דימות מוחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סריקת מוח)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
MRI ראש

דימות מוחי הוא תחום המשתמש בכלים ובטכנולוגיות ליצירת דימות של המבנה, התפקוד והרכבו הכימי של המוח, זאת לצורך אבחון מחלות או לצורכי מחקר. תמונות המתקבלות מסריקות של דימות מוחי משקפות מאפיינים שונים של המוח ופעילותו. זהו תחום חדש יחסית, ונעשה בו שימוש ברפואה ובתחומים השונים של מדעי המוח.

ישנן מספר שיטות לסריקת מוח, שעם הנפוצות שבהן נמנות הבאות:

  • צילום רנטגן
  • דימות תהודה מגנטית (MRI)
  • דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI)
  • טומוגרפיה ממוחשבת (CT)
  • טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET)
  • מגנטו-אנצפלוגרפיה (MEG)

היסטוריה של הדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הראשון של ההיסטוריה של ההדמיה מתחיל בנוירולוג האיטלקי אנג'לו מוסו (באנגלית: Angelo Mosso) שהמציא את 'איזון מחזור הדם האנושי', אשר יכול למדוד באופן לא פולשני את חלוקת הדם מחדש במהלך פעילות רגשית ואינטלקטואלית.[1] אף על פי שהדבר הוזכר בקצרה על ידי ויליאם ג'יימס בשנת 1890, הפרטים בנוגע לניסויים שערך מוסו נותרו במידה רבה לא ידועים עד לשנים האחרונות, כאשר התגלו מחדש המכשיר המקורי, וכן התיאורים המקוריים של מוסו שדווחו על ידי סטפנו סנדרון ועמיתיו.[2]

בשנת 1918 הנוירוכירורג האמריקאי וולטר דנדי (באנגלית: Walter Edward Dandy) הציג את טכניקת הוונטריקולוגרפיה (ventriculography) - יצירת תמונות רנטגן של חדרי המוח על ידי הזרקה של אוויר מסונן ישירות לתוך אחד מחדרי המוח הצדיים או שניהם. דנדי גם ציין כי אוויר שנכנס לתוך החלל התת-עכבישי של חוט השדרה בהליך של ניקור מותני יכול גם הוא להיכנס לחדרי המוח, וניתן להשתמש בכך כדי להראות את חללי נוזל המוח והשדרה סביב הבסיס של המוח ועל פני השטח שלו. טכניקה זו נקראת pneumoencephalography.

בשנת 1927 אנטוניו אגש מוניש הציג אנגיוגרפיה מוחית, שבעזרתה כלי דם נורמליים ולא נורמליים בתוך ומסביב למוח ניתנים להדמיה בדיוק רב.

בשנות ה-1970 המוקדמות, אלן קורמאק (באנגלית: Allan MacLeod Cormack) וגודפרי נ. האונספילד הציגו את הטומוגרפיה הממוחשבת (CAT או CT), ואז תמונות אנטומיות יותר ויותר מפורטות של המוח הפכו להיות זמינות למטרות אבחון ומחקר. קורמאק והאונספילד זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1979 על עבודתם. זמן קצר לאחר כניסתה של CAT בראשית שנות ה-1980, הפיתוח של ליגנדים רדיואקטיביים אפשר טומוגרפיית פליטת פוטון בודד (SPECT) וטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) במוח.

פחות או יותר במקביל, דימות תהודה מגנטית (סריקת MRI או MR) פותח על ידי חוקרים ובהם פיטר מנספילד ופול לוטרבור, שזכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 2003. בתחילת שנות ה-80 MRI נכנס לשימוש קליני, ובמהלך שנות ה-80 נפרצה דרך של חידודים טכניים ויישומי MR לצורכי אבחון. אחרי זמן קצר, מדענים גילו שהשינויים הגדולים בזרימת הדם שנמדדים על ידי PET ניתנים לדימות גם בסוג הנכון של MRI, וכך נולד דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI). מאז שנות ה-90, ה-fMRI השתלט על תחום מיפוי המוח, וזאת משום שהוא לא מאוד פולשני, יחסית זמין, ואינו כרוך בחשיפה לקרינה.

בתחילת שנות ה-2000, תחום הדימות הגיע לשלב שבו ניתן גם לפתח יישומים מעשיים המתבססים על הדמיה תפקודית של המוח. אזור היישום העיקרי הוא צורות בסיסיות של ממשק מוח-מחשב.

אינדיקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה מוחית באה אחרי בדיקה נוירולוגית, שבה רופא מצא סיבה לחקור מטופל, שאולי סובל מהפרעה נוירולוגית.

אחת הבעיות הנוירולוגיות השכיחות יותר שאדם עלול לסבול ממנה היא התעלפות.[3][4] במקרים של התעלפות פשוטה אצל מטופל בעל היסטוריה שאינה מציעה סימפטומים נוירולוגיים אחרים, האבחון יכלול בדיקה נוירולוגית בלי הדמיה נוירולוגית כלשהי, כי הסבירות למציאת גורם במערכת העצבים המרכזית היא נמוכה מאוד.[5]

הדמיה אינה מיועדת לחולים עם כאבי ראש יציבים אשר אובחנו כמיגרנה.[6] מחקרים מצביעים על העובדה שנוכחות של מיגרנה אינה מגבירה את הסיכון למחלה במערכת העצבים המרכזית.[6] אבחנה של מיגרנה שמציינת היעדר מחלות אחרות, כגון פפילידמה, לא מצביעה על צורך בהדמיה.[6] במהלך ביצוע אבחנה זהירה, הרופא צריך לשקול אם יש לכאב הראש סיבה אחרת מאשר המיגרנה ואז לחייב הדמיה.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דימות מוחי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stefano Sandrone, Marco Bacigaluppi, Marco R. Galloni, Gianvito Martino, Angelo Mosso (1846–1910), Journal of Neurology, 259, 2012-08-23, עמ' 2513-2514 doi: 10.1007/s00415-012-6632-1
  2. ^ Stefano Sandrone, Marco Bacigaluppi, Marco R. Galloni, Stefano F. Cappa, Weighing brain activity with the balance: Angelo Mosso’s original manuscripts come to light, Brain, 2013-05-17, עמ' awt091 doi: 10.1093/brain/awt091
  3. ^ Thomas H. Miller, Jerry E. Kruse, Evaluation of syncope, American Family Physician, 72, 2005-10-15, עמ' 1492-1500
  4. ^ American College of Physicians | Choosing Wisely, www.choosingwisely.org
  5. ^ Angel Moya, Richard Sutton, Fabrizio Ammirati, Jean-Jacques Blanc, Guidelines for the diagnosis and management of syncope (version 2009), European Heart Journal, 30, 2009-11-01, עמ' 2631-2671 doi: 10.1093/eurheartj/ehp298
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Donald W. Lewis, David Dorbad, The Utility of Neuroimaging in the Evaluation of Children With Migraine or Chronic Daily Headache Who Have Normal Neurological Examinations, Headache: The Journal of Head and Face Pain, 40, 2000-09-01, עמ' 629-632 doi: 10.1046/j.1526-4610.2000.040008629.x

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי