עדריאל המחולתי

עדריאל המחולתי

אב	ברזילי הגלעדי
בן או בת זוג	מרב בת שאול

עַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי, דמות מקראית, שמו מופיע בספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק י"ט.

זיהוי דמותו של עדריאל

שאול נתן את מרב בתו לעדריאל. אם עדריאל הוא בנו של ברזילי הגלעדי המוזכר בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח' וספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז (ר' פרשנות והשגות להלן), אזי עדריאל הגיע ממשפחה ממעמד גבוה. ואם כך ייתכן כי בנישואין למרב, ביקש שאול לקשור קשרים עם היישוב בעבר הירדן המזרחי..

שאול הבטיח את בתו גם לעדריאל וגם לדוד, והדבר יצר בעיה פוליטית ופרשנית. הבעיה נובעת מכך שלא ברור מלשון המקרא מה סדר האירועים. לא ברור אם מרב הובטחה קודם לדוד ואחר כך נתנה לעדריאל, או שנתנה קודם לעדריאל ורק לאחר מכן הובטחה לדוד. לשון המקרא: "וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה" (שמואל א יח 19). רש"י למשל פרש שלאחר ששאול קבע מועד לנישואי דוד ומירב אולם טרם נישואיהם, מסיבות שונות מרב נתנה לעדריאל "בעת תת: כשהגיע הזמן שקבעו לתתה לו, בעוד שהיו עסוקין לתתה לו, ונתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל". מצד שני ניתן לפרש את הפסוק "ויהי בעת תת-את מרב בת שאול לדוד, והיא נתנה [כבר קודם לכן] לעדריאל המחולתי". אם הפועל "נתנה" הוא פועל שזמנו עבר רחוק (פלופרפקט), כלומר קודם לשאר המשפט ("תת"), הרי שניתן לפרש שקודם מרב נתנה לעדריאל, ורק לאחר מכן שאול הכריז שבתו תהיה לאיש שיכה את גולית. אם כך יש לומר שהבטחתה לדוד היא הפרת הבטחה לעדריאל, ולא שנתינתה לעדריאל היא הפרת הבטחה לדוד.

פרשנים שונים עסקו בהתאמת הפרשה להלכות שונות ולהסרת ספק שנעברה עברה. הפרשן מצודת דוד מבאר את המילים: "וַיְהִי, בְּעֵת תֵּת" כך: ”כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה.”

לפי ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ח'–ט' נמסרו חמשת בניה של מיכל עם עדריאל לידי הגבעונים, והוצאו להורג. דבר זה קשה משני טעמים:

1. מהכתוב בשמואל א', י"ח, י"ט: ”וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה”, דהיינו שמֵרַב היא אשת עדריאל ולא מיכל בת שאול.
2. מהכתוב בשמואל ב', ו', כ"ג: ”וּלְמִיכַל בַּת-שָׁאוּל לֹא-הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ” ואילו כאן כתוב שהיו לה חמישה בנים.

חז"ל ביארו כי הם נקראים בני מיכל בגלל שהיא גידלה את ילדיה של מרב. בתוספתא (סוטה יא,יז; וכן סנהדרין יט ע"ב) מובא ביאור אחר: "מקיש נשואי מרב לנשואי מיכל מה נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה אף נשואי מרב לעדריאל בעבירה היה". כלומר, אכן מיכל נישאה לפלטי ומירב לעדריאל, אלא שבא הכתוב ללמדנו שמכיון ששתיהן היו נשואות לדוד קודם שניתנו לפלטי ועדריאל, נישואיהן להם היו בעבירה (ויוצא שהבנים הללו של מירב שנמסרו להריגה היו ממזרים, ושלמיכל לא נולד ילד).

בהקשר זה, עולה השאלה, כיצד נשא דוד שתי אחיות – דבר האסור ע"פ ויקרא י"ח י"ח. רד"ק בפירושו לשמואל א', י"ח, כ"ב כותב: ”ויש מרז"ל שאמרו כי שתיהן היו לדוד לנשים ואחר מיתת מרב נשא מיכל, ועדריאל בעבירה נשא את מרב; ומהם אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במרב ובהיתר נשאה עדריאל”.

אם עדריאל הוא בנו של ברזילי הגלעדי המוזכר בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח' וספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז, אזי עדריאל הגיע ממשפחה ממעמד גבוה. ביסוס לכך הוא זיהוי מקומה של אבל מחולה בעבר הירדן, בארץ גלעד. אולם זיהוי זה נתקל בקושי. כפי שנכתב לעיל, ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ח'–ט', דוד נותן את חמשת בני עדריאל לגבעונים כנקמת דם בבית שאול, לא סביר להניח שדוד מסר להריגה את נכדיו של ברזילי הגלעדי, שדאג לו ותמך בו כלכלית בימי מרד אבשלום בנו.

יש הסוברים כי "אבל מחולה" היא תל אבו צוץ הממוקם ליד מעברות הירדן ממזרחה למחולה כיום.