סרפד הכדורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןסרפד הכדורים בפטרה שבירדן
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: סרפדיים
סוג: סרפד
מין: סרפד הכדורים
שם מדעי
Urtica pilulifera
ליניאוס, 1753

סרפד הכדורים (שם מדעי: .Urtica pilulifera L) הוא צמח חד-שנתי בעל שערות צורבות לבאים עמן במגע ותפרחות נקביות דמויות כדור ממשפחת הסרפדיים. מין נפוץ מאוד כמעט בכל מחוזות ישראל מלבד החרמון, דרום נגב והערבה[1]. תפוצתו העולמית משתרעת בכל ארצות סביב אגן הים-התיכון וממשיכה עד מערב פקיסטן ועד חצי האי ערב[2]. בישראל גדלים ארבעה מינים מהסוג סרפד, מהם שלושה מינים חד-שנתיים בעלי שורש שיפודי ומין אחד רב-שנתי ונדיר (סרפד החולה) בעל קנה שורש. ראה הרחבה על הסוג בערך סרפד.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפרחות נקביות וזכריות של סרפד הכדורים
ארבעה לוואים (לא שניים) באמצע התמונה

סרפד הכדורים הוא צמח עשבוני, חד-שנתי, חד-ביתי (פרחים זכריים ונקביים על אותו פרט), מואבק רוח, המסתעף מבסיסו לגבעולים זקופים הנישאים לגובה של 25 עד 75 ולעיתים אף יותר. הוא נושא זיפים או שערות נוקשות, סמורות וצורבות, לפעמים הוא כמעט קירח.

השורש הוא שורש שיפודי.

הגבעולים רְבוּעִים (בעלי 4 צלעות), זקופים, פשוטים או מסועפים ובעלי שערות צורבות.

הפטוטרות מוארכות, אורכם בערך כאורך הטרף או יותר. בכל מפרק ישנם 4 לוואים מפורדים, קרומיים, קטנים וקצרים בהרבה מהפטוטרת, אורכם אינו עולה על 7 מ"מ[3][4].

העלים נגדיים, פשוטים ומשוננים, בעלי שערות צורבות, צבעם ירוק בהיר, אורכם עד 9 ס"מ לעיתים רחוקות עד 12 ס"מ רוחבם 7 ס"מ, לעיתים רחוקות 9 ס"מ. הם כמעט דמוי ביצה, ובעלי שינון גס (השיניים קהות), בסיסם כמעט דמוי לב. השיניים בקודקוד העלה שווים זה לזה (בשונה מסרפד החולה שקודקוד העלה שלו מסתיים בשן צרה שאורכה גדול פי 3 או יותר משאר שיני העלה).

התפרחות חיקיות, חד-מיניות (זכריות או נקביות) על אותו פרט. התפרחות הנקביות דמויות כדור והזכריות דמויות שיבולת רפה (עגילים, catkins).

התפרחות הזכריות דמויות שיבולת (עגיל) והן בעלות צירים ארוכים ומסועפים והן מצויות בתחתית עמוד התפרחת או הן מצויות יחד עם התפרחות הנקביות דמויות הכדור בחלקו העליון.

התפרחות הנקביות כדוריות, קוטרן עד 13 מ"מ, והן נישאות על עוקצים ארוכים, 2 על כל עוקץ לעיתים רחוקות אחד בלבד, מאוחר יותר התפרחת מתכופפת.

הפרחים החד-מיניים, ללא חפים, עם עטיף ירוק בן 4 עלי עטיף.

הפרחים הזכריים בעלי 4 אבקנים, שערוכים מול עלי עטיף שווים ועם שריד של שחלה מנוונת שהתפתחותה ראשונית. במרכז הפרח הסגור (בפקעית) עולים 4 אבקנים כפופים כקפיץ סלילי, ובמגע קל הם מתיישרים בפתאומיות, מאבקיהם מתפוצצים, והם מפזרים עננה של אבקה לעבר הפרחים הנקביים.

הפרחים הנקביים כמעט יושבים, מכוסים בשערות צפופים, גודלם 1.5 מ"מ, עם 4 עלי עטיף מהם 2 חיצוניים קטנים בהרבה מהפנימיים; השחלה אחת ובעלת צלקת יושבת (ללא עמוד שחלה)[4].

הפרי הוא אגוזית פחוסה במקצת, מוארכת, כלואה בתוך עטיף משתייר ושעיר.

הנביטה של הצמח והופעת העלים מתחילה בראשית נובמבר התייבשות הסופית של העלווה לא מאוחר מסוף יוני. הפרי ירוק נמצא מסוף ינואר, ופרי בהפצה נמצא על התפרחות הכדוריות עד אמצע ספטמבר[5].

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפוס תפוצתו של סרפד הכדורים הוא ים-תיכונית, אירנו טורני ועם חדירה לאזורים אירו-סיבירים. תפוצתו העולמית משתרעת בכל הארצות סביב אגן הים-התיכון וממשיכה עד מערב פקיסטן ועד חצי האי ערב[2]. בישראל מין זה נפוץ מאוד כמעט בכל מחוזות ישראל מלבד החרמון, דרום הנגב והערבה[1]. הצמח גדל בבתי גידול עשירים בחנקן, בריכוזי אשפה, חצרות בתים, גינות מוזנחות, מטעים ופרדסים נטושים. מין זה גדל בעיקר בקרבת האדם, אך גם בבתי-גידול טבעיים.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרפד הכדורים בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 סרפד הכדורים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  2. ^ 1 2 Urtica pilulifera L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  3. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 92-94
  4. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, כנה ירושלים 1998: כנה, 1998, עמ' 100-102
  5. ^ סרפד קרומי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה