יוסף בורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף בורג
Yosef Burg.jpg
יוסף בורג, 1951
תאריך לידה 31 בינואר 1909
תאריך פטירה 15 באוקטובר 1999 (בגיל 90)
ממשלות 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21
כנסות 1 - 11
סיעה חזית דתית מאוחדת, הפועל המזרחי, מפד"ל
תפקידים בולטים

שלמה יוסף בּוּרְג (31 בינואר 190915 באוקטובר 1999; ט' בשבט ה'תרס"טה' בחשוון ה'תש"ס) היה פוליטיקאי ישראלי, יהודי יליד גרמניה, מורה ורב, ממנהיגי תנועת המזרחי והמפד"ל, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל במשך ארבעים שנותיה הראשונות של המדינה, בכמה הפסקות.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה יוסף בורג נולד בעיר דרזדן שבגרמניה ב-31 בינואר 1909, כבנם של אברהם בורג וסילביה שטוקהאמר. בין השנים 19281931 למד במקביל באוניברסיטת ברלין ובבית המדרש לרבנים ע"ש הילדסהיימר בברלין. בשנת 1934 קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת לייפציג. ב-1939 הוסמך בורג לרבנות. בלייפציג החל בפעילות ציונית, והיה חבר בהנהגת תנועת המזרחי ובהנהלת מוסדות ההכשרה.

בורג עלה לארץ ישראל ב-1939, כזוכה במלגה למחקר באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך עבד כמחנך ומורה לתלמוד והיסטוריה בגימנסיה הרצליה, ונתמנה לחבר הוועד הפועל הציוני עד 1951. לאחר מלחמת העולם השנייה, ניהל בורג בפריז את המשרד האירופי לעזרה לפליטים ולהעלאתם לארץ ישראל.

בורג כיהן כחבר הכנסת בין השנים 19491969 וכן 19741988, ובמקביל שימש כשר בממשלות ישראל. היה שר הבריאות בממשלה השלישית, שר הסעד, שר הדואר בממשלות הרביעית, החמישית והשישית, עד שנת 1958, בהמשך היה שר הפנים, שר הדתות ושר בלי תיק.

בשנת 1958 התפטר מהממשלה בעקבות שאלת "מיהו יהודי", ובפעם השנייה פוטר בשנת 1976 לאחר ששרי המפד"ל זבולון המר ויצחק רפאל ויתר חברי הסיעה נמנעו בהצבעת אי אמון בנושא חילול שבת (בורג פוטר אף על פי שהיה היחיד מהמפד"ל שהצביע עם הקואליציה נגד האי אמון) בטקס הבאת מטוסים מסוג F-15 לישראל, ויצחק רבין ניצל זאת כדי להקדים את הבחירות לכנסת התשיעית במסגרת מה שכונה "התרגיל המבריק".

בשנת 1970 מונה ליו"ר המפד"ל בעקבות פטירתו של השר חיים משה שפירא. בשנת 1979 מונה בורג בידי ראש הממשלה, מנחם בגין, לעמוד בראש הוועדה הישראלית שעסקה בנושא הפעלת תוכנית אוטונומיה ביהודה והשומרון וחבל עזה במסגרת שיחות השלום בין ישראל למצרים. תוכנית זו לא יצאה לפועל בסופו של דבר.

בינואר 1981 פיטר את המפקח הכללי של משטרת ישראל, רב-ניצב הרצל שפיר, כאשר זה לא דיווח לו אמת, לכאורה, על חקירת אבוחצירא. שפיר לא טמן את ידו בצלחת, חשף את קיומו של תיק מודיעיני בשם "תיק אפרסק" הכולל חשדות להתנהלות פלילית של שר הפנים, וטען כי הוראתו לבדוק את המידע בתיק זה היא שהביאה לפיטוריו.

בשנת 1986 התפטר בורג מממשלת האחדות הלאומית בעקבות לחצים של צעירי המפד"ל, אשר דרשו את רענון השורות ופינוי מקום לצעירים יותר. בשנים 19871988 מונה לנשיא המזרחי העולמי, ולאחר מכן כיהן כיו"ר מועצת יד ושם. בורג שימש גם כיו"ר חבר השופטים בחידון התנ"ך העולמי לנוער הנערך מדי שנה ביום העצמאות, משנת 1966 ועד שנה לפני פטירתו (ה'תשנ"ח-1998). גם בתפקיד זה הפגין את שליטתו המצוינת בשפות רבות, כאשר שוחח עם כל מתמודד בשפתו-הוא. בנוסף, העביר בורג שיעורי תורה בקול ציון לגולה בשפת היידיש, ובמשך עשור שידר דברי פרשנות במשבצת השידור ביידיש בקול ישראל.

ביום העצמאות האחרון לחייו (ה'תשנ"ט-1999) נבחר להיות אחד ממדליקי המשואות, אך בשל מצבו הבריאותי הדליקה רעייתו, רבקה, את המשואה בשמו. יוסף בורג נפטר בה' בחשוון תש"ס, 15 באוקטובר 1999, בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, בגיל 90.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף בורג היה נשוי משנת 1943 לרבקה לבית סלונים, ילידת חברון וניצולת טבח חברון (בגיל 8 ניצלה עם אביה ואמה בידי שכן ערבי בשם אבו שאקר); היא הייתה בתם של חיה צביה שרה'זון ושל הרב יעקב יוסף סלונים (שנפטר בשנת 1937), הרב הראשי האשכנזי של היישוב היהודי בחברון, נצר לר' שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. אחיה היה אליעזר דן סלונים.

לבני הזוג בורג נולדו ארבעה ילדים: צביה, עדה לאה ואברהם. במשך עשרות שנים התגוררה משפחת בורג בווילה לאה שבשכונת רחביה בירושלים. בנם, אברהם בורג, היה יושב ראש הכנסת ה-15 ומראשי מפלגת העבודה. חתנם, פרופ' מנחם בן-ששון, כיהן כחבר הכנסת השבע עשרה מטעם סיעת קדימה ומכהן, נכון ל-2015, כנשיא האוניברסיטה העברית. בתם צביה פשחור, חברת קיבוץ עין הנצי"ב, נפטרה ממחלה קשה בשנת 1993, בגיל 48.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקים מאוטוביוגרפיה / יוסף בורג; ראיין וכתב מאיר חובב, ירושלים: יד שפירא, תשס"א-2000.
  • וימצא יוסף חן: לדמותו של הרב ד"ר יוסף בורג ז"ל / העורך: יהודה עזריאלי, ירושלים: קהילת רננים, תשס"א-2000.
  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק ב' (4), עמודים 373 - 386

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיהן ב-19 ממשלות, ובכך היה השר שכיהן מספר הרב ביותר של קדנציות בממשלות ישראל.