מוזיאון אילנה גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך הוא העתק הדבק מהאתר מהרשמי של המוזיאון, וככזה לא נכתב בשפה הראויה לאנציקלופדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מוזיאון אילנה גור
מוזיאון אילנה גור.jpg
מידע
סוג אמנות
שנת ההקמה 1995
תאריך פתיחה רשמי 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל אביב-יפו, ישראל
כתובת מזל דגים 4, יפו העתיקה
מייסדים אילנה גור
בעלות אילנה גור
קואורדינטות 32°03′12″N 34°45′05″E / 32.0533°N 34.7513°E / 32.0533; 34.7513 
http://www.ilanagoormuseum.org
(למפת יפו רגילה)
Jaffa map-plain-bright.png
 
מוזיאון אילנה גור
מוזיאון אילנה גור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוזיאון אילנה גור הוא מוזיאון לאמנות השוכן ביפו העתיקה. המוזיאון נוסד בשנת 1995 על ידי האומנית, המעצבת, והפסלת אילנה גור. המוזיאון מורכב מעבודותיה של גור לצד אוסף אמנות של מעל 400 יצירות, של אומנים בינלאומיים לצד ישראלים ומכל סוגי האמנויות. המוזיאון משמש גם כביתה הפרטי של גור אשר פתוח למבקרים ובכך מהווה חוויה היסטורית, אמנותית, ופונקציונאליות ביתית ייחודית.

בשנת 2013, מוזיאון אילנה גור הפך ממוזיאון פרטי לעמותה. כתוצאה מכך, התפתחו ועוצבו מחדש פעילויות חדשות במוזיאון, כמו למשל תערוכות מתחלפות, שיתוף פעולה עם בית הספר למוזיקה עכשווית ולג'אז – רימון. כמו כן, שיח גלריה וסדנאות אומן, ונושאי סיור חדשים ומשתנים. מטרת המוזיאון להתפתח לעבר שיח אומנותי בינתחומי ולקרב את הקהל לאומנות ישראלית-עכשווית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה המוזיאון הוקם כחאן היהודי הראשון בשנת 1742, על ידי הגביר יעקב זונאנה. שימושו המקורי של המבנה היה כבית הארחה לעולי רגל אשר הגיעו דרך הים ועצרו במקום מספר ימים לפני שהמשיכו בדרכם לירושלים. למבנה שלוש קומות. קירותיו המסיביים תואמים לאדריכלות האופיינית של התקופה, ולפונקציה שלשמה הוא נועד: מעבר להיותו תחנת ביניים עבור העולים הוא שימש גם כמקלט מפני שודדים שהסתובבו מחוץ לחומות העיר העתיקה. במחצית השנייה של המאה ה-19 שימש המבנה כבית חרושת לייצור סבונים ותמרוקים על בסיס שמן זית, שנוהל על ידי משפחה מוסלמית מבוססת.

לאחר מלחמת העצמאות שוכנו ביפו העתיקה עולים חדשים מארצות הבלקן. במבנה התגוררו עולים בתנאי תברואה קשים, ללא אספקה סדירה של חשמל ומים. משנת 1949 שימש המבנה בחלקו גם כבית כנסת לקהילת יהודי לוב.

בשנות השבעים משכה אליה יפו העתיקה אמנים רבים שהחליטו להשתכן באזור ולפתוח בו גלריות קטנות וייחודיות. גם אילנה גור הגיעה לאזור, ובשנת 1983 רכשה חלק קטן מהמבנה שישמש אותה בעת ההיא כדירה פרטית הצופה לים התיכון. בתחילת שנות ה - 90 החליטה גור לפתוח מוזיאון פרטי שבו תוכל להציג את יצירותיה ואת אוסף האמנות העצום אשר באמתחתה. גור רכשה את המבנה כולו והחלה בעבודות השחזור והשיפוץ, שארכו כשלוש שנים, תוך שמירה על סגנונו האדריכלי של הבית. המבנה היה נטוש עזוב ומוזנח, ואף היה צורך לקדוח חור בקיר על מנת להיכנס פנימה בפעם הראשונה בגלל שלא הייתה דלת כניסה. משנסתיימו העבודות נפתח המבנה כמוזיאון פרטי בשנת 1995.

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי המוזיאון מכילים למעלה מ-400 יצירות של אמנות ישראלית, בינלאומית ואתנית לצד עבודותיה של האמנית אילנה גור. יצירות האמנות במוזיאון כוללות: ציור, פיסול, וידאו-ארט, אמנות שבטית, עתיקות, רישום, פריטי עיצוב וחפצים שימושיים. העבודות נרכשו במהלך מסעותיה של גור בארץ ובעולם. מסעות אלו התפרסו במשך חמישה עשורים ותוצאתם היא אסופה אקלקטית, אך בעלת מספר מאפיינים דומים, דוגמת: עיסוק בנושאי נשיות ואימהות, דיוקנאות ואמנות שימושית. לצד יצירות עכשוויות של אמנים ישראליים וותיקים וצעירים, במוזיאון מוצג אוסף עשיר של אומנות אתנית שמקורה בעיקר מיבשת אפריקה ומדרום אמריקה. על אף האקלקטיות לכל אחד מחללי המוזיאון אופי מיוחד משלו. בכל חדר ממוקמות יצירות ממקומות ומזמנים שונים. כל יצירה בעלת תוכן אחר ומאחוריה מסתתר סיפור עצמאי. ייחודו של המוזיאון נובע מההקשרים המיוצרים על ידי האמנית, הן ברמה הנושאית והן ברמה הוויזואלית.

המוזיאון מכיל שלוש קומות בנוסף לקומת חנות המוזיאון, אשר בכל קומה טמונים חללים המכילים כל אחד שפע רעיוני וויזואלי השונה מהאחר. בקומת הגג, מתפרס גן פסלים עם נוף פנורמי על תל אביב-יפו והים התיכון.

חללי המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר המטבח במוזיאון אילנה גור

החלל המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלל המרכזי הוא תחנה ראשונה בסיור הנערך במוזיאון ואזור קבלת פני הבאים בשעריו. הוא חושף בצורה מעניינת מדיומים שונים של אמנות החל מ"סדרת האדמה" של אילנה גור שעשויה כלי עבודה חלודים ומחרשות ישנות, דרך אמנות קינטית של יעקב אגם, וידאו ארט של מיכל קול, פסלים של אמנים בינלאומיים כקושידה ושל אמנים ישראליים מוערכים כאורי ליפשיץ. מסביב לחלל מסודרים רהיטים שהובאו על ידי אילנה גור ממצרים, אשר שמשו בעבר כמחרשות ועתה הם קיבלו פונקציה וחיים חדשים. גובהה המרשים של התקרה בחלל המרכזי מעניק למבקר תמונת מבט רחבה ואפשרות ספיגה של חוויה אמנותית, אדריכלית ותרבותית כאחד.

האוסף האתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלל פיסול

החלל האפריקאי כולל אוסף אקלקטי של פריטים פונקציונאליים מקוריים שהיו שייכים בעבר לבני שבטים אפריקאים קדומים ושימשו אותם לפעולות בחיי היום יום, כגון מיטות ילודה, כיסא מנהיג וקערות אוכל. לצידם כולל האוסף מגוון מסכות, פסלים וכלים שבאמצעותם נערכו טקסים פולחניים. האוסף נאסף על ידי אילנה גור במהלך ביקוריה באפריקה. רוב הפריטים המוצגים בחלל האפריקאי עשויים עץ מגולף – החומר הזמין ביותר שהיה לשבטים אשר חיו בטבע, לצד שימוש ברפיות, חבלים, חרוזים, צדפים וקליפות של פירות.

החדר הנוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר נצרות הוא חלל קטן הכולל אוסף ואותנטי של צלבים ופסלונים בגדלים שונים לצד שרידים מקודשים, שאספה אילנה גור במהלך מסעותיה בעולם שלדעתה מהווים מעיין עדות אילמת לכבוד והערכה לדת האחרת. רוב העבודות המוצגות בחדר מתוארכות לתחילת המאה ועשויות מעץ זית, אותו העץ שעליו על פי האמונה הנוצרית נצלב ישו. יצירות אלו משתלבות עם יצירות אחרות של אילנה גור ואמנים ישראלים אחרים כגון יגאל תומרקין ונעמי מרקל, המאופיינות במראה ואיקונוגרפיה נוצרית ויחד יוצרים תמהיל אחיד והומוגני לכלל המוצג בחלל. ספרייה ע"ש ד"ר יוסף ספיר ז"ל הספרייה שבמוזיאון אילנה גור הממוקמת בקומה השנייה של המבנה היא ספרייה פעילה המציעה ספרות עברית ולועזית בנושאי ארץ ישראל, תרבות ואמנות. ספרייה זו מוקדשת לזכר סבה של גור, ד"ר יוסף ספיר שהיה ציוני נלהב, גניקולוג צייר ופסל. בחלל מאורגנים ציורים, פסלים וצילומים נדירים ומקוריים שחלקם נעשו על ידי ד"ר ספיר והם נשתמרו על ידי גור באדיקות רבה. הספרייה מהווה תיעוד לפרקים משמעותיים באילן היוחסין של אילנה גור השוזרים את סיפור המשפחה עם סיפורו של היישוב היהודי טרום הקמת מדינת ישראל.

חדר פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר פיסול נקרא על שם אוסף אמנות בממדים קטנים, המאורגן במרכז החלל על גבי סטנדים נפרדים. חדר זה נחשב לחלל המרשים ביותר במוזיאון בשל שילוב עבודות של אילנה גור לצד אמנים בינלאומיים כדייגו ג'אקומטי, הנרי מור, אלכסנדר ארכיפנקו ואמנים ישראליים כיצחק דנציגר, עוזי קצב ואורי ליפשיץ. התקרה המחוררת שמעל משלימה את ייחודיות החלל ומהווה אחד מהאלמנטים האדריכליים המרתקים שהמבנה המתוארך למאה ה-18 מציע. תקרת האמפורות נעשתה בטכניקת "כוורת" שבתוכה אוחסנו אמפורות (כדי חרס שמקורם ביוון העתיקה) כדי לתמוך במשקלה ולבודד מפני חום וקור. עתה טקסטורת התחרה שלהן חוברת למראה האמנותי הכולל של החלל. חדר המיניאטורות צופה לים ולנמל יפו העתיקה, לאזור בו נמצאו אלפי אמפורות אשר שימשו במאות הקודמות לבניית תקרות בשיטת הכוורת. בדרך זו נוצר קשר רעיוני בין המקום שבו המבקרים במוזיאון ניצבים לנוף בו הם צופים.

חדר נזירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבוקר שאחרי (פסל)

מוקדש ליצירה "הבוקר שאחרי" בה מוצגים פריטים שונים על גבי שני שולחנות נזירים מקוריים.

גן הפסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקצה מבנה המוזיאון שוכן גן הפסלים. הוא מוקף בנוף עוצר נשימה של קו החוף של תל אביב, הנחשב לאחד הנופים הקסומים של ישראל. בגן, פסלים גדולי ממדים שנעשו על ידי אמנים שונים ביניהם, דוד זדנלוביץ – "דיוקן ז'אק ליפשיץ", ריצ'רד סטנקביץ ואילנה גור. הגן מציע אזורי ישיבה נוחים לצידם של עצי זית ושאר פירות ופרחים אופייניים לישראל, כמו גם כיסאות ושולחנות נגרים אותנטיים ששימשו בתי ספר יסודיים לפני שהגיעו לידיה של גור. אלו מאפשרים למבקרים להתענג על השקט והרוגע המהפנטים ששורים בגן ייחודי זה וליהנות מרגע של אתנחתא. כשמו, הגן כולל פסלים בגדלים ובצורות שונות, חלקם עשויים ברונזה, חלקם מחלקי מתכת ישנים, מורגים, מחרשות ואפילו אבני ריחיים שאורגנו זה לצד זה בקפידה. לרוב הפסלים זיקה ישירה עם הטבע וזו הסיבה שהם נבחרו להיות מוצבים דווקא בגן הפסלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוזיאון אילנה גור בוויקישיתוף