עלילת טיסאסלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנערה הנוצריה אסתר שולימוזי
קארוי אטווש, הסניגור שהגן על הנאשמים שהיו קרבנות לעלילת הדם

עלילת טיסַאֶסלארהונגרית: Tiszaeszlári vérvád) הייתה עלילת דם, שהתרחשה בכפר טיסאסלאר (Tiszaeszlár) במזרח הונגריה בשנת 1882.

היעלמות הנערה ותחילת העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעלמותה של הנערה הנוצרייה בת הכפר, אסתר שוימושי (Solymosi Eszter), בת 14, במהלך שבת הגדול 1 באפריל 1882 (י"א בניסן ה'תרנ"ב) ארבעה ימים לפני הפסח[1] גררה אחריה האשמות שהוטחו ביהודים, שלוּבּוּ בהסתת צירי פרלמנט אנטישמיים, שהנערה נחטפה ונשחטה לצורך הכנת מצות לפסח שחל אז ב־4 באפריל. חמישה־עשר יהודים הועמדו לדין, בהם היה השוחט שלמה שוורץ. ב־19 במאי מונה עו"ד בארי מעיר המחוז נירהיחזה לשופט-חוקר, ובאותו היום נעצרו שמש הקהילה, יוסף שארף ואשתו, יחד עם השוחט והנאשמים הבוגרים הנוספים, והחלו להיחקר.[2][3][4][5][6]

ההאשמות הראשונות הוצאו מדברי שמואל, בנו הקטן בן החמש של השמש, שלפי טענות הנוצרים סיפר שאביו פיתה את הנערה להיכנס אל ביתם, ושם השוחט ערף את ראשה.[2] האב, ובנו הגדול בן ה־14 משה הכחישו כל ידיעה בדבר היעלמה של הנערה ובוודאי שלא על רציחתה, וכך גם שאר הנאשמים. באותו ערב הנער משה נלקח לביתו של אחראי הביטחון רצ'י בכפר הסמוך נגיפאלוּ, והועבר להשגחת עבריין בשם פצ'לי, שישב בעבר 12 שנים בכלא. לפי גרסאות אחרות לימדו אותו נצרות, הציגו בפניו עלילות דם אחרות, ושכנעו אותו במשך כחודש להעליל על אביו והאחרים.[7][6]

במהלך זמן זה רשם השופט החוקר את הודאתו של הנער משה, הכוללת סדרת האשמות לפיהן אביו הזמין את הנערה אל ביתם לאחר התפילה בבוקר השבת, כביכול הוא מבקש ממנה להזיז פמוטות בבית הכנסת, שאסור היה לו כיהודי להזיז במהלך השבת על פי ההלכה היהודית. קבצן יהודי בשם הרמן וולנר שהתארח אצלם הוביל אותה אל בית הכנסת ושם הפיל אותה. משה סיפר שחזה דרך חור המנעול של דלת בית הכנסת את המשך הדברים. אחרי שהפשיטו את הנערה מבגדיה, שני השוחטים/החזנים האורחים אברהם בוקסבוים ולאופולד בראון, ששהו בשבת בבית הכנסת, החזיקו בה בשעה שאביו, שוחט העיירה שלמה (סולומון) שוורץ, דקר את צווארה בסכין גדולה ומיצה את הדם אל תוך סיר גדול.[8]

מציאת הגופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־18 ביוני נמשתה מן הנהר הסמוך גופה שזוהתה בידי רבים כזו של הנערה אסתר שולימוזי, אך אף על פי שהאם זיהתה את הבגדים כתואמים לאלו של ביתה, היא לא זיהתה את הגופה. הכומר הקתולי של העיירה יחד עם קבוצה נוספת של אנשים העלו את הסברה שהיהודים גנבו גופת נערה מבית החולים כדי לפתור אותם מהחשדות בדבר שחיטת אסתר שולימוזי לצורכי פולחן.[2] צוות רפואי שבחן את הגופה זיהה אותה כנערה פלורה גבריל שמתה שלושה ימים קודם, ונגנבה מקברה בידי יהודים.[9]

