[50]

קהות רגשית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעה שאינה זוכה להתייחסות רבה מקושרת לשימוש כרוני ב-SSRI. פציינטים מדווחים על: חוסר יכולת לבכות, תחושה של חוסר אכפתיות או אפתיה, מגבלה באינטנסיביות של התנסויות רגשיות. תופעות לוואי זו לעיתים קרובות מובילה להפסקת הטיפול, אפילו כשהתרופה מקלה על הדיכאון או החרדה.[74]

פיהוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתכלות מקרוב על פציינטים המקבלים SSRI חושפת עליה בפיהוק. תופעה שאינה משקפת עייפות או שינה גרועה בלילה אלא תוצאה של השפעת SSRI על ההיפותלמוס.[75]

התכווצויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווח על התכווצויות ב-0.1-0.2% מהפציינטים המקבלים SSRI. השכיחות אינה גבוהה משמעותית יחסית לפלצבו, ונמוכה בהרבה לעומת נוגדי דיכאון אחרים. השכיחות גבוהה יותר עם העלייה במינון למשל בפלואוקסטין במינון של 100 מ"ג ליום ויותר, כשהמינון המומלץ הוא עד 60 מ"ג ליום.[75]

התכווצויות הקשורות לטיפול בפלואוקסטין אינן שכיחות.[76] עדיין יש המלצה של מנהל התרופות והמזון האמריקאי להיזהר עם פציינטים הסובלים מהתכווצויות.[77]

סימפטומים אקסרא-פירמידליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSRI יכולים לעיתים נדירות לגרום: אקאתיזיה, דיסטוניה, רעד, קישיון מפרקים דמוי גלגל שיניים (Cogwheel Rigidity), טורטיקוליס (עווית בצוואר), אופיסטוטונוס (Opisthotonus) (מנח דמוי גשר של הצוואר ועמוד השדרה), הפרעה בהליכה, איטיות בתנועות. דווחו מקרים נדירים של טרדיב דיסקינזיה. אנשים עם מחלת פרקינסון יכולים לחוות החמרה אקוטית של הסימפטומים המוטוריים כשהם לוקחים SSRI.[75]

השפעה על הטסיות בדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSRI יכולים לפגוע בתפקוד צבירת הטסיות בלא להשפיע על מספרן. ההשפעה היא הפצעות בקלות או זמן דימום (Bleeding time) מוארך. כשיש חשד לסימנים כאלו יש לבדוק את זמן הדימום. מעקב מיוחד נדרש אצל פציינטים המקבלים נוגדי קרישה או אספירין. מתן מקביל של SSRI ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים מעלה משמעותית את הסיכון לדימום במערכת העיכול.[78]

הפרעה ברמות הסוכר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSRI יכולים להוריד את רמות הסוכר, לכן חולי סוכרת צריכים מעקב זהיר. שימוש ארוך טווח יכול להיות מקושר לעליה ברמות הסוכר. הנושא עדיין מצריך בדיקה, לא ברור אם מדובר בהשפעה של התרופה או שהעלייה ברמות הסוכר מקורה בסיבות אחרות.[78]

היפונתרמיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפונתרמיה פירושה נתרן נמוך בדם. תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת. הסיכון להופעתה עולה אצל פציינטים קשישים ואצל אנשים המטופלים במקביל במשתנים.[78]

תגובות אלרגיות ואנדוקריניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר בתגובות נדירות.

בכ-4% מהמטופלים יכולות להופיע פריחות שונות, התגובה האלרגית יכולה לכלול את מערכת הנשימה, וכתוצאה מכך לנזק פיברוטי ולקשיים בנשימה. לפעמים יש צורך להפסיק את הטיפול על רקע פריחות המופיעות כתגובה אלרגית לטיפול.[75]

עליה ברמות פרולקטין יכולה להיגרם על ידי SSRI, ולהביא להגדלת החזה והפרשת חלב אצל גברים ונשים. השינויים בחזה הפיכים עם הפסקת הטיפול, התהליך יכול לקחת מספר חודשים.[75]

הזעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת לוואי אפשרית היא הזעה. תופעת לוואי שאינה מסוכנת אך יכולה להיות מאוד מציקה. היא אינה קשורה לטמפרטורה חיצונית. הזעה בלילה יכולה להרטיב את הסדינים, ואפשר שיהיה צורך בהחלפת בגדים. טיפול בטרזוסין (Terazosin) 1-2 מ"ג ליום יכול להיות יעיל. מדובר בתרופה שהיא חוסמת אלפא 1, המשמשת לטיפול ביתר לחץ דם וגידולים שפירים של הערמונית.[75]

כאבי ראש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכיחות של כאבי ראש בניסויי SSRI הייתה 18 עד 20 אחוז, גבוהה רק באחוז מהפלצבו. מכל ה-SSRI הפלואוקסטין הוא בעל הסיכוי הגבוה ביותר לגרום כאב ראש. מצד שני כל ה-SSRI יעילים בטיפול מונע גם במגרנה וגם בכאבי ראש הנובעים ממתח.[50]

תסמונת סרוטונין (Serotonin syndrome)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן במקביל של תרופה מקבוצת ה-SSRI עם תרופה אחרת המעלה אף היא את רמת הסרוטונין יכולה לגרום לעליה יתר של הסרוטונין בפלזמה עד כדי רמות טוקסיות ולגרום לתסמונת סרוטונין. בין התרופות שבמקביל להן צריך להיזהר במתן תרופה מקבוצת ה-SSRI: תרופות מקבוצת ה-MAOI, ליתיום, L-טריפטופן.[75] התסמונת יכולה להיות פטאלית. סימפטומים אפשריים בסדר עולה של החמרת המצב:[78]

  1. שלשול
  2. חוסר מנוחה
  3. אגיטציה קיצונית, עליה ברפלקסים, חוסר יציבות אוטונומית, ותנודות בסימנים חיוניים.
  4. תנועה לא רצונית בשרירים, התכווצויות, עליה בחום, רעד בלתי נשלט, נוקשות (Rigidity).
  5. דליריום, קומה, סטטוס אפילפטיקוס (status epilepticus), תמט קרדיו וסקורלי ומוות.

תסמונת הפסקת טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקה פתאומית של תרופות מקבוצת ה-SSRI יכולה לגרום לסינדרום הפסקת טיפול. הדבר נכון במיוחד לגבי תרופות עם זמן פינוי קצר - כמו פרוקסיטין ופלבוקסמין. התסמונת לרוב לא מופיעה אלא אחרי טיפול של 6 שבועות לפחות, ונעלמת ספונטנית אחרי 3 שבועות. אנשים שבתחילת הטיפול ב-SSRI סבלו מהסתגלות לתרופה סביר יותר שיסבלו בהפסקתה.[75]

פלאוקסטין הוא ה-SSRI עם זמן פינוי הארוך ביותר, ועם הסבירות הנמוכה ביותר לתסמונת הפסקת טיפול. הטיפול בתסמונת הוא כמובן קודם כל מניעה - רצוי לא להפסיק את התרופה פתאומית, וחשוב להפסיקה עם ליווי של רופא. אחרי שהתסמונת הופיעה אפשר לטפל על ידי החזרת התרופה וירידה יותר איטית במינון. במקרים של תרופות אחרות מסוג SSRI יש אפשרות לטפל על ידי החלפת התרופה בפלואוקסטין והפסקתו בהדרגה.[75]

אינטראקציה עם תרופות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

SSRI לרוב אינן מפריעות במתן תרופות אחרות. סינדרום סרוטונין יכול להיגרם במתן במקביל של SSRI עם תרופות אחרות המעכבות ספיגה מחדש של סרוטונין כמו: L-טריפטופן, ליתיום ונוגדי דיכאון אחרים (בעיקר MAOI).[79]

SSRI עלולות לקיים אינטראקציה עם וארפרין (קומדין) ולהגביר את הסיכון לדימום וחבורות.[80]

שילוב של פלואוקסטין עם תרופות טריציקליות (TCA) אפשרי. מומלץ להקטין את המינונים של התרופה הטריציקלית. פלואוקסטין מעטה בצורה משמעותית את פעילותו של האנזים CYP2D6 האחראי על פירוק התרופות הטריצקליות. הוא עלול להפריע למטבוליזם של: קרבמזפין (Tegretol), חומרים אנטי-נאופלסטיים, דיאזפאם (ואליום) ופניטואין (דילנטין).[80][81]

