עלי סיסתאני
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1930 (בן 90) משהד, מחוז ח'וראסאן, איראן  |
|---|---|
| מדינה |
 עיראק |
| עיסוק |
פקיה, כותב ספרות דתית |
|
www | |
  | |
האייתוללה עלי אל-חוסייני אל-סיסתאני (בתעתיק ערבי: علي الحسيني السيستاني) הוא איש דת שיעי החי בעיראק הנחשב כיום לסמכות הדתית הבכירה בקרב האוכלוסייה השיעית בעיראק.
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האייתולה אל-סיסתאני נולד בשנת 1930 בעיר משהד שבאיראן. משפחתו הייתה ידועה בשורשיה הדתיים וטענה כי שורשים אלו מגיעים עד לחוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. סיסתאני החל את השכלתו הדתית בילדותו, תחילה במשהד ואחר כך בעיר קום. הוא למד מדעים תאולוגיים ומדעים מדויקים ממלומדי דת בולטים כמו האייתוללה סעיד חוסיין בורוג'רדי. בשנות העשרים המוקדמות לחייו עזב סיסתאני את איראן כדי להמשיך בלימודיו בעיראק ב"חווזאת" (מרכזי הלימוד החשובים בשיעה) שבנג'ף אצל האייתוללה אבו אל-קאסם אל-ח'ואי ועד מהרה הפך לחביב שבתלמידיו. בהיותו בן 31 הגיע סיסתאני לדרגת מוג'תהד- דרגה דתית גבוהה בה חכם הדת יכול לפסוק בענייני הלכה ולחדש הלכות על פי לימודיו או סמכותו[1].
עלייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1992, כשהאייתוללה אל- ח'ואי נפטר, ירש את מקומו עבד אל-אעלא א-סבזווארי לזמן קצר עד שנפטר ב-1993. לאחר מותו של א-סבזווארי הפך סיסתאני למרג'ע היחיד (הסמכות הדתית העליונה) ולאייתוללה הגדול[2]. סיסתאני ירש את תומכיו של האייתוללה אל-ח'ואי ואף הצליח להוסיף רשת תומכים בזכות למדנותו הרבה וידיעותיו הרחבות. אצל מאמינים שיעים רבים נחשב סיסתאני לבעל הדרגה הגבוהה ביותר בקרב המוג'תהידים וחכמי הדת ברחבי העולם האסלאמי ובמיוחד בחצרות נג'ף וקום[3]. פורקונה במאמרה אף טוענת כי לפחות 80% מהשיעים בעיראק תומכים בסיסתאני ויותר מ15 מיליון שיעים עיראקים רואים בו דמות שיש לחקות את מעשיו ורעיונותיו (מרג'ע אל תקליד)[4].
במהלך שלטונו של סדאם חוסיין ומפלגת הבעת' העיראקית, סיסתאני לא נפגע מהדיכוי והרדיפות האלימות שנעשו כנגד אנשי דת רבים. עם זאת, מסגדו של סיסתאני נסגר בכוח בשנת 1994 ולא נפתח מחדש עד לפלישה האמריקאית ב-2003.
כאשר משטרו של סדאם הופל על ידי הקואליציה הבינלאומית שבהנהגת ארצות הברית, לא הייתה קבוצה או דמות פוליטית אמינה דיה בעיראק, שתוכל לאגד ולהנהיג את המדינה. סיסתאני הצליח למשוך תשומת לב בינלאומית כמי שיכול למלא את החלל הזה. עובדת היותו סמכות דתית שיעית אפשרה לו למלא את תפקיד נציג הקהילה השיעית ולהיות נקודת ההסכמה עבור הענפים הפוליטיים השונים בקהילה זו. יתר על כן, קשריו הטובים עם אנשי הדת שבאיראן, שהרבה מהם היגרו לאיראן מעיראק בעת משטרו של סדאם, העניקו לסיסתאני את היכולת לטפל ולשלוט בצורה מיטבית ביחסים שבין עיראק ואיראן[5]. הפלת משטרו של סדאם תרמה אף היא ליכולת של סיסתאני לתקשר ולהיות נגיש לכלל העם העיראקי ובכך בהדרגה להיות דמות מוערכת גם בקרב הקהילה הסונית והכורדית שבעיראק[6].
סיסתאני מילא תפקיד מפתח בהליכים הפוליטיים שבאו בעקבות הפלישה לעיראק בהנהגת ארצות הברית בשנת 2003. ואף כי העדיף ליצור רושם שהוא לא מערב דת ופוליטיקה, הוא היווה מרכיב חשוב בהקמתה של הממשלה הדמוקרטית הראשונה בעיראק והוביל את הקריאה ב-2004 לערוך בחירות[7]. סיסתאני הוציא פתווה (פסק הלכה) בו קבע כי על מחוקקי החוקה בעיראק להיבחר ולא למנות אותם על ידי הממשלה העיראקית שארצות הברית קבעה באותו זמן[8]. הוא אף הגדיל לעשות ופרסם פתווה המורה לנשים שיעיות להצביע באותן בחירות גם אם בעליהן אסרו עליהן זאת[9]. אין ספק כי מהלך זה ומהלכים נוספים שהגה סיסתאני תרמו לניצחון השיעים בבחירות של שנת 2005.
השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסתאני רואה עצמו כמי שנמצא מעל הפוליטיקה וכמי שתפקידו לאחד את עיראק לאחר הפלישה האמריקאית ב-2003[10]. מצד אחד הוא מאמין שאנשי הדת אינם צריכים למלא תפקיד בזרועות הביצועיות או המנהליות של המדינה ומצד שני ניתן לראות כי הוא ביצע מספר התערבויות משמעותיות בעת משברים- באוגוסט 2004, אחרי ששב מניתוח באנגליה הצליח סיסתאני להביא לסיום העימות שהתפתח בין הצבא האמריקאי לבין מוקתדא א-סדר שייצג את המחנה ה"ניצי" של השיעים בעיראק ושדגל בהתנגדות אקטיבית לכיבוש האמריקאי באמצעות מליציה שנקראה ג'יש אל-מהדי (צבא המשיח)[11].
דוגמה נוספת לניסיון פיוס ואיחוד ניתן לראות בפברואר 2006 וביוני 2007 כאשר טרוריסטים סונים הפציצו בעיר סמארה את המסגד השיעי אל-עסכרי. קריאתו של סיסתאני לאיחוד כלל עדתי ולשלום בעיראק מנעה גל של אלימות ומלחמה עדתית בעיראק[12]. על פעולות מעין אלו צבר סיסתאני הערכה בינלאומית ואף עלו קריאות במהלך השנים להעניק לו פרס נובל לשלום[13]. סיסתאני מוביל שיעיות מתונה ומודרנית יחסית הדוגלת בדמוקרטיה ובחירות חופשיות[14]. ד"ר באבאק רחימי (Babak Rahimi) טען כי סיסתאני נחשב כוח ממתן שמוביל את תהליך הדמוקרטיזציה והשלום בעיראק ובנוסף נחשב גם ככוח מתון בתוך המזרח התיכון[15].
סיסתאני תומך במדינה איסלאמית, אך לא בתיאוקרטיה כמו באיראן השכנה. סיסתאני אמר כי שום חוק בעיראק לא צריך להתנגש עם עקרונות האסלאם והוא רוצה שהאסלאם יוכר בחוק כדת של רוב העיראקים[16]. בד בבד, סיסתאני טוען שאסור לדת להתערב בענייני המדינה וצריכה להיות הפרדה בין הרשות הדתית לרשות המדינית. סיסתאני מסייג זאת מעט באומרו כי תפקידה של הרשות הדתית לשמש כיועצת בענייני מוסר כיוון שמוטלת עליו האחריות הדתית להורות את דרך הישר ולמנוע מהם מלעשות רע. ולכן, מסיבה זו, לגיטימי לשיטתו להפעיל כל סוג של לחץ על הממשלה[17].
חשוב להדגיש את ההבדל בין גישתו הפוליטית של סיסתאני לבין גישת השלטון השיעי באיראן. השלטון השיעי באיראן תומך בגישה הפוליטית הנקראת "שלטון חכם ההלכה" (וילאית אל-פקיה). גישה זו צברה תאוצה לאחר מהפכתו של האייתוללה ח'ומייני באיראן בשנת 1979 ונמשכת עד היום. גישה זו תומכת ברעיון כי המדינה והממשלה צריכות להיות מנוהלות על ידי אנשי הדת ובהתאם לחוק האסלאמי.
מנגד, סיסתאני משתייך לאסכולה השיעית השתקנית והמתונה אשר לפיה איש הדת מדיר עצמו מן הפוליטיקה. עם זאת, סיסתאני פיתח מודל שתקני מיוחד משלו- הוא אינו ממלא שום תפקיד פוליטי או ציבורי אך למרות זאת, הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות בפוליטיקה העיראקית. בנוסף לכך, סיסתאני, בניגוד לאייתוללה ח'ומייני אינו מעוניין לעמוד בראש השלטון במדינה. לדידו, על אנשי דת להימנע מכניסה לממשלה ולפוליטיקה ובמקום זאת ליישם השפעה שקטה[18]. מחלוקת זו הנמצאת בקרב הקהילה השיעית, לגבי היחס הראוי בין דת לפוליטיקה, מתבטאת ביחסים האמביוולנטיים שיש לסיסתאני עם הממשל באיראן. מצד אחד ניתן לראות כי סיסתאני משדר קרבה לאיראנים ותומך בהסכמים מדיניים איתם וזאת למרות הסנקציות האמריקאיות על איראן. מצד שני, סיסתאני נזהר מאוד ומתייחס בחשדנות כלפי הממשל האיראני כפי שניתן לראות זאת בסירובו בעבר להיפגש עם קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה ובאופן דומה בדחייתו פגישה עם מחמוד אחמדינז'אד, נשיא איראן לשעבר[19].
יחסיו של סיסתאני עם ארצות הברית גם התאפיינו באמביוולנטיות, למרות שסיסתאני לא העדיף עימות אלים עם ארצות הברית, הוא התריס נגד רשויות ארצות הברית כאשר תוכניותיהם היו מנוגדות לדעותיו, כמו למשל ב-2004, כשקרא להקדמת הבחירות בניגוד לתוכניותיהם של האמריקאים[20].
המשך דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בעשור השני של המאה הנוכחית התרחשו מספר משברים שהחזירו את סיסתאני לתפקיד של "פוסק פוליטי". אחד מהמשברים המשמעותיים ביותר שהתרחשו היה בשנת 2014 עם עליית ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). לנוכח האיום מצד ארגון מיליטנטי זה, פרסם סיסתאני פתווה הקוראת לאזרחי עיראק "להגן על המדינה, על תושביה, על כבוד אזרחיה ומקומותיה הקדושים"[21]. במקביל, דחף סיסתאני להחליף את הממשלה העיראקית ואת העומד בראשה- נורי אל-מאלכי, שלא הצליחו להתמודד כראוי מול דאעש. בתגובה למהלך זה של סיסטאני אלפים הצטרפו לכוחות המזוינים במאבק מול דאעש ובד בבד נורי אל-מאלכי התפטר מתפקידו[22].
בנובמבר 2019 לאחר שהממשלה העיראקית הגיבה באלימות כנגד הפגנות נרחבות, שמחו על שחיתויות ושירותים לקויים במערכות המדינה, קרא סיסתאני לממשלה להתפטר, לקיים רפורמה בבחירות ולהקדימן. בהמשך לכך וכבר באותו החודש, ראש הממשלה עאדל עבד אל-מהדי התפטר מתפקידו והפרלמנט עבר רפורמה בבחירות בדצמבר.
לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסתאני בן ה90 נמנע מלהופיע בציבור ומפרסם את הצהרותיו על ידי מתווכים[23]. בדיווח מ"בגדאד פוסט" אף נטען כי סיסתאני נמצא במצב של תרדמת ואינו יכול להיפגש עם אנשים[24]. מותו של סיסתאני עלול ליצור וואקום בהנהגה השיעית בעיראק ולכן ישנו חשש כי את הוואקום השלטוני-דתי הזה יתפוס האייתוללה חמינאי השולט באיראן וינסה להרחיב את השפעתו בעיראק[25]. לנוכח חששות אלו יש לציין ולקחת בחשבון שמוסד ה"מרג'עייה" (מושב אנשי הדת הבכירים בנג'ף) בו צמח סיסתאני, הוא מוסד בעל יותר מ-1000 שנים שעבר עליות ומורדות ותמיד שרד וכן סיסתאני, שבשנות ה-90 עד 2003 לא היה הדמות החזקה כפי שהיא היום ואיש לא שיער שכך יהיה. לכן, יכול להיות כי מוסד ה"מרג'עייה" בנג'ף יוכל להמשיך ולספק מחליף ראוי לסיסתאני לאחר מותו[26].
ולמרות כל זאת, אין להתעלם מהחשש למציאת מחליף ראוי לסיסתאני כיוון שישנו חוסר באנשי דת כריזמטיים (כולל בנו של סיסתאני- מוחמד רידא אל-סיסתאני שהוסמך כאייתוללה) ודווקא בזמן כה קריטי שכן לראשונה, לאורך כל ההיסטוריה של המוסד השיעי הדתי בנג'ף, לא היה לרשות הדתית הזו תקופה כמו זו הנוכחית שבו לאדם כריזמטי כמו סיסתאני יש יכולת השפעה אמיתית על נושאים פוליטיים[27].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עלי סיסתאני
- עלי סיסתאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Official Website of the Office of His Eminence Al Sayyid Ali Al- Husseini Al-Sistani "Biography", < http://www.sistani.org/> , Accessed 4.8.2020.
- ^ הדר זוהר, "אייתולה אל- סיסתאני: בין אדיקות שיעית ללאומיות עיראקית", המזרח הקרוב, < www.near-east.co.il> 2014. נדלה ב22.08.2020
- ^ The Official Website of the Office of His Eminence Al Sayyid Ali Al- Husseini Al-Sistani "Biography", < http://www.sistani.org/> Accessed 4.8.2020.
