אלכסנדר אוקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סשה אוקון)
אלכסנדר אוקון
אלכסנדר אוקון (1982)
אלכסנדר אוקון (1982)
לידה 12 במאי 1949 (בן 74)
לנינגרד, ברית המועצות
לאום ישראלי
תחום יצירה אמנות, ספרות, עיתונאות
www.sashaokun.com

אלכסנדר (סשה) אוקון (נולד ב-12 במאי 1949) הוא צייר ישראלי, יליד ברית המועצות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר (סשה) אוקון נולד ב-1949 בסנקט פטרבורג (אז לנינגרד). במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 היה אוקון מעורב בפעילות אמנותית אוונגרדית של אמנים בברית המועצות. בשנת 1979 עלה לישראל והתיישב בירושלים. החל משנות ה-80 שימש, לצד יצירתו האמנותית, גם כקריין וכמגיש בקול ישראל ברוסית ובערוץ הטלוויזיה ברוסית בישראל. משנת 1996 ואילך מכהן יו”ר ועדת אמנויות פלסטיות במשרד הקליטה ובין השנים 2000–2005 כיהן כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בירושלים.

עיקר יצירתו של אוקון היא במדיה הרישום והציור, אולם יצר גם מיצבים גדולי ממדים. בסוף שנות ה-80 יצר מיצב גדול ממדים תחת השם "מאה ואחד שערים", שהוצג בשנת 1994. יצירותיו מרבות לשאוב מקורות מתולדות האמנות המערבית. ביצירותיו הדו־ממדיות מופיעות דמויות גרוטסקיות או כבדות גוף.

ביחד עם איגור גוברמן כתב ספר Путеводитель по стране сионских мудрецов שיצאה לאור ברוסיה בשנת 2009.

בשנת 2018 הוא אצר תערוכה של איליה בוגדנובסקי בבית האמנים על שם זריצקי.

בשנת 2023 יצא לאור ספרו של אוקון רומן עם עיפרון: הערות בשולי הרישום, בהוצאת הקיבוץ המאוחד[1].

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976-1972 - בית ספר לאמנות 2 №, לנינגרד, ברית המועצות
  • 1986 ואילך - רישום, בצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב, ירושלים
  • 2001-1988 - ציור ורישום, מכללת “אמונה”, ירושלים
  • 1989 - פרופ’ נלווה בלרמין קולג’ קנטאקי, ארצות הברית.

עבודות נמצאות באוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות אישיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976 - מוזיאון מגנס, ברקלי, קליפורניה
  • 1977 - מוזיאון סקירבל, לוס אנג'לס
  • 1978 - מוזיאון לאמנות מודרנית ירוואן
  • 1985 - סלון לאמנות, גראן פלא, פריז
  • 1985 - המוזיאון היהודי, ניו יורק
  • 1986 - המוזיאון הלאומי קולומביה, בוגוטה
  • 1988 - פסטיבל "קלאסיקה בקונטקסט", לואיוויל, קנטקי
  • 1990 - אוניברסיטת אוהיו, קולומבוס
  • 1991 - אוניברסיטת דנבר, קולוראדו
  • 1992 - מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
  • 1993 - המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג
  • 1994 - ארטפוקוס, ירושלים
  • 1997 - מוזיאון קליאצ'ניק, וושינגטון
  • 1997 - גלריית "סטודיו דה ארטה קונטמפוראריו", רומא
  • 1999 - פסטיבל ישראל, ירושלים
  • 1999 - סלון הסתיו, גראן פלא, פריז
  • 2001 - מאנז', מוסקבה
  • 2002-2003 - מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2004 - פסטיבל אמנות עכשווית במאנז', סנט פטרסבורג
  • 2006 - המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג
  • 2009 - מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2016 - מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2017 - מוזיאון אלברטינה, וינה
  • 2018 - האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון
  • 2020 - גלריית "אליס בלק", לונדון
  • 2022 - תערוכת עבודות מאוסף הקבע של מוזיאון אלברטינה, מוזיאון אלברטינה, וינה
  • 2024 - המוזיאון היהודי, וינה

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983 פרס עופר פניגר לאמן צעיר
  • 1985 מלגת גסטטנר
  • 1987 מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת
  • 1989 תואר “Kentucky Colonel”, קנטקי, ארצות הברית
  • 1989 אזרח כבוד של ג’פרסון קאונטי, קנטקי, ארצות הברית
  • 1993 איש השנה, המרכז הבינלאומי, קיימברידג', אנגליה
  • 2014 פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום, בית האמנים, ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]