מינון וקווים מנחים קליניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינון ההתחלתי 10–20 מ"ג ליום. יש המתחילים במינונים נמוכים יותר ועולים בהדרגה כדי להקטין את תופעות הלוואי של תחילת הטיפול (כמו אי השקט והחרדה). מכיוון שהפרעה בשינה היא תופעת לוואי אפשרית, ויחסית שכיחה, התרופה ניתנת לרוב בבקר. מומלץ לקחת את הפלואוקסטין עם אוכל במטרה להקטין את תופעות הלוואי של מערכת העיכול. התרופה מגיעה לריכוזים יציבים בפלסמה אחרי כ-4 שבועות. המנה המומלצת לדיכאון 20 מ"ג. להפרעה אובססיבית קומפולסיבית מומלץ מינון גבוה יותר. המינון המקסימלי המומלץ על ידי היצרן הוא 80 מ"ג.[80]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלואוקסטין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 "Fluoxetine Hydrochloride". The American Society of Health-System Pharmacists. ארכיון מ-8 בדצמבר 2015.
  2. ↑ "Depressive Disorders in Children and Adolescents – Pediatrics". Merck Manuals Professional Edition.
  3. ↑ Gao SY, Wu QJ, Sun C, Zhang TN, Shen ZQ, Liu CX, Gong TT, Xu X, Ji C, Huang DH, Chang Q, Zhao YH (בנובמבר 2018). "Selective serotonin reuptake inhibitor use during early pregnancy and congenital malformations: a systematic review and meta-analysis of cohort studies of more than 9 million births". BMC Medicine. 16 (1): 205. doi:10.1186/s12916-018-1193-5. PMC 6231277. PMID 30415641.
  4. ↑ De Vries C, Gadzhanova S, Sykes MJ, Ward M, Roughead E (במרץ 2021). "A Systematic Review and Meta-Analysis Considering the Risk for Congenital Heart Defects of Antidepressant Classes and Individual Antidepressants". Drug Safety. 44 (3): 291–312. doi:10.1007/s40264-020-01027-x. PMID 33354752.
  5. ↑ "Fluoxetine Pregnancy and Breastfeeding Warnings". ארכיון מ-31 באוגוסט 2017.
  6. ↑ Wong DT et al. Case history: the discovery of fluoxetine hydrochloride (Prozac). Nat Rev Drug Discov. 2005 Sep;4(9):764-74
  7. ↑ Myers RL (2007). The 100 most important chemical compounds: a reference guide (1st ed.). Westport, CN: Greenwood Press. p. 128. ISBN 978-0-313-33758-1.
  8. ↑ World Health Organization (2021). World Health Organization model list of essential medicines: 22nd list (2021). Geneva: World Health Organization. hdl:10665/345533. WHO/MHP/HPS/EML/2021.02.
  9. ↑ "The Top 300 of 2021". ClinCalc. ארכיון מ-15 בינואר 2024.
  10. ↑ "Fluoxetine – Drug Usage Statistics". ClinCalc.
  11. ↑ "Symbyax - olanzapine and fluoxetine hydrochloride capsule". DailyMed. 23 בדצמבר 2021.
  12. ↑ "FDA Approves Symbyax as First Medication for Treatment-Resistant Depression" (הודעה לעיתונות). Eli Lilly.
  13. ↑ Hagerman RJ (16 בספטמבר 1999). "Angelman Syndrome and Prader-Willi Syndrome". Neurodevelopmental Disorders: Diagnosis and Treatment. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-512314-2. Dech and Budow (1991) were among the first to report the anecdotal use of fluoxetine in a case of PWS to control behavior problems, appetite, and trichotillomania.
  14. ↑ Truven Health Analytics, Inc. DrugPoint® System (Internet) [cited 2013 Oct 4].
  15. ↑ Australian Medicines Handbook 2013.
  16. ↑ British National Formulary (BNF) 65.
  17. ↑ Husted DS, Shapira NA, Murphy TK, Mann GD, Ward HE, Goodman WK (2007). "Effect of comorbid tics on a clinically meaningful response to 8-week open-label trial of fluoxetine in obsessive compulsive disorder". Journal of Psychiatric Research. 41 (3–4): 332–337. doi:10.1016/j.jpsychires.2006.05.007. PMID 16860338.
  18. ↑ "Fluoxetine Hydrochloride". The American Society of Health-System Pharmacists. ארכיון מ-11 באפריל 2011.
  19. ↑ "Treating social anxiety disorder". Harvard Health Publishing. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2020.
  20. ↑ Williams K, Brignell A, Randall M, Silove N, Hazell P (באוגוסט 2013). "Selective serotonin reuptake inhibitors (SSRIs) for autism spectrum disorders (ASD)". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 8 (8): CD004677. doi:10.1002/14651858.CD004677.pub3. PMID 23959778.
  21. ↑ Myers SM (באוגוסט 2007). "The status of pharmacotherapy for autism spectrum disorders". Expert Opinion on Pharmacotherapy. 8 (11): 1579–1603. doi:10.1517/14656566.8.11.1579. PMID 17685878.
  22. ↑ Doyle CA, McDougle CJ (באוגוסט 2012). "Pharmacotherapy to control behavioral symptoms in children with autism". Expert Opinion on Pharmacotherapy. 13 (11): 1615–1629. doi:10.1517/14656566.2012.674110. PMID 22550944.
  23. ↑ Benvenuto A, Battan B, Porfirio MC, Curatolo P (בפברואר 2013). "Pharmacotherapy of autism spectrum disorders". Brain & Development. 35 (2): 119–127. doi:10.1016/j.braindev.2012.03.015. PMID 22541665.
  24. ↑ Mahdi M, Hermán L, Réthelyi JM, Bálint BL (במרץ 2022). "Potential Role of the Antidepressants Fluoxetine and Fluvoxamine in the Treatment of COVID-19". International Journal of Molecular Sciences. 23 (7): 3812. doi:10.3390/ijms23073812. PMC 8998734. PMID 35409171.
  25. 1 2 3 "Prozac - fluoxetine hydrochloride capsule". DailyMed. 23 בדצמבר 2021.
  26. 1 2 3 4 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, עמ' 626
  27. ↑ Cipriani A, Furukawa TA, Salanti G, Chaimani A, Atkinson LZ, Ogawa Y, Leucht S, Ruhe HG, Turner EH, Higgins JP, Egger M, Takeshima N, Hayasaka Y, Imai H, Shinohara K, Tajika A, Ioannidis JP, Geddes JR (באפריל 2018). "Comparative efficacy and acceptability of 21 antidepressant drugs for the acute treatment of adults with major depressive disorder: a systematic review and network meta-analysis". Lancet. 391 (10128): 1357–1366. doi:10.1016/S0140-6736(17)32802-7. PMC 5889788. PMID 29477251.
  28. ↑ Magni LR, Purgato M, Gastaldon C, Papola D, Furukawa TA, Cipriani A, Barbui C (ביולי 2013). "Fluoxetine versus other types of pharmacotherapy for depression". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2013 (7): CD004185. doi:10.1002/14651858.CD004185.pub3. PMID 24353997.
  29. ↑ "Prozac may be the best treatment for young people with depression – but more research is needed". NIHR Evidence (Plain English summary). National Institute for Health and Care Research. 12 באוקטובר 2020. doi:10.3310/alert_41917.
  30. ↑ Zhou X, Teng T, Zhang Y, Del Giovane C, Furukawa TA, Weisz JR, Li X, Cuijpers P, Coghill D, Xiang Y, Hetrick SE, Leucht S, Qin M, Barth J, Ravindran AV, Yang L, Curry J, Fan L, Silva SG, Cipriani A, Xie P (ביולי 2020). "Comparative efficacy and acceptability of antidepressants, psychotherapies, and their combination for acute treatment of children and adolescents with depressive disorder: a systematic review and network meta-analysis". The Lancet. Psychiatry. 7 (7): 581–601. doi:10.1016/S2215-0366(20)30137-1. PMC 7303954. PMID 32563306.
  31. 1 2 Boaden K, Tomlinson A, Cortese S, Cipriani A (2 בספטמבר 2020). "Antidepressants in Children and Adolescents: Meta-Review of Efficacy, Tolerability and Suicidality in Acute Treatment". Frontiers in Psychiatry. 11: 717. doi:10.3389/fpsyt.2020.00717. PMC 7493620. PMID 32982805.
  32. ↑ Hetrick SE, McKenzie JE, Bailey AP, Sharma V, Moller CI, Badcock PB, Cox GR, Merry SN, Meader N (במאי 2021). "New generation antidepressants for depression in children and adolescents: a network meta-analysis". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2021 (5): CD013674. doi:10.1002/14651858.CD013674.pub2. PMC 8143444. PMID 34029378.
  33. ↑ Etain B, Bonnet-Perrin E (במאי–יוני 2001). "[Value of fluoxetine in obsessive-compulsive disorder in the adult: review of the literature]". L'Encephale. 27 (3): 280–289. PMID 11488259.
  34. ↑ "Antidepressants for children and teenagers: what works for anxiety and depression?". NIHR Evidence (Plain English summary). National Institute for Health and Care Research. 3 בנובמבר 2022. doi:10.3310/nihrevidence_53342.
  35. ↑ Correll CU, Cortese S, Croatto G, Monaco F, Krinitski D, Arrondo G, Ostinelli EG, Zangani C, Fornaro M, Estradé A, Fusar-Poli P, Carvalho AF, Solmi M (ביוני 2021). "Efficacy and acceptability of pharmacological, psychosocial, and brain stimulation interventions in children and adolescents with mental disorders: an umbrella review". World Psychiatry. 20 (2): 244–275. doi:10.1002/wps.20881. PMC 8129843. PMID 34002501.
  36. ↑ by Robert Boland, Marcia Verdiun, Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 627
  37. ↑ Geller DA, March J (בינואר 2012). "Practice parameter for the assessment and treatment of children and adolescents with obsessive-compulsive disorder". Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry. 51 (1): 98–113. doi:10.1016/j.jaac.2011.09.019. PMID 22176943.
  38. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 628
  39. ↑ Aigner M, Treasure J, Kaye W, Kasper S (בספטמבר 2011). "World Federation of Societies of Biological Psychiatry (WFSBP) guidelines for the pharmacological treatment of eating disorders" (PDF). The World Journal of Biological Psychiatry. 12 (6): 400–43. doi:10.3109/15622975.2011.602720. PMID 21961502. ארכיון (PDF) מ-1 באוגוסט 2014.
  40. ↑ "Sarafem (fluoxetine hydrochloride tablets) for oral use Initial U.S. Approval: 1987". DailyMed.
  41. ↑ Rapkin AJ, Lewis EI (בנובמבר 2013). "Treatment of premenstrual dysphoric disorder". Women's Health. 9 (6): 537–56. doi:10.2217/whe.13.62. PMID 24161307.
  42. ↑ Carr RR, Ensom MH (באפריל 2002). "Fluoxetine in the treatment of premenstrual dysphoric disorder". The Annals of Pharmacotherapy. 36 (4): 713–7. doi:10.1345/aph.1A265. PMID 11918525.
  43. ↑ Romano S, Judge R, Dillon J, Shuler C, Sundell K (באפריל 1999). "The role of fluoxetine in the treatment of premenstrual dysphoric disorder". Clinical Therapeutics. 21 (4): 615–33, discussion 613. doi:10.1016/S0149-2918(00)88315-0. PMID 10363729.
  44. ↑ Pearlstein T, Yonkers KA (ביולי 2002). "Review of fluoxetine and its clinical applications in premenstrual dysphoric disorder". Expert Opinion on Pharmacotherapy. 3 (7): 979–91. doi:10.1517/14656566.3.7.979. PMID 12083997.
  45. ↑ Cohen LS, Miner C, Brown EW, Freeman E, Halbreich U, Sundell K, McCray S (בספטמבר 2002). "Premenstrual daily fluoxetine for premenstrual dysphoric disorder: a placebo-controlled, clinical trial using computerized diaries". Obstetrics and Gynecology. 100 (3): 435–44. doi:10.1016/S0029-7844(02)02166-X. PMID 12220761.
  46. 1 2 Felthous A, Stanford M (2021). "34.The Pharmacotherapy of Impulsive Aggression in Psychopathic Disorders". In Felthous A, Sass H (eds.). The Wiley International Handbook on Psychopathic Disorders and the Law (2nd ed.). Wiley. pp. 810–13. ISBN 978-1-119-15932-2.