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדות הנער[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט נפתח ב־29 ביוני, בבית המשפט המחוזי בנירגהיחאזה, והואשמו בו ברצח השוחט שלמה שוורץ, שניים נוספים שהוצגו כשוחטים אף הם או חזנים, אברהם בוקסבוים ואריה ברון, וכן קבצן בשם הרמן וולנר.[2]

עדותו של הנער משה שוורץ תוארה בעיתונות היהודית כדיקלום. השוחט הטיח בנער שאי אפשר לשחוט באופן שבו תיאר, ושדם הנשחט אינו מטפטף כפי שתיאר, חזר הנער על דבריו בלא שינוי גוון הקול.[7]

עיכוב וטענת עינוי הנאשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את צוות הסנגוריה הוביל עיתונאי וחבר בית הנבחרים ההונגרי קארוי אטוושהונגרית: Eötvös Károly) ואיתו עורכי הדין ברוך פרידמן, אלכסנדר פונדק, ומקס שקלי מבודפשט, ועורך דין מקומי איגנץ היימן. במכתב לשר המשפטים פאולר, מחה אטווש על שימוש בעינויים על הנער מצד ברי, פצ'לי ורצ'י. המשפט עוכב, אך חוּדש שוב עם הגיעו בספטמבר של פרקליט המדינה קוזמה. כל העת הזה פוזרו מנשרים שתיארו את פשעי הנאשמים ופנו לדעת הקהל הזועמת והסוערת בעיר. בשאר המדינה וגם בארצות סביב הורגשה מתיחות רבה. רב העיר נעצר בחשד לשיבוש הליכי חקירה ויהודים נוספים נחקרו בעניין. מהומות פרצו בערים אחדות בהונגריה.[10]

הפוליטיקאי ההונגרי, מנהיג מהפיכת 1848 בהונגריה, הסופר הגולה בטורינו לאיוש קושוט כתב שעלילת הרצח הפולחני והטענות נגד כלל היהודים מתאימים לימי הביניים החשוכים, והם בושה להונגריה ולעמה, גם אם יתברר שיש משהו בטענות הרצח המפוקפקים במקרה מסוים זה.

בנובמבר התובע הכללי הוואש הגיע למקום וקבע שיש לאפשר שימוע לנאשם שעד אז קולו לא נשמע כלל באופן רשמי. הוא גם שחרר אסירים אחדים ביניהם את אשת יוסף שוורץ. אך האווירה העוינת הלכה והתלהטה, והוא התפטר מתפקידו.

בדיקה חוזרת לגופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־7 בדצמבר לבקשת הסנגוריה הגופה הוצאה מקברה ונשלחה לבדיקה אל שלושה מרצים בכירים מבית הספר לרפואה בבודפשט. השלושה, פרופ' שנטהור, בלקי ומיכלקוביץ הופיעו בפני בית המשפט והראו שצוות הרופאים הקודם פעל בחוסר מקצועיות ואולי גם בחוסר תום לב. הממצאים הורו שהנערה הייתה בהריון והטביעה את עצמה בנהר. הם שיערו שעשתה זאת כאשר אבי הילד סירב להינשא לה.

הזמת הטענות ושחרור החשודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־16 ביולי נערכה בדיקה במקום החשד, בבית הכנסת, לבקשת צוות ההגנה, ונמצא שאין כלל חור מנעול בדלת האמורה.

ב־17 ביוני 1883 החל השלב הסופי של המשפט, בראשות השופט פרנציס קורניס, והתובע אדוארד שפרד, ונמשך שבועיים, למרות סתירות ותמיהות בעדותו של הנער, והישענות בלעדית על "הודאה" זו לצורך האשמת היהודים.

ב־3 באוגוסט המשפט הסתיים בזיכוי כל הנוגעים בדבר ושחרורם.

בעקבות הזיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התוצאה פרצו מהומות בפרשבורג שבצ'כיה, בבודפשט ובמקומות רבים ברחבי הונגריה.

אטווש חיבר הצגה ואחר כך ספר בן שלושה כרכים על הפרשה – "A Nagy Per" ("המשפט הגדול").

אטווש שהיה ראש המפלגה הליברלית וחבר הפרלמנט ההונגרי שילם מחיר אישי כבד על הסכמתו להגן על יהודים בהתנדבות;[דרוש מקור] הוא סולק ממפלגתו, איבד את מקומו בפרלמנט וסבל רדיפות נוספות מצד העיתונות ומצד חבריו למקצוע. כיום הוא נחשב בהונגריה לגיבור לאומי ולאישיות נערצת[דרוש מקור]. הנער משה שוורץ (שארף), שהעיד נגד השוחט, חזר לחיק הוריו, ועימם היגר לאמסטרדם בהולנד.

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על פרשה זו כתב הסופר ארנולד צווייג את הרומן "השליחות של סמאל", שעובד למחזה בשם "עלילת דם בהונגריה".
  • "המשפט הגדול" A Nagy Per – הצגה ואחר כך ספר בן שלושה כרכים בהונגרית, מאת הסניגור בפרשה קארוי אטווש.
  • במחלוקתם של יהונתן פרנקל ומשה צימרמן על נקודת המפנה של העם היהודי בעת החדשה, פרנקל מניח את עלילת הדם בהונגריה כאחד המאורעות שהיו הניצוץ שהצית את זרמי הבעירה הנפרדים מזה כעשור והפך את תרמ"א תרמ"ב לעת התפנית.[11]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק השנים המקדימות עמודים 8–9, מהדורה סרוקה של חלקים מהספר "הנצרות ושואת יהודי הונגריה" (באנגלית, אתר JStor לכתבי עת ומאמרים מדעיים)
  2. ^ 1 2 3 4 עלילת טיצה־אצלר באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית) הערך נכתב בידי שני חוקרים יהודים לנושא, ומקורותיו הם עיתונות הימים ההם מסמכים מקוריים וספרו של נתן פאול שנכתב עשור אחר כך.
  3. ^ אלגמיינר צייטונג דאס יודנטום העיתון היהודי בשפה הגרמנית, עמוד 243, (אתר ספריית אוניברסיטת פרנקפורט) משבוע אחרי פסח
  4. ^ מהדורות האלגמיינר צייטונג דאס יודנטום (אתר ספריית אוניברסיטת פרנקפורט)
  5. ^ בעניין טיצְלַה־אֶצלאר נתן פאול שנת 1892 עשור אחר עלילת הדם, בגרמנית. מהדורה סרוקה בחלקה
  6. ^ 1 2 יובל לרצח הפולחני בטיצה אצלר מאמר באנגלית ב"עיתון היהודי" (גּוּאיש פּרֶס), משנת 1932. המאמר כולל מידע לגבי הנער משה שוורץ שנפטר באפריל 1929 באמשטרדם ואביו שמת בשנת 1905.
  7. ^ 1 2 העיתון עברי אנכי 7 ביולי 1882
  8. ^ חלק זה שווה בכל העדויות, ומקורו כפי הנראה בעיתון אלגמיינר צייטונג
  9. ^ על עלילת הדם בעיתון המליץ מיום ל' באב, ה'תרמ"ב, 15 באוגוסט 1882
  10. ^ על עלילת הדם בטישא עסלאר עיתון המגיד ידיעה מט"ו בתמוז ה'תרמ"ב (2 ביולי 1882) פורסם ימים אחדים לאחר מכן.
  11. ^ יונתן פרנקל משבר 2–1881 כנקודת התפנית בעת החדשה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלילת טיסאסלר בוויקישיתוף