עיוורים בישראל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
בישראל כ-27,000 עיוורים הזכאים לתעודת עיוור, בגלל עיוורון מוחלט, חדות ראייה מוגבלת או שדה ראייה מצומצם. עיוורון או לקות ראייה נגרמת ממחלות עיניים או כתוצאה של פציעה, פגיעה מוחית, סוכרת או גידול, עיוורון יכול להיות גם כמגבלה מולדת או מגבלה שמתפתחת עם השנים. כשני שלישים מהעוורים הם מעל גיל 65. ילדים בעלי תעודת עיוור, שאינם בעלי לקות אחרת, משולבים בבתי ספר רגילים תוך קבלת סיוע אישי של מספר שעות שבועיות. העיוורים בישראל מקבלים קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי וכ-40% מאלו שבגילאי עבודה משולבים בעבודות שונות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמת מדינת ישראל היו בישראל כ-500 עיוורים. בעקבות מלחמת העצמאות הוכפל מספרם, ועם בא העלייה ההמונית עלה מספר העיוורים בהרבה. בתחילה רוכזו העיוורים בכמה מחנות הכשרה בעין שמר, בראש העין, בבית ליד ובירושלים, שם עברו הכשרה מקצועית למלאכות כמו ייצור מזרנים, מטאטאים, ומחצלות. בשנת 1949 הקים ארגון הג'וינט את מלב"ן (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים) - מרכז שירותים לטיפול בעולים חולים, קשישים ונחשלים. בין היתר, טיפל מלב"ן בעיוורים, עבורם הקים בתי חינוך ומפעלים מוגנים. פרויקט הדגל של מלב"ן היה הקמת כפר אוריאל, בהתאם לתפיסות שרווחו עד המחצית השנייה של המאה העשרים שראו בהקמת מסגרות נפרדות עבור בעלי נכויות שיטה מיטבית לשיקומם.
מספר העיוורים בישראל הגיע לכ-5000 בתחילת שנות ה-60. בשנת תשכ"ב עלו לישראל כ-500 עוורים[1].
עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסר בעבודה הייתה אחת הבעיות העיקריות של עוורים משנות ה-50. ביוני 1954 קיימו מספר עולים הפגנה אלימה מול הכנסת בדרישה לסייע להם בשיכון ובשילוב בעבודה[2]. בעקבות זאת, בשנות ה-50 וה-60 נעשו מאמצים לשלב עיוורים בעבודה[3], בעיקר במרכזנות, אריגה, תפירה ועבודות משק בית[4]. כן פעל משרד הסעד לשכנע את המעסיקים שכדאי להם להעסיק עוורים[5]. השירות לשיקום עוורים במשרד הסעד פעל לפתוח בפני העוורים מקצועות נוספים ובשנת 1968 קיבל צוות השירות את פרס קפלן. בין השאר קיים השירות קורסים שבעקבותיהם שולבו עוורים בהפעלת מחשבים[6].
בשנת 1967 דנה ועדת השירותים הציבוריים של הכנסת בעניין העוורים והמליצה לחייב מוסדות ממשלתיים ועירוניים להעסיק עוורים במרכזנות, הסעת מעליות וכמסז'יסטים[7]. שר הסעד, יוסף בורג, גרס לעומת זאת שאין לחייב העסקה אלא לפעול בדרכי שכנוע[8].
ד"ר ניסן הגל המרכז לעיוור טען בשנת 1969 שהמחסור בעבודה נובע מגישת המדינה המסווגת את העוורים כמקרי סעד, ומונעת את העסקתם במקצועות מתגמלים כמו עובדים סוציאליים ומורים[9].
במחקר שנעשה בשנת 1996 נמצא שכ-40% מהעיוורים בגילאי 19-49 עובדים. בקרב בעלי תואר אקדמי, כשני שלישים מהעיוורים עובדים. בישראל כ-20 מרכזים לעבודה מוגנת לעיוורים, בהם מועסקים כ-900 עיוורים ולקויי ראייה אשר משכורתם משולמת על ידי משרד הרווחה, הממן גם עלויות נוספות של המרכזים[10].
מספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 נמנו בישראל 1158 עיוורים עד גיל 18, בהם 436 עיוורים מוחלטים (37.7%), 8067 עיוורים בגילאי 19-65, מהם 2745 עיוורים מוחלטים (34%), ו-17,405 מעל גיל 65, מהם 4779 עיוורים מוחלטים (27.5%)[10].
לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדים עיוורים שאין להם לקויות נוספות לומדים על דרך כלל במערכת החינוך הרגילה לצד תלמידים רואים. בשנת תשע"ד למדו במערכת החינוך כ-300 תלמידים עיוורים בני 21-3. חלק הארי של התלמידים העיוורים (כ-40%) למדו במוסדות חינוך ייעודיים לעיוורים, ושליש מהתלמידים העיוורים למדו במסגרות חינוך מיוחד ובכיתות חינוך מיוחד בבתי-ספר רגילים. לתלמידים אלו יש לקות נוספת לצד לקות הראייה. כרבע מהתלמידים העיוורים למדו בכיתות לימוד רגילות.[11]. באוניברסיטאות ובמכללות בישראל למדו בשנת 2006 כ-370 סטודנטים עיוורים. כ-40% מתוכם למדו באוניברסיטה העברית בירושלים המקיימת מכרז לימוד לעיוור. המוסד לביטוח לאומי מממן לסטודנטים שיעורי עזר, שירותי תמיכה ושכר דירה[10].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ש.ד. וייט, 500 עוורים הגיעו ארצה עם העליה החדשה, חרות, 12 בספטמבר 1962
- ^ רויטל בלומנפלד, 28.6.1954 / הפגנות עיוורים לשילובם בחברה, באתר הארץ, 28 ביוני 2012
- ^ משלחת עוורים נתקבלה על ידי ח"כ ארדיטי, חרות, 9 במרץ 1960
- ^ צבי טל, המסירה מכשול מפני העוור, חרות, 22 ביוני 1962
- ^ תפוקת העוורים אינה נופלת מפקחים, חרות, 26 באפריל 1961
המעבידים: עובדים עוורים יעילים יותר מן הפקחים, חרות, 11 באוקטובר 1962 - ^ צבי לביא, עוורים עברו קורס ומפעילים בהצלחה מחשבים אלקטרוניים, מעריב, 18 באפריל 1967
יוסף צוריאל, עוורים מפעילים מחשבים אלקטרוניים, מעריב, 18 ביולי 1968 - ^ ממליצים על שריון עבודה לעוורים, דבר, 29 ביוני 1967
- ^ ועדה תדון במצב העוורים, דבר, 3 בפברואר 1967
- ^ נילי פרידלנדר, עוורים נאלצים להתרוצץ, מעריב, 23 בנובמבר 1969
- ^ 1 2 3 אתי וייסבלאי, עיוורים בישראל: זכויות, סיוע ושירותים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 14 במרץ 2007
- ^ עדו אבגר, שירותי חינוך לעיוורים ולקויי ראייה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 21 בדצממבר 2014