  47. ↑ Coccaro EF, Lee RJ, Kavoussi RJ (באפריל 2009). "A double-blind, randomized, placebo-controlled trial of fluoxetine in patients with intermittent explosive disorder". The Journal of Clinical Psychiatry. 70 (5): 653–62. doi:10.4088/JCP.08m04150. PMID 19389333.
  48. ↑ Coccaro EF, Kavoussi RJ (בדצמבר 1997). "Fluoxetine and impulsive aggressive behavior in personality-disordered subjects". Archives of General Psychiatry. 54 (12): 1081–8. doi:10.1001/archpsyc.1997.01830240035005. PMID 9400343.
  49. ↑ George DT, Phillips MJ, Lifshitz M, Lionetti TA, Spero DE, Ghassemzedeh N, Doty L, Umhau JC, Rawlings RR (בינואר 2011). "Fluoxetine treatment of alcoholic perpetrators of domestic violence: a 12-week, double-blind, randomized, placebo-controlled intervention study". The Journal of Clinical Psychiatry. 72 (1): 60–5. doi:10.4088/JCP.09m05256gry. PMC 3026856. PMID 20673556.
  50. 1 2 3 4 5 6 7 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 629
  51. 1 2 3 4 Serralde-Zúñiga AE, Gonzalez Garay AG, Rodríguez-Carmona Y, Melendez G (באוקטובר 2019). "Fluoxetine for adults who are overweight or obese". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 10 (10): CD011688. doi:10.1002/14651858.CD011688.pub2. PMC 6792438. PMID 31613390.
  52. ↑ Zexiong Li, Yan Lu, Shanshan Liang, Shuai Li, Beina Chen, Manman Zhang, Maosheng Xia, Dawei Guan, Alexei Verkhratsky, Baoman Li, Fluoxetine improves behavioural deficits induced by chronic alcohol treatment by alleviating RNA editing of 5-HT2C receptors, Neurochemistry International 134, 2020-03-01, עמ' 104689 doi: 10.1016/j.neuint.2020.104689
  53. ↑ Bradford T. Winslow, Mary Onysko, Melanie Hebert, Medications for Alcohol Use Disorder, American Family Physician 93, 2016-03-15, עמ' 457–465
  54. ↑ Taurines R, Gerlach M, Warnke A, Thome J, Wewetzer C (בספטמבר 2011). "Pharmacotherapy in depressed children and adolescents". The World Journal of Biological Psychiatry. 12 (Suppl 1): 11–5. doi:10.3109/15622975.2011.600295. PMID 21905988.
  55. ↑ Cohen D (2007). "Should the use of selective serotonin reuptake inhibitors in child and adolescent depression be banned?". Psychotherapy and Psychosomatics. 76 (1): 5–14. doi:10.1159/000096360. PMID 17170559.
  56. ↑ Morrison JL, Riggs KW, Rurak DW (במרץ 2005). "Fluoxetine during pregnancy: impact on fetal development". Reproduction, Fertility, and Development. 17 (6): 641–50. doi:10.1071/RD05030. PMID 16263070.
  57. 1 2 3 Brayfield A, ed. (13 באוגוסט 2013). "Fluoxetine Hydrochloride". Martindale: The Complete Drug Reference. London, UK: Pharmaceutical Press.(נדרשת הרשמה)
  58. ↑ "Fluoxetine in pregnancy: slight risk of heart defects in unborn child" (PDF). MHRA. Medicines and Healthcare products Regulatory Agency. 10 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 בדצמבר 2013.
  59. ↑ Rowe T (ביוני 2015). "Drugs in Pregnancy". Journal of Obstetrics and Gynaecology Canada. 37 (6): 489–92. doi:10.1016/S1701-2163(15)30222-X. PMID 26334601.
  60. 1 2 3 Fluoxetine, Bethesda (MD): National Institute of Child Health and Human Development, 2006
  61. ↑ Kendall-Tackett K, Hale TW (במאי 2010). "The use of antidepressants in pregnant and breastfeeding women: a review of recent studies". Journal of Human Lactation. 26 (2): 187–95. doi:10.1177/0890334409342071. PMID 19652194.
