פאוליוס שירביס

פאוליוס שירביס (בליטאית: Paulius Širvys; ‏6 בספטמבר 1920, פדוסטליס - 27 במרץ 1979, וילנה) היה משורר ליטאי. שיריו הליריים, השאובים במידה רבה מאירועי חייו, הם בדרך כלל קצרים ועל רבים מהם חוברו לחנים. נחשב לאחד ה"בארדים" (משוררי העם, דאיניוס dainius) של עמו, יצירותיו אהובות על כמה דורות של ליטאים.

שנות ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוליוס שירביס נולד בשנת 1920 בכפר פּדוּסטֶליס במחוז זאראסאי. מילדותו נאלץ לעבוד על מנת לעזור לפרנסת המשפחה. למד בבתי ספר יסודיים בעיירות דוסטוס ואלכסנדרוולה. בשנת 1940 סיים את לימודיו בבית ספר חקלאי בסלאי ועבר ללמוד בבית ספר לפיקוח וטרינרי (kontrolasistentų kursus) בגרוזדג'יאי. אחרי כניסת הכוחות הסובייטים לווילנה למד שם בבית ספר צבאי סובייטי בשנים 1940-1941. בימי מלחמת העולם השנייה, פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות מצאה אותו בשבנצ'יונליאי. נפל בידי הגרמנים כשבוי מלחמה ואחרי שברח ממחנה השבויים על יד מינסק נתפס שוב ונשלח לעבודות כפייה בגרמניה בשנת 1942. בשנת 1944 הצליח שוב לברוח, חצה את קווי החזית בליטא וחזר לשורות הצבא הסובייטי כחייל בחטיבה הליטאית הסובייטית 16. השתתף בקרבות בצפון ליטא ובקורלנד, שבה נפצע בקרב. אחרי המלחמה שוחרר מהצבא והתחיל לעבוד כעורך עיתונים מקומיים ברוקישקיס, פנדליס, מרקינה ורודישקס.

חייו הבוגרים ודרכו כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו הראשונות פורסמו בכתבי עת בשנת 1948. בשנים 1954–1955 עבד במערכת כתב העת "ליטרטורה איר מנאס" "Literatūra ir menas ("ספרות ואומנות") ובשנים 1958-1962 בכתבי העת "מוסקלייביס" "Moksleivis" ("התלמיד") ו"גניס" Genys ("הנקר") (ב 1962). ב-1957 סיים לימודי ספרות במכון ע"ש מקסים גורקי במוסקבה. בין השנים 1967–1969 עבד כהגאי באניות הדייגים שבסיסן בקלייפדה. השירה הלירית של שירביס מושפעת מזכרונותיו מזמן מלחמת העולם השנייה ומהמסורת הפולקלורית הליטאית. יש בה כנות ביטוי ומלודיות עצובה המזכירה את שירי העם.^[1] פאוליוס שירביס נפטר בווילנה במרץ 1979, בגיל 59. הובא לקבורה בבית הקברות אנטקלניס בווילנה.