לדלג לתוכן

עליזה גרינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עליזה גרינברג
לידה 3 בנובמבר 1926
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביולי 2024 (בגיל 97) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט

עין טור מלכא

בת עין
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת
בן או בת זוג
מספר ילדים 5
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עליזה גרינברג (כ"ו בחשוון ה'תרפ"ז, 3 בנובמבר 1926כ"ג בתמוז ה'תשפ"ד, 29 ביולי 2024; נודעה בשם העט: עין טור מלכא) הייתה משוררת ישראלית.

עליזה גרינברג נולדה כעליזה גורביץ, בת לרוזה ודוד גורביץ ואחות לרות תמיר (רעייתו של שמואל תמיר). היא גדלה בשכונת תלפיות שבירושלים. גורביץ החלה לכתוב שירים כבר בנעוריה, ובהיותה בת 15 פורסמו שניים משיריה.

כשהייתה בת 17 נפצעה בגבה בעת טיול, והפציעה הגבילה את כושרה הגופני. ידידה מרדכי שלו, שהתגורר ברחביה, הצטרף ללח"י בשנת 1945, ובעקבותיו הצטרפה אף היא לארגון,[1] ואחדים משיריה פורסמו בעיתוני הלח"י. בהוראת לח"י עבר שלו לתל אביב, ובעקבות געגועיו לעליזה עברה גם היא לתל אביב, והשניים התגוררו בחדר שכור ברחוב המלך ג'ורג'. במלחמת העצמאות שירתה בבית חולים צבאי לכוחות הלח"י בליפתא שבירושלים. לאחר ההפוגה השנייה בקרבות מלחמת העצמאות עברה לתל אביב. בהיותה בתל אביב התוודעה למשורר אורי צבי גרינברג, שהיה נערץ עליה, בפגישתו עם לוחמי לח"י. הפגישה נערכה בבית משפחת ייבין, אצלה התגורר המשורר. בצאתה מהבית הוא אמר: "זאת היא האישה!". אמירה זו נודעה לעליזה גרינברג רק כעבור שנים מפיו של זאב ייבין, בן המשפחה.

היא נישאה למרדכי שלו בסוף 1948, וכעבור שנה התגרשו בהסכמה, לאחר שעליזה בגדה בבעלה הטרי ופיתחה קשר רומנטי עם המשורר אורי צבי גרינברג, שהיה מבוגר ממנה ב-30 שנה.

בשנת 1950 נישאה לאורי צבי גרינברג, לו נותרה נשואה עד למותו בשנת 1981. במהלך שבע שנות נישואיהם הראשונות נולדו לבני הזוג חמישה ילדים:[1] חיים צבי, בת שבע שלום ציון, רבקה חבצלת לב ציון, יוכבד רחל בת ציון ודוד יהונתן. המשפחה התגוררה זמן מה בתל אביב, אחר כך בירושלים, ובשנת 1954 עברו להתגורר ב"שיכון ותיקים" ברמת גן, בבית שבנו על מגרש שהעניקה העירייה למשורר.

שם העט "עין טור מלכא" ניתן לה על ידי בעלה, על-שם היישוב היהודי "טור מלכא" (הר המלך), שהתקיים בימי חורבן בית שני סמוך לירושלים, במקום שבו נמצאת כיום שכונת א-טור.

שם-עט נוסף שהשתמשה בו הוא "בת עין".[2]

נפטרה ב-29 ביולי 2024[1] והובאה לקבורה בהר הזיתים, בסמוך לקברו של אורי צבי גרינברג.[3]

בשנת 2006 זכתה במשותף עם דן מירון בפרס עקביהו מטעם המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום השירה.

  • שירת הבארות, 1972
  • קן של זרדים, תל אביב, 1989
  • אשמורה השלישית, רישומים: אורי צבי גרינברג, תל אביב, 1989
  • שובי נפשי לתכלתך, אסיף של שירים, כולל את שלושת הספרים הקודמים ואוסף שירים חדש – שער חריסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004
  • בִּין בינותינו, 2016

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים שפרסמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 גילי איזיקוביץ, המשוררת עליזה גרינברג (עין טור מלכא) מתה בגיל 98, באתר הארץ, 29 ביולי 2024
  2. ^ מקסים גילן, אנתולוגיה של שירה עברית. למרחב, 30 אוקטובר 1959
  3. ^ עליזה גרינברג באתר GRAVEZ