חוסיין בן עלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השריף חוסיין בן עלי
דגל המרד הערבי מתנוסס מעל מצודת עקבה
שטר של דינר ירדני עליו מופיע דיוקנו של השריף חוסיין ואיור של המרד הערבי.

השריף חוסיין בן עלי בערבית: حسين بن علي (חֻסַין בן עלי) (1853-1931) שימש כשריף ואמיר של מכה בין 1908 ל־1917, בשנה זאת הכריז על עצמו כמלך חג'אז ומלך כל הערבים, וקיווה לקבל את הכרת בריטניה בתמורה למרד שינהיג נגד האימפריה העות'מאנית. בשנת 1924 הכריז על עצמו כח'ליף. בשנה זאת גם הובסו כוחותיו שבמכה על ידי המלך עבד אל-עזיז אל סעוד. בעקבות התבוסה מסר את תאריו ותפקידיו לבנו הבכור עלי בן חוסיין מחיג'אז, אך גם הלה נאלץ לברוח מחג'אז מפני משפחת סעוד.

חוסיין בן עלי היה ראש השושלת ההאשמית המלכותית, שאבות-אבותיה שימשו מאז המאה ה-13 כמנהיגי הערים הקדושות מכה ומדינה - השריפים. בשנת 1908 מונה על ידי הסולטאן הטורקי עבדול חמיד השני לשריף ואמיר של מכה. בשנת 1916, עם התעצמות מלחמת העולם הראשונה בזירת המזרח התיכון, כרת השריף חוסיין ברית עם בריטניה נגד האימפריה העות'מאנית. בתמורה למרידתו בטורקים, הידועה בכינויה "המרד הגדול במדבר", הובטחה לשריף חוסיין השליטה באזורים שישוחררו על ידי בעלות הברית. הסכם זה בין השריף חוסיין לממלכת בריטניה, שנודע כ"מכתבי חוסיין-מקמהון", נחשב בעיני הערבים במשך שנים כדוגמה לבוגדנות המערב מכיוון שהוא עומד בסתירה להסכם סודי בין בריטניה לצרפת - הסכם סייקס פיקו, ולהצהרת בלפור.

חשיבותו של המרד הערבי במדבר בהנהגתו של השריף חוסיין שנויה במחלוקת. המרד לא סחף את ההמון הערבי אלא רק את בני השבטים הבדואים של חג'אז שהיו נאמנים לשריף. בני השבטים האלה עסקו בעיקר בלוחמה זעירה ותקיפת שיירות, דבר שחייב את הממלכה העות'מאנית לרתק כוחות גדולים סביב חצי האי ערב. אף-על-פי שכוחות ערביים בהנהגתו של השריף חוסיין השתתפו במספר קרבות גדולים נגד הטורקים, בכללם הקרב על עקבה, תרומתם למאמץ המלחמתי בזירה המזרח-תיכונית היו זניחות ביחס למאמץ הבריטי.

עם תום מלחמת העולם הראשונה וכינון שלטון המנדט הבריטי על עיראק ופלשתינה (א"י) והצרפתי על סוריה ולבנון, גאתה תחושת המרירות בקרב העמים הערביים. בני חוסיין מונו למלכי סוריה, עבר הירדן ועיראק, אך המלוכה בסוריה נכבשה במהרה על ידי צרפת והמלך הממונה, פייסל אבן חוסיין, נאלץ לעבור למלוך בעיראק.

למרות עליית קרנה של השושלת ההאשמית ברחבי הסהר הפורה אחרי מלחמת העולם הראשונה, חצי האי ערב היה עדיין מפולג ושבטי. למשפחת סעוד היסטוריה ארוכה של סכסוך עם המשפחה ההאשמית עוד מימי הטורקים. הכרזתו של חוסיין בן עלי על עצמו כ"מלך כל הערבים" ולאחר מכן הכרזתו כח'ליף גרמה לחיכוך עם המשפחה הסעודית שראתה עצמה חופשית מכל שליטה. בתום מאבק בין השבטים הובס בשנת 1924 השריף חוסיין ונאלץ לברוח מחג'אז, תחילה לקפריסין ובהמשך לעבר הירדן, שם שלט בנו האמיר (לימים המלך) עבדאללה הראשון. בשנת 1931 נפטר חוסיין בן עלי כאשר הוא נושא את התואר חסר המשמעות "הח'ליף של עמאן". מעמאן בה נפטר הובאה גופתו לירושלים, ונקברה בהלוויה טקסית על הר הבית.

השריף חוסיין בן עלי נחשב ביחד עם בנו פייסל למייסד הלאומנות הפאן-ערבית. בראייה היסטורית אפשר לראות את השריף חוסיין כאבטיפוס למלכים רבים במזרח התיכון, ובייחוד בחצי האי ערב ובמפרץ הפרסי: שלטון אבסולוטי המשלב סמכויות דתיות וחילוניות, תלות רבה בסיוע מעצמות זרות, שימוש בתארים שאין להם אחיזה במציאות תוך כדי התרפקות על מסורות ערביות ואסלאמיות קדומות, וחוסר יכולת לצור מדינה מודרנית עם הפרדה בין הקופה הציבורית לפרטית.