פדרו הראשון, מלך קסטיליה
 | |||||||
| לידה |
30 באוגוסט 1334 בורגוס, ממלכת קסטיליה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
23 במרץ 1369 (בגיל 34) מונטיאל, ממלכת טולדו | ||||||
| מדינה |
כתר קסטיליה  | ||||||
| מקום קבורה |
Capilla Real de la catedral de Sevilla | ||||||
| דת | נצרות קתולית | ||||||
| בן או בת זוג |
מריה דה פדילה (1352–?) בלאנש מבורבון (1353–?) Teresa de Ayala Joan of Castro Isabel de Sandoval | ||||||
| שושלת House of Burgundy - Castile and León | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
פֶּדְרוֹ הראשון, מלך קסטיליה (בספרדית: Pedro I de Castilla; 30 באוגוסט 1334 – 23 במרץ 1369), אשר נודע בכינויו "האכזר" (el Cruel) ו"הצודק" (el Justo) היה מלך ממלכת קסטיליה וממלכת לאון בין השנים 1350–1369. אחרון שליטי בית איבריה. נודע בתמיכתו ביהודי ספרד.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פדרו ירש את אביו, אלפונסו האחד עשר, מלך קסטיליה, בגיל 15, וז'אן השני, מלך צרפת ראה סיכוי להכניס את ממלכת קסטיליה לברית צבאית נגד ממלכת אנגליה במסגרת מלחמת מאה השנים.
הברית הוסדרה בתוך כשנתיים בשנת 1352, ופדרו נאלץ להתחתן בשנת 1353 עם בלאנש, בתו של פייר, דוכס בית בורבון כדי להסדיר את הברית, אף שכבר היה מאוהב בלהט במריה דה פדילה - בת אצולה שהייתה אמורה להישאר פילגשו, ואולי אשתו החוקית, עד מותה בשנת 1361. הוא נטש את בלאנש מיד לאחר הנישואין. מעשה זה שבר את הברית הפרנקו-קסטיליאנית עוד בצעירותה.
בבית התמודד פדרו מיד עם שורה של אחים למחצה לא לגיטימיים אשר טענו לכתר, בראשות אנריקה מטרסטמרה (לימים אנריקה השני, מלך קסטיליה), שכדי לזכות בתמיכה בשאיפותיו הלא מוגדרות, הכריז על עצמו כמגן על פריבילגיות האצולה. לאחר שהוביל כמה מרידות שפדרו ריסק במהרה, אנריקה, שלא הצליח לזכות באהדה פופולרית כלשהי, נמלט לצרפת בשנת 1356 והציע לשרת את הכתר הצרפתי כנגד אחיו. פדרו היה תומך נלהב של יהודי ספרד, דבר אשר אנריקה השתמש בו בשביל להרים את חמתם של הקתולים הרדיקלים בחצי האי האיברי.
משנת 1356 ועד 1366 פדרו השתתף במלחמה מרה עם ממלכת אראגון, שמלכהּ, פדרו הרביעי, תמך בחזקתו של אנריקה לכס קסטיליה. במהלך המלחמה צלח פדרו במערכות רבות נגד אראגון, בעוד שתעמולה נגדו לא הצליחה לערער את הנאמנות הקסטילית כלפיו. עם הזמן החלו להתערב בנושא המעצמות ושארל החמישי, מלך צרפת, האפיפיור אורבנוס החמישי ופדרו הרביעי איחדו כוחות - כדי להציל את אראגון מלהספח לידי קסטיליה - שכירי חרב צרפתים ותיקים, ובראשם ברטרנד דו גיסקלין, נעו לספרד להפיל את פדרו, ולהסדיר במקומו את אנריקה.
פדרו ברח לגסקוניה וביקש עזרה אנגלית אשר הושלמה תחת הברית האנגלו-קסטיליאנית ב-22 ביוני 1362. תומכי אנריקה ובעלי בריתם הצרפתים הותקפו במהלך 1367 בידי כוח משלחת אנגלית תחת אדוארד, הנסיך השחור אשר הסדיר מחדש את פדרו לכס. שארל החמישי שלח את אנריקה חזרה לספרד עם עוד חיילים צרפתים, והתפתחה מלחמת אזרחים ארוכה. בסופו של דבר פדרו הובס והוצא להורג.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פדרו הראשון, מלך קסטיליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פדרו הראשון, מלך קסטיליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)