- ^ Ana Rubio Porcuna, "The succession of Grand Ayatollah Sistani in the hierarchy of the Shiite religion", Ieee.es,< http://www.ieee.es/>,2019, Accessed 4.8.2020.
- ^ M. Khalaji, “The Last Marja: Sistani and the End of Traditional Religious Authority in Shiism”, Washington Institute for Near East Policy, Washington DC, 2006.
- ^ Chronicle.fanack.com. "The Reclusive Grand Ayatollah Sistani Remains Highly Influential in Iraq", < fanack.com>, 2015, Accessed 4.8.2020.
- ^ אתר וואלה, "האו"ם: הבחירות בעיראק יתקיימו לאחר העברת השלטון", https://news.walla.co.il/item/505297>>, 2004, נדלה ב4.8.2020
- ^ Sharon Otterman, "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
- ^ Ahmed H. Al-Rahim, "The Sistani Factor". Journal of Democracy. 16 (3): 50–53 [p. 51], 2005, <:10.1353/jod.2005.0038>.
- ^ Haider Al-Khoei, " Post-Sistani IRAQ, IRAN, and the future of shia islam", warontherocks, <https://warontherocks.com/2016/09/post-sistani-iraq-iran-and-the-future-of-shia-islam/> ,2006, Accessed 4.8.2020
- ^ Encyclopaedia Britannica, "Ali Al-Sistani", < https://www.britannica.com/biography/Ali-al-Sistani>, Accessed 4.8.2020.
- ^ Dror Ze'evi, "The Present Shia-Sunna Divide: Remaking Historical Memory-Middle East Brief No.19", < https://www.brandeis.edu/crown/publications/middle-east-briefs/pdfs/1-100/meb19.pdf> , Brandeis University, 2007
- ^ Thomas L. Friedman, " A Nobel for Sistani", New York Times, < https://www.nytimes.com/2005/03/20/opinion/a-nobel-for-sistani.html > March 20, 2005. Accessed 4.8.2020.
- ^ Laura Hensel Henselmann, " The Shiite Clergy in Iraq After Sistani – Growing Iranian Influence?", Konard-Adenauer-Stiftung, December 12, 2017.
- ^ babak Rahimi , "Ayatollah Sistani and the Democratization of Post-Baathist Iraq", usip, < https://www.usip.org/events/ayatollah-sistani-and-democratization-post-baathist-iraq>, 2006. Accessed 4.8.2020.
- ^ Sharon Otterman. "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
- ^ Ana Rubio Porcuna, "The succession of Grand Ayatollah Sistani in the hierarchy of the Shiite religion", Ieee.es,< http://www.ieee.es/>,2019, Accessed 9.8.2020
- ^ Al-Khoei, Haider, " Post-Sistani IRAQ, IRAN, and the future of shia islam", warontherocks, <https://warontherocks.com/2016/09/post-sistani-iraq-iran-and-the-future-of-shia-islam/> ,2006, Accessed 4.8.2020.
- ^ Mustafa Salim and Tamer El-Ghobashy," By granting rare audience, Iraq’s grand ayatollah sends message to Washington and Tehran", The Washington Post, March 14, 2019 , Accessed 4.8.2020. < https://www.washingtonpost.com/world/by-granting-rare-audience-iraqs-grand-ayatollah-sends-message-to-washington-and-tehran/2019/03/13/9a624870-4506-11e9-94ab-d2dda3c0df52_story.html>
- ^ Sharon Otterman, "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
- ^ A Kadim and Luay Al Khatteeb, " What Do You Know About Sistani’s Fatwa?", Huffington Post , < https://www.huffpost.com>, 2014, Accessed 04.08.2020.
- ^ אתר nrg, " לאור המשבר במדינה: ראש ממשלת עיראק התפטר", < https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/607/886.html>, 2014, נדלה ב04.08.2020.
- ^ Sharon Otterman, "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
- ^ המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, " חשש בעיראק: איראן מתכננת התנקשות בבכיר הדת השיעי במדינה", < https://jcpa.org.il>, 2019, נדלה ב04.08.2020.
- ^ A. Kadim and Barbara Slavin, " After Sistani and Khamenei: Looming Successions Will Shape the Middle East", Atlantic council, 2019.
- ^ Laura Hensel Henselmann. " The Shiite Clergy in Iraq After Sistani – Growing Iranian Influence?", Konard-Adenauer-Stiftung, December 12, 2017.
- ^ Yasin Taha. " Who will Replace Sistani? Who are the most prominent individual and ayatollahs that wish to bring najaf under there control? among the iraqi religious authorities who are committed to the principle of 'guardianship of the islamic jurist?", kccrc, < http://www.kurdistanc.com/en/details.aspx?jimare=1050 >, 2018, Accessed 05.08.2020.