  62. ↑ Taylor D, Paton C, Shitij K (2012). The Maudsley prescribing guidelines in psychiatry. West Sussex: Wiley-Blackwell. ISBN 978-0-470-97948-8.
  63. ↑ Zoltan Ungvari, Stefano Tarantini, Andriy Yabluchanskiy, Anna Csiszar, Potential Adverse Cardiovascular Effects of Treatment With Fluoxetine and Other Selective Serotonin Reuptake Inhibitors (SSRIs) in Patients With Geriatric Depression: Implications for Atherogenesis and Cerebromicrovascular Dysregulation, Frontiers in Genetics 10, 2019, עמ' 898 doi: 10.3389/fgene.2019.00898
  64. ↑ {{{מחבר}}}, Fluoxetine and Side Effects in the Geriatric Population, American Family Physician 63, 2001-02-01, עמ' 443–444
  65. ↑ Fluoxetine | VCA Animal Hospitals, Vca (באנגלית)
  66. ↑ D. V. M. Paul Pion, Gina Spadafori, Veterinary Partner, VIN.com, 2017-08-08
  67. ↑ Bland RD, Clarke TL, Harden LB (בפברואר 1976). "Rapid infusion of sodium bicarbonate and albumin into high-risk premature infants soon after birth: a controlled, prospective trial". American Journal of Obstetrics and Gynecology. 124 (3): 263–7. doi:10.1016/0002-9378(76)90154-x. PMID 2013.
  68. ↑ Koda-Kimble MA, Alldredge BK (2012). Applied therapeutics: the clinical use of drugs (10th ed.). Baltimore: Wolters Kluwer Health/Lippincott Williams & Wilkins. ISBN 978-1-60913-713-7.
  69. ↑ Citalopram and escitalopram: QT interval prolongation, GOV.UK (באנגלית)
  70. ↑ Castro VM, Clements CC, Murphy SN, Gainer VS, Fava M, Weilburg JB, Erb JL, Churchill SE, Kohane IS, Iosifescu DV, Smoller JW, Perlis RH (בינואר 2013). "QT interval and antidepressant use: a cross sectional study of electronic health records". BMJ (Clinical Research Ed.). 346: f288. doi:10.1136/bmj.f288. PMC 3558546. PMID 23360890.
  71. ↑ Ross LE, Grigoriadis S, Mamisashvili L, Vonderporten EH, Roerecke M, Rehm J, Dennis CL, Koren G, Steiner M, Mousmanis P, Cheung A (באפריל 2013). "Selected pregnancy and delivery outcomes after exposure to antidepressant medication: a systematic review and meta-analysis". JAMA Psychiatry. 70 (4): 436–43. doi:10.1001/jamapsychiatry.2013.684. PMID 23446732.
  72. ↑ Lattimore KA, Donn SM, Kaciroti N, Kemper AR, Neal CR, Vazquez DM (בספטמבר 2005). "Selective serotonin reuptake inhibitor (SSRI) use during pregnancy and effects on the fetus and newborn: a meta-analysis". Journal of Perinatology. 25 (9): 595–604. doi:10.1038/sj.jp.7211352. PMID 16015372.
  73. ↑ DailyMed - PROZAC- fluoxetine hydrochloride capsule, dailymed.nlm.nih.gov
  74. ↑ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 629-630
  75. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis, 2021, עמ' 630
  76. ↑ V. P. Prasher, Seizures associated with fluoxetine therapy, Seizure 2, 1993-12, עמ' 315–317 doi: 10.1016/s1059-1311(05)80148-7
  77. ↑ DailyMed - FLUOXETINE capsule, dailymed.nlm.nih.gov
  78. 1 2 3 4 Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 630
  79. ↑ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 631
  80. 1 2 3 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 631
  81. ↑ Justin D. Lutz, Brooke M. VandenBrink, Katipudi N. Babu, Wendel L. Nelson, Kent L. Kunze, Nina Isoherranen, Stereoselective Inhibition of CYP2C19 and CYP3A4 by Fluoxetine and Its Metabolite: Implications for Risk Assessment of Multiple Time-Dependent Inhibitor Systems, Drug Metabolism and Disposition 41, 2013-12-01, עמ' 2056–2065 doi: 10.1124/dmd.113.052639

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פלואוקסטין&oldid=43700739"