עמנואל ביאר
 | |
| ביאר, 2016 | |
| לידה |
14 באוגוסט 1963 (בת 62) גסין, צרפת  |
|---|---|
| שם לידה |
Emmanuelle Marie Hélène Béart |
| מדינה |
צרפת |
| מקום מגורים |
פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור |
| השכלה |
Collège International Marie de France |
| תקופת פעילות | מ-1976 |
| השקפה דתית |
נצרות |
| בן או בת זוג |
|
| ילדים |
Nelly Auteuil |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
עמנואל ביאר (בצרפתית: Emmanuelle Béart; נולדה ב-14 באוגוסט 1963) היא שחקנית קולנוע צרפתייה ממוצא יהודי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשם עמנואל ביאר-חסון (Emmanuelle Béhart-Hasson) בסן טרופה שבריביירה הצרפתית. אימהּ היא ג'נבייב גַלֵאָה (צר'), דוגמנית ושחקנית ממשפחה נוצרית ממוצא קרואטי, יווני ומלטזי. אביה, גי ביאר - זמר ומשורר, יליד קהיר ובן למשפחה יהודית-ספרדית.
בנעוריה גרה תקופה קצרה בקנדה.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביאר החלה את קריירת המשחק שלה בסרט הקולנוע משנת 1976 Tomorrow's Children. בנעוריה היא הופיעה בתפקידים קטנים בטלוויזיה ואז הגיעה למונטריאול שבקנדה על מנת לעבוד כאומנת בטרם שבה לצרפת בשנה שלאחר מכן על מנת ללמוד דרמה בבית ספר בפריז. זמן מה לאחר מכן היא לוהקה לתפקידה הבוגר הראשון בסרט, וב-1986 הופיעה לצידם של איב מונטן ודניאל אוטיי, בסרט "מאנון"[1]. על תפקידה בסרט זכתה בפרס סזאר כשחקנית המשנה הטובה ביותר.
בשנת 1991 כיכבה בסרט "דוגמנית עירום" (La Belle Noiseuse) לצד מישל פיקולי וג'יין בירקין[2].
בשנת 1996 שיחקה לצדו של טום קרוז בסרט הראשון בסדרה משימה בלתי אפשרית[3].
בשנת 2003 כיכבה בדרמה האירוטית "נטלי...", העוקבת אחר אישה החושדת כי בעלה בוגד בה[4]. באותה שנה גם שיחקה בדרמה ההיסטורית "מפלט זמני" (Les Égarés), על אלמנה שנוטשת את פאריס ב-1940 מאימת הגרמנים עם שני ילדיה ובדרך פוגשת צעיר בן 17 איתו היא מנהלת רומן[5].
בשנת 2005 כיכבה בסרטו של הבמאי הבוסני דניס טאנוביץ' "גיהנום" (L'Enfer), דרמה על שלוש אחיות המיוסרות בהווה עקב טראומה בילדותן, שהובילה את אביהן אל הכלא ואת אמן היא הפכה לנכה אילמת[6].
בשנת 2006 שיחקה בדרמה המוזיקלית " גיבור המשפחה" (Le Héros de la famille) לצד קתרין דנב ומיו-מיו[7].
בשנת 2007 כיכבה בסרטו של אנדרה טשינה "העדים" (Les témoins), דרמה על ארבעה חברים המנהלים מערכת של קשרים ובגידות, על רקע מגפת האיידס ב-1984[8].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1993–1995 הייתה נשואה לשחקן-במאי הצרפתי דניאל אוטיי (שכיכב לצידה במאנון, אשה צרפתייה ולב בחורף), לאחר שהיו בזוגיות גם כעשור לפני כן. הייתה לאחר מכן בזוגיות עם עוד שני מפיקים. לה שלושה ילדים. ב-2008 היא נישאה לשחקן מיכאל כהן בבלגיה, והם אימצו ילד מאתיופיה. ב-2011 הם נפרדו.
היא נודעת גם בשל פעילותה החברתית. היא משמשת כשגרירת קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים, והביעה דעתה בכלי התקשורת כנגד מדיניות החקיקה הצרפתית הנייטיביסטית, ב-1996 היא עלתה לכותרות כאשר היא הגנה על זכויותיהם של ה-"sans-papiers" (מהגרים בלתי חוקיים), היא סולקה בכוח הזרוע לאחר שקבוצתה השתלטה על כנסייה בפריז.
פרסים ומעמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבור הופעתה בסרט "מאנון" היא זכתה לפרס סזאר כשחקנית המשנה הטובה ביותר בשנת 1987. היא גם הוכתרה כשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטים של מוסקבה (MIFF) עבור תפקידה בסרט אשה צרפתייה מ-1995.
בנוסף היא הייתה מועמדת שבע פעמים לפרס סזאר כשחקנית הטובה ביותר עבור הופעותיה הבאות:
- 1985 - אהבה אסורה (Un amour Interdit)
- 1986 - L'Amour en douce
- 1990 - Les Enfants du désordre
- 1992 - דוגמנית עירום - (La Belle Noiseuse)
- 1993 - לב בחורף (Un Coeur en Hiver)
- 1996 - נלי ומר ארנו (Nelly et Monsieur Arnaud)
- 2001 - Les Destinéesטקסט מודגש
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Demain les mômes (1975)
- Premiers désirs (1983)
- אהבה אסורה (Un amour Interdit) (1984)
- (L'Amour en douce (1984
- מאנון (Manon des Sources) (1986)
- Date with an Angel (1987)
- À gauche en sortant de l'ascenseur (1988)
- Les Enfants du désordre (1990)
- Il Viaggio di Capitan Fracassa (1991)
- דוגמנית עירום (La Belle Noiseuse) (1991)
- Le bateau de Lu (1991)
- לב בחורף (Un cœur en hiver) (1992)
- La Belle Noiseuse: Divertimento (1992)
- Rupture(s) (1993)
- L'Enfer (1994)
- נלי ומר ארנו (Nelly et Monsieur Arnaud) (1995)
- Le dernier chaperon rouge (1996)
- משימה בלתי אפשרית (1996)
- Le Dernier Chaperon rouge (1996)
- Don Juan (1997)
- Le Temps retrouvé (1999)
- Elephant juice (1999)
- La Bûche (1999)
- Les Destinées (2000)
- Voyance et manigance (2001)
- (La Répétition (2001
- 8 נשים (Huit Femmes) (2002)
- Searching for Debra Winger (2002)
- Histoire de Marie et Julien (2003)
- A boire (2004)
- Un fil à la patte (2005)
- L'Enfer (2005)
- גיהנום (L'Enfer) (2005)
- A Crime (2006)
- Les Témoins (2007)
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Raison perdue (1984)
- Zacharius (1984)
- La femme de sa vie (1986)
- Marie-Antoinette, reine d'un seul amour (1989)
- ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים (מיני-סדרה) (2005)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עמנואל ביאר
עמנואל ביאר, ברשת החברתית אינסטגרם
עמנואל ביאר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- עמנואל ביאר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
עמנואל ביאר, באתר AllMovie (באנגלית)- עמנואל ביאר, באתר Metacritic (באנגלית)
עמנואל ביאר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
עמנואל ביאר, באתר AllMusic (באנגלית)
עמנואל ביאר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
עמנואל ביאר, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נסים דיין, מרט - חבל שבא חלק בי, חדשות, 7 בדצמבר 1987
דני ורטה, קולנוע - אופרת מים וסבון "מאמן", במאי: קלוד ברי, תסריט: קלוד ברי, ז'אק בראק על־פי הרומאן מאת מארסל פאניול, שחקנים: איב מונטאן, דניאל אוטיי, עמנואל ביאר, כל העיר, 11 בדצמבר 1987 - ^ חגי לוי, סדט - בלי הנחות לצופים - "דוגמנית עירום" הוא קולנוע אריר, מרתק, תובעני ומאתגר, שדורש סוג מאוד מסוים של קשב ומוכנות, חדשות, 26 באוקטובר 1992
- ^ ניר קיפניס, בלוז למלחמה הקרה, באתר גלובס, 30 במאי 2000
- ^ הפורנו האחרון בפאריז, באתר וואלה, 16 בפברואר 2005
- ^ אורי קליין, הסיגריה שאחרי, באתר הארץ, 20 במאי 2003
- ^ אורי קליין, עוד שלוש אחיות, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2006
יקיר אלקריב על הסרט גיהנום, 8.9.2006, עיתון תל אביב - ^ נעם בוקסבאום, עכבר העיר, אבא ממשיך לנג'ס מהקבר, באתר הארץ, 5 במאי 2007
אורי קליין, ועכשיו כולם ביחד, באתר הארץ, 29 באפריל 2007 - ^ נעם בוקסבאום, עכבר העיר, סקס ומוות בין אגמים ציוריים, באתר הארץ, 8 במאי 2007
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |