לדלג לתוכן

דניאל אוטיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דניאל אוטיי
Daniel Auteuil
לידה 24 בינואר 1950 (בן 76)
אלג'יר, אלג'יריה הצרפתית, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קור פלורן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1975 עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג

עמנואל ביאר (10 בספטמבר 1993 – 21 בספטמבר 1995 (שנתיים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • אן ז'וסה (1978–1984 (כ־6 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • עמנואל ביאר (1984 – 10 בספטמבר 1993 (כ־9 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים אורורה אוטיי, Nelly Auteuil עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סזאר לשחקן הטוב ביותר (1987)
  • פרס סזאר לשחקן הטוב ביותר (2000)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר (2005)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (2005)
  • פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1996)
  • פרס דוד דה דונטלו לשחקן זר (1993)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר (1993)
  • פרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר (1988)
  • מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי (23 בנובמבר 2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניאל אוטיי (בצרפתית: Daniel Auteuil; נולד ב-24 בינואר 1950) הוא שחקן קולנוע, במאי תיאטרון וקולנוע צרפתי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דניאל אוטיי בעת טקס הענקת פרס סזאר, 2000

דניאל אוטיי נולד באלג'יר באלג'יריה הצרפתית להורים שהיו שניהם זמרי אופרה. הוא גדל באביניון ובננסי, שבצרפת. הוא החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון[1].

בגיל 16, הודות לאנדרה בנדטו, שניהל להקה באביניון, אוטיי החל לשחק במחזה "הדרישה לנישואין" מאת צ'כוב. כדי לרצות את הוריו הוא החל ללמוד טופוגרפיה, ועבד במלתחה של מועדון לילה בלילות שבת כדי להרוויח כסף.

בשנת 1969, לאחר שלמד בתיכון באביניון, הוא נסע לפריז עם חברו רוג'ר מירמון. הוא נרשם לקורס תיאטרון. למרות מספר ניסיונות, הוא מעולם לא התקבל להקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה.

בשנת 1970 הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בתיאטרון הלאומי הפופולרי ב"בוקר מוקדם". בשנים 1972 ו-1973 הוא הופיע במחזמר האמריקאי "Godspell". בשיתוף עם התיאטרון של אדוויג פיילר (La folle de Chaillot) והתיאטרון של מריה פאקום (Apprends-moi, Céline), הוא שיחק יחד עם פרנסואה פרייר ב-Coup de chapeau, מה שזיכה אותו ב-1979 בפרס ז'ראר פיליפ לשחקן הטוב ביותר בתיאטרון הפריזאי באותה השנה.

בשנת 1972 ערך את הופעת הבכורה הקולנועית שלו בתפקיד משנה ללא קרדיט.

בשנת 1980 כיכב בקומדיה "איך לשגע את המורים ולהצליח בבחינות"[2]. ושנה אחר כך כיכב בסרט ההמשך "איך לשגע ב... חופשה"[3].

משחקו בתפקיד הראשי בסרט הדרמה ההיסטורית "ז'אן דה פלורט" (1986) ובסרט ההמשך "מאנון" (1986) הביא לו הכרה בין-לאומית[4][5]. ומאז הפך אוטיי לאחד השחקנים הידועים, בעלי השכר הגבוה ביותר והפופולריים ביותר בצרפת.

בשנת 1992 שיחק בדרמה של קלוד סוטה "לב בחורף", לצד עמנואל ביאר ואנדרה דוסוליר. עלילת הסרט עוקבת אחר סיפורן של שלוש דמויות, מקסים, סטפן וקמיל, שנקלעים לתוך משולש אהבה[6].

בשנת 1994 כיכב לצד איזבל הופר בסרטו של כריסטיאן ונסן "הפרידה", כזוג נשוי הנקלע למשבר[7]. בשנת 1998 שיחק לצד ונסה פאראדי בסרט "הנערה על הגשר", כזורק סכינים בירידים המתאהב בנערה שאותה הוא מציל מהתאבדות[8].

בשנת 2000 שוב שיחק בשני דרמות היסטוריות, "האלמנה מסן פייר" בבימוי פטריס לקונט, לצד ז'ולייט בינוש[9]; ו"סאד" כמרקיז דה סאד[10].

בשנת 2001 שיחק לצד ז'ראר דפארדייה ומישל לארוק בקומדיה "לצאת מהארון"[11].

בשנת 2006 שוב כיכב לצד ז'ולייט בינוש, בסרטו של הבמאי מיכאל הנקה "מחבואים", מותחן פסיכולוגי על משפחה המגלה שהיא נמצאת במעקב על ידי אדם מסתורי[12]. באותה שנה גם שיחק, לצד גד אלמלח וקריסטין סקוט תומאס, בקומדיה של פרנסיס ובר "מאהב בהשאלה", על תעשיין מיליונר שצולם עם פילגשו הדוגמנית, ומנסה לשכנע את רעייתו הזועמת שהצעירה שעמה צולם אינה אלא בת זוגו של מחנה המכוניות[13] בשנת 2007 שיחק בקומדיה "החבר הכי טוב שלי"[14].

בשנת 2008, אחרי היעדרות של תשע שנים, שב לשחק בתיאטרון ושיחק בתפקיד הראשי בהצגה "בית ספר לנשים" מאת מולייר תיאטרון האודאון[1].

בשנת 2013 כיכב לצדה של קריסטין סקוט תומאס בסרט הדרמה "לפני החורף" בבימויו של פיליפ קלודל.

בשנת 2017 שיחק בסרטו של הבמאי הצרפתי יליד ישראל איוואן אטאל, "המלים הפשוטות" (במקור: "Le brio"), על פרופסור בפקולטה למשפטים המואשם בגזענות כלפי סטודנטית מוסלמית[15]. בשנת 2018 כיכב בסרט הילדים רמי - ילד של אף אחד (Rémi sans famille) ], הבוסס על הספר "באין משפחה" מאת הקטור מלו[16].

בשנת 2019 כיכב לצד פאני ארדן בסרט "התקופה היפה בחיי", קומדיה רומנטית על זוג נשוי שנקלע למשבר[17].

בשנת 2022 כיכב בסרט "היה שלום מר הפמן" המבוסס על מחזה באותו שם, על תכשיטן יהודי מצליח, מבין שחייו בסכנה ומציע לאחד מעובדיו עסקה: הוא יעביר לו את הבעלות על חנות התכשיטים, בתנאי שהאחרון יחביא אותו מהנאצים[18],

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדניאל אוטיי שתי בנות, אורורה אוטיי, מבת זוגו לשעבר אן ז'וּסה ונלי, ממערכת היחסים בת העשר שנים שלו עם עמנואל ביאר, ששיחקה לצידו במספר סרטים כמו בסרטים הידועים לב בחורף, ז'אן דה פלורט ומאנון. הוא נישא לאוֹד אמברוג'י, פסלת קורסיקאית, ב-22 ביולי 2006, בפורטו-וֶקיו, קורסיקה.

פילמוגרפיה חלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטיי זכה בעוד 5 פרסים שונים, והועמד לעוד מספר פרסים, אבל לא זכה בהם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאל אוטיי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 תדהר ואלד, פריז, השחקן דניאל אוטיי חזר לתיאטרון, באתר הארץ, 28 בינואר 2008
  2. ↑ שאול שיר-רן, סרט חביב ב"אורגיל" המחודש "איך לשגע את המורים ולהצליח בבחינות" (צרפצת 1980), כל העיר, 23 באוקטובר 1981
  3. ↑ שאול שיר־רן, סרטים - בלי דרישות מוגזמות - "איך לשגע ב... חופשה", כל העיר, 16 ביולי 1982
  4. ↑ נסים דיין, ההיסטוריה חוזרת - "ז'אן דה פלורט", במאי: קלוד ברי, שחקנים: איב מונטאן, ז׳ראר דפארדיה, דניאל אוטיי, אליזאבת דפארדיה, מארסל שאמפל, כל העיר, 2 באוקטובר 1987
  5. ↑ נסים דיין, מרט - חבל שבא חלק בי, חדשות, 7 בדצמבר 1987
  6. ↑ אורלי חורן, פריז, כדי לתאר את גיבורי סרטו החדש "לב בחורף" משתמש קלוד סוטה, זוכה פרס הסזאר לבמאי הטוב ביותר, במוזיקה של ראוול. בכלל, הוא אומר, מבנה התסריטים שלו פחות סיפורי ויותר מוזיקלי. ראיון, חדשות, 10 בספטמבר 1993
  7. ↑ אורי קליין, המלצה / הפרידה, יס 17:10 ,3, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2002
  8. ↑ הנערה על הגשר, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2002
  9. ↑ נסים דיין, ‏למה היא לא מתאהבת בו?, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2001
    גואל פינטו, עד שתגיע הגיליוטינה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2001
    אורי קליין, גורלו הטראגי של גבר ליברלי, באתר הארץ, 1 בינואר 2002
  10. ↑ יואב רינון, הזהו סאד?, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2001
  11. ↑ יעל שוב, צרפתי מדי בשבילם, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2001
    נילי ברקן, ‏נזילותה של הזהות המינית, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2001
  12. ↑ אורי קליין, פרנויה אהובתי, באתר הארץ, 7 באפריל 2006
    פבלו אוטין, ‏חטא הנורמליות, באתר גלובס, 6 באפריל 2006
  13. ↑ ביקורות:
    אורי קליין, העלילה חורקת, המנוע מקרטע, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2006
    אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב, רימייק בהזמנה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2006
  14. ↑ גתית גינת, עכבר העיר, החבר הכי טוב שלי הוא כד, באתר הארץ, 7 באפריל 2008
    אורי קליין, פרנסואה מחפש את החברים שלו, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
  15. ↑ אורי קליין, "המלים הפשוטות": הנושא רציני, הטיפול בו דל, באתר הארץ, 14 ביוני 2018
  16. ↑ מאשה צור-גלוזמן, "רֶמי – ילד של אף אחד": יצירה נדירה בנוף תעשיית הילדים המסחרית, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2019
  17. ↑ אורי קליין, "התקופה היפה בחיי": איך אפשר להציל את הנישואים, באתר הארץ, 29 ביולי 2021
  18. ↑ פבלו אוטין, ב"היה שלום, מר הפמן", השואה היא רק תירוץ כדי לספר מעשיית מוסר, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דניאל_אוטיי&oldid=42080930"